איפה המיליארדים שהבטיחו לנו?

זוכרים שהבטיחו לנו קרן לאומית "שתחלק מיליארדים" לחינוך ולרווחה? כן, היה פעם דבר כזה, אפילו לא כל-כך מזמן. לפני שמונה חודשים בסך-הכול. זה קרה כשהכנסת חוקקה את חוק המיסוי החדש על רווחים מתגליות נפט וגז- הידוע יותר כחוק ששינסקי. שר האוצר ופרופ' ששינסקי הסבירו בזמנו שמס מתמלוגי הגז יעשה צדק איתנו האזרחים. למה? כי*הגז שייך בעצם לנו, וכי עד היום לא קיבלנו את חלקנו ההוגן.

כמה חברי כנסת, כמו שלי יחימוביץ' וכרמל שאמה-הכהן (בתמונה) הבינו שיש כאן סיפור גדול והחליטו לקחת יוזמה. הם הלכו ונלחמו מול צבא הלוביסטים ודאגו שבתוך החוק של ששינסקי, אחרי כל החלקים הטכניים והמשעממים שאף אחד לא באמת מבין, יופיע סעיף אחד קטן ומאוד קריא ומובן: "הצעת החוק להקמת הקרן תוגש עד ל-1 בנובמבר".

איזה מזל שחברי הכנסת שלנו כבר מנוסים ומכירים את כל הטריקים של האוצר, שמבטיח הרבה לפני ההצבעה וסומך על חברי הכנסת שישכחו את כל ההבטחות דקה אחרי שהרימו את היד. איך הם עשו את עבודתם בצניעות (למעט כמה כותרות מפרגנות בעיתונים, אייטמים מחמיאים בערוצים ובאתרים הנחשבים וכמה תמונות תקריב) והכניסו לחוק את פתק התזכורת הכי טוב שיכול להיות. באמת כל הכבוד.

אבל מה קרה עם התזכורת הזו? גורנישט מיט גורנישט. ה-1 בנובמבר חלף ושום הצעת חוק לא הוגשה. הממשלה מצפצפת על החוק ובכנסת שותקים.

איפה חברי הכנסת שלנו, אלה שכל-כך דואגים לציבור וכל-כך לא אכפת להם מהכותרות בעיתון של יום המחרת? שאלה טובה. בדקנו בעצמנו. הרמנו טלפון ושאלנו בממשלה מה קורה עם הצעת החוק של הקרן הלאומית החדשה. "עדיין עובדים על זה", הסבירו לנו שם, "זה ייקח עוד כמה שבועות".

מה קרה, שאלנו, הצעת החוק כל-כך מסובכת להכנה? "זה בגלל שהיינו מאוד עסוקים", הסבירו לנו, "הייתה ועדת הריכוזיות והייתה ועדת טרכטנברג - מה, כבר שכחתם?". האמת, צודקים. הזיכרון שלנו באמת קצר. וזה משתקף היטב בנבחרי הציבור.