אתיופיה מוכרת למטיילים הרבה פחות מקניה ומטנזניה או מדרום אפריקה, וזו טעות - כי המדינה המרתקת הזו מאפשרת סוגים רבים של טיולים - הרים, מדבר, שמורות טבע, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים עוצרי נשימה, אתרי תרבות, חוויות אנתרופולוגיות ועוד, שלא לדבר על הקשר המיוחד שלנו כישראלים אל המקום: גם בזכות יהודי אתיופיה שהשתלבו בארץ ועוררו את הסקרנות מאיפה באו, וגם בזכות הקשר ההיסטורי המיתולוגי בין המלך שלמה למלכת שבא. לכבוד חג הסיגד - חגם המסורתי הייחודי של בני העדה האתיופית - שחל היום, 24 בנובמבר, בחר צוות המגזין "מסע אחר" שבעה אתרים מומלצים לטיול באתיופיה, לעשות חשק למי שעדיין לא נחשף למדינה המסקרנת הזו.
1 אדיס אבבה: מפתיעה ומעניינת
רוב המטיילים ממהרים לצאת מאדיס אבבה - עיר הבירה הנוכחית של אתיופיה (קדמו לה שש ערים אחרות, בין היתר אקסום, לליבלה וגונדר) - לחלקים אחרים במדינה. זו טעות: העיר שווה שהות של יום-יומיים לפחות. הקים אותה בסוף המאה ה-19 הקיסר מנליק השני. כדי לספק מקור אנרגיה וחומרי בנייה לתושבי העיר החדשה ייבא הקיסר מאוסטרליה עצי איקליפטוס רבים, שידועים ביכולתם להתרבות במהירות (נשמע מוכר?), ונטע אותם בגבעות שסביב העיר, ולכן העיר זכתה לכינוי החיבה איקליפטופוליס.
ביקור בשני המוזיאונים החשובים בעיר מאפשר ראייה רחבה ומעניינת, המשלימה למבקר את התמונה האתיופית. האחד הוא המוזיאון הלאומי, שאוצר בתוכו ממצאי חפירות ארכיאולוגיות שנערכו באתיופיה במהלך המאה ה-20, וגם העתק של הפריט הפרהיסטורי המפורסם ביותר בעולם - "לוסי", שלד אישה כבת 30 שחיה לפני כ-3.5 מיליון שנים באזור אפאר (Afar) במזרח אתיופיה. גילויה של לוסי (שנקראה כך בהשראת שירם של הביטלס "לוסי ברקיע היהלומים", שנוגן ברכב החוקרים בעת הגילוי) ב-1974 שפך אור על תהליך הזדקפותו של היצור האנושי הקדום (Australopitacus Afarensis). לוסי הפכה לאייקון לאומי ולמקור גאווה לאתיופים, המכנים אותה דינקינש - את כה יפה.
המוזיאון השני הוא המוזיאון האתנוגרפי המרשים, בין השאר בשל מיקומו בתוך ארמונו לשעבר של היילה סלאסי, שהיום הוא חלק מהקמפוס המרכזי של אוניברסיטת אדיס אבבה. בשער הכניסה יש עיטורי מגן דוד, המעידים על הקשר הקדום של הממלכה לארץ ישראל, לפחות לפי אמונתם, הרואה בקיסר צאצא של לילה בלתי נשכח בין שלמה המלך למלכת שבא (הלוא היא אתיופיה). במוזיאון אפשר ללמוד על השבטים באתיופיה ועל הדתות במדינה, וליהנות גם מאמנות אתיופית מודרנית. אל תחמיצו את חדרי השינה והאמבטיה של הקיסר ושל רעייתו, סמל לצניעות שלטונית שאפיינה את הקיסר.
עוד ראויים לביקור בעיר: קתדרלת השילוש הקדוש (Kidist Selassie), שנחנכה על-ידי היילה סלאסי ב-1933, ובה הוא נקבר (בפעם השלישית) בשנת 2000; אזור הפיאצה, המשמר שרידים אורבניים מעטים מתקופת השלטון האיטלקי הקצר (1941-1936), ובמרכזה פסלו המרשים של מנליק השני; וקתדרלת סנט ג'ורג' שבה ציורי קיר מרהיבים, המתארים את עברה של הארץ מאז המפגש בין שלמה ומלכת שבא בירושלים ועד חזרת היילה סלאסי לשלטון ב-1941.
2 טאנה והנילוס הכחול:
טבע ומנזרים
בהר דאר ("הבית ליד הים"), העיר הסימפטית השוכנת לחופה הדרומי של ימת טאנה (Tana) היא נקודת מוצא לשיט בימה, שבה כעשרים איים. אחד המנזרים המרשימים ביותר נמצא בחצי האי זגה (Zegue), שבו שוכנת כנסייה אתיופית טיפוסית הבנויה בצורה מעגלית. בכנסייה זו, ששמה אורה קידאנה מיהרת (Ura Kidane Miheret), יכולים לבקר גברים ונשים (שאר המנזרים באגם סגורים בפני נשים), ולהתרשם מציורי הקיר הססגוניים מהמאה ה-17, המתארים אירועים חשובים מההיסטוריה של אתיופיה וכן איקונות נוצריות קלאסיות. נסיעה של שעה דרומה מבהר דאר תביא אותנו למסלול הליכה קל שעובר מול מפלי הנילוס. הנילוס הכחול, שיוצא מימת טאנה, מתפתל דרומה ולאחר מכן מערבה, מתחיל כאן את מסעו הארוך עד ח'ארטום, בירת סודאן, שם הוא מתמזג עם הנילוס הלבן שמגיע מאגם ויקטוריה באפריקה המשוונית, ושניהם יחדיו זורמים צפונה להזין במימיהם את מצרים ואת הים התיכון. תצפית מעל הגשר שמעל הנילוס בעיר בהר דאר היא בעצם מבט לתחילת המסע של אחד הנהרות הארוכים והמרתקים ביותר בעולם - הנילוס.
3 לליבלה: כנסיות מתחת לאדמה
הכפר לליבלה (Lalibela) הוא אחד מאתרי הדגל של אתיופיה - מערך כנסיות חצובות מתחת לפני הקרקע, שהקים במאה ה-12 המלך לליבלה בכפר ששימש בירת הממלכה באותה העת. הכנסיות האלה הן העתק של הכנסיות בירושלים, שאליה נמנע מן העולים לרגל להגיע לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי סלאח א-דין ב-1187. הכנסיות אינן אתר ארכיאולוגי דומם, אלא מתחם קדוש של מנזרים פעילים המשמרים את הבטחתו של המלך לליבלה להעניק למאמינים את חוויית התפילה בירושלים האמיתית.
4 שמורת סימיין: הרים, יעלים, קופים
רכס סימיין (Simien), ששיאו בפסגת ראס דאשן (Ras Dashen, 4,543 מטרים מעל פני הים), היה החיץ הגיאוגרפי שבודד את אתיופיה מן העולם במשך מאות שנים, הגן עליה, ולכן גם שימר אותה במידה רבה כפי שהייתה בעבר. טיולים רגליים בהרים ובעמקים של סימיין ממחישים היטב מדוע לא הצליחו צבאות זרים לכבוש את הארץ בכיבוש קרקעי. היום השמורה מאכלסת מגוון מרשים של מיני בעלי חיים, בהם יעלים. וקופי הג'לדה האנדמיים לאזור.
5 פארק לאומי הרי באלה: פנינת טבע
ממזרח לאגמי השבר נמצא הפארק הלאומי הרי באלה (Bale), פנינה נהדרת לחובבי טבע. הפארק הוא מישור רחב ("פלאטו") גבוה מאוד, המתרומם לגובה של יותר מ-4,000 מטרים מעל פני הים. תנאי האקלים והגובה עיצבו כאן תצורת צומח אנדמית (ייחודית), דומה לזו שברצועת הגובה המקבילה בהר קניה ובקילימנג'רו.
בפארק באלה שוכנים כמה מיני בעלי חיים אנדמיים, שהידוע שבהם הוא הזאב האתיופי (Canis Simensis), שאוכלוסייתו מונה רק כ-360 פרטים. הזאב האתיופי הוא אחד ממיני הכלבים הנדירים ביותר בעולם, והוא נתון בסכנת הכחדה. צבעו חום-כתום, והוא חי בלהקות קטנות וניזון ממכרסמים קטנים. לא קל לאתרו בשמורה, אבל כשמצליחים למצוא אותו נשמעות קריאות ההתפעלות שבעל החיים הנדיר והיפהפה הזה סוחט מאיתנו.
6 נהר אומו:
מוזיאון אנתרופולוגי חי
עמק נהר אומו (Omo) הוא ללא ספק אחד ה"מוזיאונים" האנתרופולוגיים המרתקים ביותר בעולם. במרחב לא גדול יחסית, במורד נהר אומו ולצדי פיתוליו הרבים, מתגוררות קבוצות אתניות שלכל אחת מהן שפה, אורח חיים וזהות תרבותית מוגדרת, שעד לפני כארבעים שנה כמעט שלא היו מוכרים לחוקרים ולמטיילים. הקבוצות הידועות והמעניינות ביותר הן האמר (Hamar), קונסו (Konso) ומורסי (Mursi). במהלך העשור האחרון חל שיפור ניכר בתשתית הכבישים והאכסניות באזור, והדבר הפך את כפרי עמק אומו לנגישים הרבה יותר למטיילים.
7 מדבר דנקיל: קלידוסקופ מעולם אחר
מדבר דנקיל הוא אחד האזורים המדבריים החמים ביותר על-פני כדור הארץ. בעונה הקרה הטמפרטורות מגיעות ל-37 מעלות צלזיוס, ובקיץ הן מטפסות ליותר מחמישים. האזור, בצפון מזרח אתיופיה, הוא חלק מהבקע הסורי אפריקאי, שנבקע בשל המתח והכוחות העצומים של שלושה לוחות טקטוניים ענקיים, הנמצאים בתנועת התרחקות מתמדת זה מזה. שקע אפאר במדבר דנקיל הוא לבו של התהליך, ובו מתרחשת פעילות וולקנית אינטנסיבית. בשיאו של הרכס הוולקני הרדום נמצא הר ארטה אלה (Erta Ale), ובתוכו לוע געשי עגול, פתוח ופעיל, שלבה נוזלית אדומה ולוהטת מבעבעת בו, ואפשר לעמוד על קצה הלוע ולהביט פנימה כמו בחלון אל לבו המבעבע של כדור הארץ.
הר אחר, דאלול (Dalol), הוא הר געש שנתיבו אל חלקו העליון של קרום כדור הארץ עובר דרך שקע קרקעי נמוך שהצטברו בו מלחים רבים. החום הרב פורץ אל פני הקרקע בצורת אדי מים וגזים לוהטים, ויוצר הרכבי מינרלים וחומצות, המטביעים את חותמם על פני הקרקע במה שנראה כמו קלידוסקופ ענקי, רב צבעים וצורות, המעניק למשוטט באזור הנידח הזה תחושה שהוא בעולם אחר.
10 טיפים למטייל העצמאי באתיופיה
1. תחבורה
לנוסעים שמבקרים בצפון אתיופיה לפרק זמן קצר יחסית, מוטב להשתמש בטיסות פנים כדי לעבור בין האתרים. בדרום אתיופיה כמעט אין שדות תעופה, וממילא באזור זה הנסיעה בין השבטים והמפגש עם האנשים הם עיקר החוויה.
2. צפון
למי שנוסע לצפון אתיופיה לביקור באתרים הנוצריים כדאי להביא מהבית גלויות של ירושלים, ובעיקר של אתרי הנצרות בעיר, כמו כנסיית הקבר. מתן גלויה כזאת הוא דרך טובה להתחבר למקומיים, המתרגשים מאוד למראה המקומות הקדושים להם.
3. דרום
למי שנוסע לדרום אתיופיה כדאי לדעת שצילום בני השבטים לא פעם עולה שם כסף, ומומלץ להצטייד בהרבה שטרות קטנים.
4. סדין
בדרום אתיופיה קשה למצוא מלונות סבירים ומומלץ להביא סדין מהבית.
5. טרק
בהרי סימיין השבילים אינם מסומנים. אם אתם מתכוונים לצאת לטרק של יומיים ומעלה כדאי מאוד לקחת מדריך. את המדריך מומלץ לשכור בעיירה דבארק בכניסה לשמורה, ולא לפני כן.
6. שוק
באדיס אבבה אל תחמיצו את המרקטו. כדאי לצאת ממרכז השוק, לחפש את הפינות הנסתרות ולגלות את עבודות המלאכה המסורתיות - סלים קלועים, עבודות נפחות ונגרות ועוד.
7. לילה
באדיס אבבה עדיף לא להסתובב בלילה לבד.
8. מים
כדאי לשתות רק מים מינרליים (עם פקק סגור). את הבקבוקים עדיף לקנות במוקדים עירוניים, כי באזורים הכפריים המחיר גבוה יותר.
9. קפה (1)
אם מזמינים אתכם לטקס קפה יש להביא בחשבון שלא מדובר בכמה דקות, אלא במפגש שעשוי להימשך כשעה וחצי.
10. קפה (2)
במקומות שבהם תמצאו קפה מקיאטו - כדאי לשתות. דרך טעימה להיזכר בתקופה הקצרה שבה איטליה שלטה באתיופיה.
דניאל וקנין - מדריך, מרצה ומייעץ לטיולים באפריקה. באדיבות "מסע אחר"
חג הסיגד
מחדשים את הברית
הכמיהה והערגה לציון, היא ירושלים, עומדת בבסיסו של חג הסיג*ד, חג הסגידה שמציינים מדי שנה יהודי אתיופיה. מדי כ"ט בחשוון, 49 יום אחרי יום הכיפורים, מתכנסים בני הקהילה האתיופית בטיילת ארמון הנציב בירושלים וחוגגים את הברית שבין אלוהים לעם ישראל, בדומה לטקסים שנעשו בימי שיבת ציון, בתקופת עזרא ונחמיה.
עוד לפני שציינו את חג הסיג*ד בירושלים, היה החג חשוב לבני קהילת ביתא ישראל באתיופיה. שם נהגו בני הקהילה לציין אף ביתר דבקות את כיסופיהם לארץ הקודש ולירושלים, ולזכר מעמד קבלת התורה בהר סיני נהגו לעלות על הר גבוה, לצום, להתפלל ולשאת ספרי תורה. את התהלוכות הובילו הקייסים, המנהיגים הרוחניים של העדה, והתפילות ביטאו את רצונם לעלות לציון. הם ייחלו לבנייתו של בית המקדש בשלישית, וקיוו לשיבתו של כל העם היהודי לארץ המובטחת.
בסיום נהגו המתפללים לרדת מההר ולהמיר את התפילות ואת הצום בחגיגה, בסעודה (בעיקר של דאבו, לחם מיוחד, ושל דברי מתיקה), בשירה ובריקודים. היום, לאחר העלייה מאתיופיה לישראל, היה החג לכינוס חברתי של בני העדה. השנה הוקדם החג ביומיים ויצוין ביום חמישי, 24 בנובמבר (כ"ז בחשוון) מפני שכ"ט בחשוון יוצא בשבת.
כתבות
ני"ע
