שמעון בוסקילה: "אני משלב אמנות ומסחר"

כשאמן מבצע נותן לזמר אחר שיר שהלחין, הוא מוותר על חתיכה מעצמו. כשהשיר הזה הופך ללהיט והחתיכה הזאת הופכת להיות אבן דרך בקריירה של קולגה, זה כואב. אמנים לא אוהבים לדבר על הרגע האינטימי הזה, אבל לשמעון בוסקילה שחווה את התחושה הזאת כמה פעמים טובות, בין היתר עם "הייתי בגן עדן", בביצועה של שרית חדד, ו"כמה אהבה" של קובי פרץ, אין בעיה לחטט בפצע. הוא עושה את זה בדרכו הפשוטה, החפה מפוזה, של מי שזכה השנה בתואר "הרכב השנה" עם שירי מיימון במצעדי הפזמונים השנתיים, בצורה ישירה ובלתי מתחכמת, שלא מאפיינת כוכבים בסדר הגודל שלו.

"בהתחלה", הוא אומר, "הייתה צביטה. הייתי חושב לעצמי, איך נתתי שירים טובים כאלה לאחרים? אבל מיד אמרתי, איזה מטומטם אני. זה שירת אותי, נתן לי הכרה. ידעתי שהשירים האלה יחזרו אליי בסוף".

- מצד שני, הלחנה לאחרים היא הכנסה טובה. כששיר מצליח ומושמע, מקבלים הרבה תמלוגים. למה לא להמשיך עם זה?

"בדרך כלל, כשמלחין כותב שיר למישהו אחר ופתאום הוא מנסה להקליט אותו לעצמו, זה לא עובד. אצלי זה ההפך. כשאני שר את השיר שכתבתי, הוא מיד הופך ללהיט שמזוהה איתי".

- גם "גן עדן"?

"עשיתי אותו להיט. כל דבר שנתתי, באהבה, נשאר שלי. השירים שלי מושמעים. הם הפכו ללהיטי מדינה. במופע שלי ושל שירי אנחנו שרים אותם ומביאים את הקהל לשיר. אנחנו לא מבלבלים לו את האוזן בשירים שהוא לא מכיר".

- זאת אומרת שאתם מסחריים.

"אני משלב אמנות ומסחר".

- ואין לך בעיה עם זה.

"למה עושים הופעות? כדי להרוויח כסף. תכלס בשנה האחרונה אנחנו עובדים יפה מאוד. מי שאומר עלינו 'מסחריים' זה אדם שרוצה להיות מסחרי כמונו. אם הוא היה מרגיש בידיים את הצ'קים בסוף החודש, הוא היה מדבר אחרת. כל אמן רוצה שהיומן שלו יתמלא לחודש הבא. כל אמן היה רוצה לפחות 12 הופעות בחודש. שלא יתייפייפו לי".

- כשאתה כותב שיר, אתה לא מנסה להפוך אותו מראש ובכוונה ללהיט?

"השירים שלי לא מסחריים. שיר שאנשים אוהבים נהיה מסחרי אם משמיעים אותו הרבה. בדיוק כמו בגד שעובד טוב והופך למסחרי. אז אני לא נעלב. אני מתגאה בזה. אני מסחרי ואני מנצח".

- בתחילת הדרך הופעת בשביל גרושים.

"הופעתי ב-400 שקלים לבד עם מגבר וגיטרה בנתיבות. אני בן-אדם ששם לעצמו מטרות בחיים. עברתי את שלב הברים והפאבים. בימי חמישי הופעתי בנתיבות וביום שני הכול היה סולד אאוט".

- ואז הקמת את "סהרה".

"נסעתי לארצות הברית כדי להתפרנס. כשחזרתי הייתי בערך בן 26 והתחלתי לעבוד בבית אריזה לפרחים במושב, אבל רציתי מוזיקה. רציתי לקחת מרוקאית ולהפוך אותה לעכשווית. אז התחלנו לעשות אודישנים".

- מי?

"אני והחבר שהקים איתי את הלהקה. אספנו נגנים והתחלנו לעבוד. בחורה שעבדה איתנו עשתה יח"צ. שבוע לא היה כלום, ופתאום 'את' נתפס. כל הטלוויזיות הזמינו אותנו".

- ממה התפרנסתם?

"חתונות וחינות. ברגע ששמעו עלינו ברדיו ובטלוויזיה, הכול נפתח".

- מי היה אחראי על הניהול?

"החבר. אני הייתי אחראי על המוזיקה".

- מתי כתבת?

"הייתי חוזר מהופעה וכותב בלילה, וגם ביום".

- יש לך משמעת עצמית.

"גבוהה. גם היום. לפני שנפגשנו ישבתי וכתבתי".

- הוצאתם אלבום שני.

"שהצליח פחות ביחס לראשון, אבל הלכנו על אותו הקונספט".

- זה הבידול שלך גם עכשיו.

"הטוויסט".

- ואז שלמה ארצי הגיע.

"עשו עליי סרט דוקומנטרי בערוץ 2. בדיוק היה לי שיר חצי עברי חצי מרוקאי, 'עלש'. שלמה שמע את השיר ונדלק. כשהיינו שנינו במקרה באולפן בתל אביב יחד, הוא שלח את מנהל האולפן לקרוא לי ואמר ששמע את השיר ואם אהיה מוכן לעשות אותו איתו בדואט".

- שדרוג אדיר.

"שנפל עליי מאלוהים".

- עזבת את "סהרה"?

"כן".

- עלית לליגת העל, בלי לדעת לקרוא תווים.

"נכון".

- והופעת עם המוזיקאים הכי גדולים בארץ. לא הרגשת אאוטסיידר?

"הייתי בהלם. אבל כשהתחלנו לעשות חזרות, השתלבתי מיד. היה קליק וגמרנו. גם לא הייתי צריך ללמוד את הרפרטואר שלהם. השיר שלי וזהו".

- כתבת בתקופה הזאת?

"כן. אבל לא הופעתי במסגרות אחרות. כתבתי לחיים משה, ליואב יצחק, לשרית חדד. תוך כדי גם הוצאתי אלבום וזכיתי בתואר תגלית השנה".

- מינפת את ההכרה שקיבלת.

"ידעתי שבאיזשהו שלב שיתוף הפעולה עם שלמה יסתיים והייתי צריך לנצל את זה ולנהל את זה נכון".

- אתה ניהלת את עצמך?

"אני לא יכול לנהל את עצמי".

- למה?

"כי ככה. אמן צריך מנג'ר".

- למרות שהוא לוקח נתח מהרווחים?

"בואי לא נהיה חזירים. אני לא יכול לעשות 101 דברים, טלפונים, חשבוניות, הופעות. אני לא בנוי לזה. אמן צריך להתעסק במוזיקה".

- היה חשוב לך שהמנהלים שלך יהיו מהז'אנר המזרחי?

"רציתי שיאמינו במוזיקה".

- עידן רייכל האמין בה ולקח אותך לעבוד איתו.

"נפגשנו מחוץ למרפאה של רופא השיניים שלי אחרי טיפול. הוא הזמין אותי לשמוע מוזיקה שכתב וביקש שאכתוב לה מילים. ככה נולד 'יא מאמא'. השיר הפך ללהיט מטורף".

- נראה שהחיבור שלך עם אחרים מרים אותך בכל פעם עוד יותר גבוה.

"אני לא בטוח. כשהקלטתי שירים לבד זה עבד מצוין".

- אתה מופיע גם לבד?

"לא בניתי מופע לבד, אבל עם הרפרטואר שלי אני יכול. עכשיו אני עם שירי, מופיע המון, והמופע מיצה רק 30% מהפוטנציאל שלו".

- הצלחה גדולה.

"לגמרי".

- שהתחילה עם הרמת גבות מסביב.

"היא ביקשה ממני לכתוב לה לאלבום שעבדה עליו, ונהיה חיבור. אנשים לא הבינו מה פתאום בוסקילה ומיימון ביחד. מה הקשר? בירה נשר".

- איך קידמתם את זה מקצועית?

"עשינו ישיבה גדולה עם המנהלים שלה ושלי, דיברנו עם מיקי דה פז המפיק בפועל, הליקון הלכו על זה והתחלנו שלושה חודשים של חזרות ואז הופעות לקניינים".

- הלך קשה.

"בחודשים הראשונים. היינו צריכים להחזיר את ההשקעה וזה לא זז. ואז זה התחיל לתפוס".

- אתה עושה דברים נוספים או שזה מעסיק אותך לגמרי?

"אני עובד על אלבום. יושב וכותב".

- בקונספט דומה לאלבומים האחרים שלך?

יהיו השפעות אחרות. אני נוגע בשירי והיא נוגעת בי. זה משפיע. היא בן-אדם חרוץ, מקצועי ומדהים. אמרו שהתחברנו כי הקריירות שלנו קרטעו. שטויות. שנינו עבדנו על אלבומים וכשעובדים על אלבום זה לוקח זמן. שירי מיימון תהיה איתנו הרבה".

- ואתה?

"מה שצריך לקרות - יהיה".