מיה דגן: "מעולם לא התיימרתי להיות 'רק' מצחיקה"

"להערכתי גילמתי את התפקיד 200 פעם בהפקות שונות בבית-הספר לאמנויות הבמה בית צבי, ואין לי בעיה לגלם אותו 200 פעמים נוספות", כך אומרת מיה דגן על דמותה הטרגית של גברת ג'ונסטון (שמה הפרטי מעולם לא מוזכר) גיבורת המחזמר "אחים בדם" מאת המחזאי הבריטי ווילי ראסל.

בשנת 1989, הועלה בתיאטרון הלאומי הבימה המחזמר "קברט", בכיכובה של מיקי קם כסאלי בולס, כאשר באולם נגה ביפו הועלה בהפרש של חודשים ספורים המחזמר "אחים בדם" בכיכובה של שלומית אהרון כגברת ג'ונסטון. ההפקה לא זכתה להצלחה מסחרית מרשימה, אך שנים מאוחר יותר השתלבה ברפרטואר תיאטרון הספרייה והועלתה ארבע פעמים, כאשר את התפקיד הראשי גילמה תלמידת שנה ג' אלמונית (דאז) בשם מיה דגן. 22 שנים אחרי, אותם שני מחזות זמר מתחרים על ליבו וכיסו של חובב התיאטרון המקומי. התיאטרון הקאמרי השיק הפקה גרנדיוזית של "קברט", בכיכובם של אולה שור סלקטר ואיתי טיראן ובבימויו של עמרי ניצן, בעוד בתיאטרון בית לסין הועלה עיבוד חדש בבימויו של גלעד קמחי ל"אחים בדם", ובו שבה מיה דגן לגלם את האם החד-הורית, קשת היום ומרובת הילדים המתפתה לוותר על אחד מתאומיה שטרם נולדו, אדי ומיקי (עידו רוזנברג ותגלית ההפקה נדב גייטס), לטובת מעבידתה העשירה והעקרה (הילה זיתון).

כך נפתחת תיבת פנדורה רבת שנים שבמהלכן שני התאומים נפגשים במקרה, הופכים לחברים הכי טובים עד שהאחד עולה ופורח והשני מידרדר לפשע ולסמים. אהבתם לאותה נערה מובילה לסיום טרגי הנחשף כבר בתמונת הפתיחה שעליה מנצח המספר (דורון תבורי בליהוק מפתיע).

גורל בלתי-נמנע

"ראיתי את המחזמר בלונדון, בשנת 83', וכבר אז אהבתי אותו", אומרת המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון בית לסין ציפי פינס, "ווילי ראסל טען שניסה לכתוב מחזמר לאנשים ששונאים מחזות-זמר. יצירה שהאפקטיביות שלה תישמר גם אם תהיה הפסקת חשמל באולם, כי בבסיסה עומדת אמנות הסיפור. טרגדיה יוונית מודרנית, העושה שימוש במספר כתחליף למקהלה המבשרת את הגורל הבלתי-נמנע".

- תיאטראות רפרטואריים מרבים להלין על מצבם הקשה, ועדיין לא עומדים בפיתוי מול מחזות-זמר, הנחשבים לז'אנר היקר ביותר להפקה.

"'אחים בדם' הוא לא מחזמר יקר במובן מקהלה ענקית ועשרות רקדנים. יש בו שירים נהדרים והרבה תנועה, אבל זו הפקה צנועה לעומת מחזות-זמר אחרים שהעלינו בשנים האחרונות".

"הדמות הזו כתובה בצורה כל כך שלמה ומדויקת שאין מקום להפוך אותה על פיה, וחוץ מזה, כל הניסיון הבימתי בעולם לא יגרום לי להבין מה באמת עובר על אם ששניים מילדיה הורגים זה את זה", מוסיפה דגן.

- נדמה שבחירת התפקידים שלך בשנתיים האחרונות נועדה, בין השאר, לשבור את תדמית ה"מצחיקה" שדבקה בך.

"מעולם לא ניסיתי או התיימרתי להיות 'רק' מצחיקה, או 'רק' שחקנית דרמטית. רציתי לטעום מהכול ובכל תפקיד שלקחתי על עצמי, על הבמה ועל המסך, השקעתי אותה מידה של רצינות במטרה לגלם אותו בצורה הטובה ביותר.

"גברת ג'ונסטון חיה במאבק הישרדות יומיומי, אבל היא לא נטולת הומור. להיפך, הרבה פעמים ההומור העצמי הציני עוזר לה לשרוד בסיטואציות שבהן אם אתה לא יודע לצחוק - תתחיל לבכות".