סדר חדש

1. יש כאן סדר חדש. זה מה שזה. מה שמבהיל אותנו בחקיקה, במינויים ברשות השידור, באיומי הסגירה על גופי שידור, אינו גחמה של איש אחד או כיפוף ידיים בלבד. זה רה-ארגון שורשי של כל מערכת הערכים והתפיסות שהתרגלנו אליה בתקשורת.

צריך רק להביט סביב, נקיים מהיסטריה, ולראות בבירור איך מי שדיבר משתתק ומי ששתק מפריח כותרות. ראו איך בעלי ההון מתחבאים בחוריהם, כיצד הפוליטיקאים מהשורה האחרונה סוחבים כיסאם קדימה, ומי ממהר לצייץ את עצמו בחללים שנפערו.

הקשיבו לשפה החדשה, שאין בה יותר ביטויים מלאי רגשי נחיתות כמו "אליטה" ו"ישראל האחרת". יש פה שיח שמגיע מתוך עוצמה ואפילו מתוך עליונות מודעת.

אחת התולדות של סדר כזה היא שצמד המילים "יכול להיות" מקבל תוכן חדש. האם יכול להיות שיסגרו ערוץ טלוויזיה בישראל? האם יכול להיות שייכבו את הטלוויזיה החינוכית? האם יכול להיות שלא תהיה רפורמה ברשות השידור?

כמו שזה נראה עכשיו, תחת השלטון הנוכחי, ה"יכול להיות" הוא אחר לחלוטין ממה שחשבנו שהוא עד כה. והשלטון הזה, על הקו האידיאולוגי שהוא מוביל, לא עושה סימנים של היעלמות בעשור הקרוב.

2. למרות הלחץ שפוקד את העיתונאים הישראלים, בהכללה גסה, עלינו להודות שלתקשורת לא נשקפת סכנה. גם לא לעיתונות או למדיה כזו או אחרת. הסכנה המיידית המהותית היא לעיתונאים, לעובדי המדיה הנוכחיים, ולסטנדרטים שעליהם הם צמחו. הם יתחלפו אט-אט, ומי שיעשו את העבודה יהיו אנשים אחרים, ואורחות מקצועם ישתנו לחלוטין.

אבל האם התקשורת תספק שירות טוב יותר לצרכן? האם היא תהיה חופשית יותר, מרוויחה יותר, משפיעה יותר ממה שהיא עכשיו? בטוח שלא. כי האופן שבו עושים פה היום סדר, דומה מאוד לאופן שבו כבר עשו סדר בעבר. אין בו ריח בשורה, אפילו לא לציבור שבשמו הוא נעשה.

תפיסת השוק החופשי, שאמור להביא איתו הימין, הייתה אמורה להיות הדבר הטוב ביותר שקורה לתקשורת. אלא שהסדר החדש הזה מגרד רק את השכבה העליונה והדקה. הוא לא באמת מנסה ליצור מודלים חדשים שיחזקו את התקשורת המחודשת שלהם, לא לקרוא תגר על יחסי הפרסום והטלוויזיה והעיתונות, על יכולות השליטה והאיתנות הכלכלית של גופי התקשורת.

המהלכים שצריכה הממשלה לעשות, כדי להביא אליה את המדיה, חייבים להיות כלכליים-מהותיים שבסופם יהיה אופק אמיתי לטווח ארוך לתקשורת המקומית.

את ההדחות, הרדיפות וההפחדות, כבר עשו לפניהם, ואין כרגע שום יצירה של מנגנון שלא מבטיח שלא יעשו זאת, יום אחד, גם אחריהם.