היום שבו בעלי ההון קבעו: אנחנו מנהלים את ההצגה

זהו. אחרי 149 יום של שביתה, יצא עשן לבן. בתום 15 שעות של דיונים במלון במנהטן, הצליחו נציגי השחקנים והנהלת הליגה לפזר חיוכים עייפים, חיוכים של הקלה בעיקר, ולהודיע כי "הושג סיכום עקרוני על הסכם קיבוצי חדש". ההסכם הוא כרגע עקרוני, כי עדיין ישנן כמה בעיות משפטיות, אבל גם הן ייפתרו. המשמעות: עונת 2011/12 של ה-NBA יוצאת לדרך.

העונה תיפתח ב-25 בדצמבר, ערב הכריסמס. היא תכלול 66 משחקים בלבד לכל קבוצה במקום 82. גרוע, אבל עדיין פחות גרוע מעונת הלוק-אאוט הקודמת של 1998/99, ששוחקה במתכונת של 50 משחקים. גם הנזק לשחקנים יהיה יחסית מינורי: כל אחד מ-430 השחקנים יפסיד כ-20% מהשכר בגלל הקיצור.

מה-9 בדצמבר יוכלו הקבוצות להתחיל להחתים פרי-אייג'נטס (שחקנים חופשיים), ולמלא את הסגלים. לא עניין פשוט בהתחשב בכך שלא פחות מ-150 פרי-אייג'נטס צריכים להיות מוחתמים בתוך שבועיים בלבד. אנחנו צפויים לראות את ההשפעה גם מעבר לים, כשקבוצות מאירופה שהימרו על שחקני NBA ייקרעו וייאבדו את הלב שלהן: כל שחקני ה-NBA תחת חוזים שעזבו לאירופה ולמקומות אחרים מעבר לים, יחזרו באופן אוטומטי לקבוצותיהם, ובכלל זה גם ג'ורדן פראמר ממכבי ת"א שיחזור הביתה לניו ג'רזי נטס. עמרי כספי, שהיה אמור לנחות בינואר בהיכל נוקיה, ינחת בקליבלנד.

***
יותר מדי דברים עמדו על הכף כדי שהצדדים יוותרו על העונה כולה. אבל בעיקר נכונים הדברים לשחקנים. גם כאשר החליטו נציגי השחקנים לפני שבועיים לקום משולחן המו"מ וללכת למהלך קיצוני שכלל הגשת תביעה נגד הבעלים, נראה היה שהם יתקשו לעמוד בעונה שלמה ללא שכר. ב-15 בנובמבר, כשהשחקנים החמיצו את הפיי-דיי הראשון לעונת 2011/12, כבר אפשר היה לחוש את חוסר האחידות בקרב השחקנים בקשר למהלך, ואת הרצון לחזור ולשחק ולהביא כסף הביתה. ולא משנה אם הנתח מהעוגה יהיה 50% או 51%.

ברמה הפרקטית יש צד אחד מנצח בסכסוך: הבעלים. זה לא היה ניצחון, אלא נוק-אאוט. השחקנים, שנכנסו לשביתה כשהם נהנים מ-57% מההכנסות של הליגה, יצאו ממנה בשן ועין וכעת חלקם יעמוד על בין 49%-51% (הנתח המדויק ייקבע בהתאם להכנסות שתרשום הליגה). אף אחד בארגון השחקנים לא ראה בתסריט הכי שחור שלו מצב שבו חלקם של השחקנים בעוגה יידרדר לפחות ממחצית ההכנסות.

במונחים מתמטיים פשוטים, שכר השחקנים יקטן כבר בעונה הקרובה ב-280 מיליון דולר. כל אחד מהשחקנים, כדי להמשיך ולעבוד בליגה, יצטרך לוותר העונה על 651 אלף דולר בממוצע מהחוזה הקודם שלו.

הרבה דברים עומדים להשתנות מרגע שההסכם החדש ייחתם: החוזים הארוכים אליהם התרגלו השחקנים יהיו מעתה קצרים יותר, וכך בעלי הקבוצות לא יצטרכו להיתקע עם שחקנים יקרים שעבר זמנם; שיעור ההעלאה השנתי לשחקן שעמד על 10% בעונה יהיה כעת נמוך הרבה יותר; מעבר של פרי-אייג'נטס יהיה כעת קשה ומורכב יותר בגלל רגולציות חמורות יותר בתקרת השכר, מה שיקטין משמעותית את הסיכוי לראות דרים-טימס כמו אלו שנבנו במיאמי או בניו יורק; שחקנים שניצלו פרצות שונות בחוק כדי להפוך לפרי-אייג'נטס, ובכך להרוויח הרבה יותר כסף, יתקשו מאוד לעשות זאת תחת ההסכם החדש.

אין כמעט סעיף אחד מבין מאות הסעיפים הקיימים בהסכם הקיבוצי שלא בוצעה בו התערבות כירורגית לטובת הבעלים.

עניין מהותי נוסף הוא אורך ההסכם. לא רק שהבעלים כופפו את השחקנים, הם גם דאגו לשמר את הסטטוס קוו החדש לתקופה ארוכה מאוד: בניגוד להסכמים קיבוציים קודמים שארכו 6 שנים, הבעלים ייהנו מהעובדה שההסכם החדש, שמאוד מיטיב איתם, יהיה ל-10 שנים. במלים אחרות: שכר של 3 מיליארד דולר שהיה אמור ללכת לשחקנים בפרק זמן של 10 שנים, לפי ההסכם הקודם, יילך כעת לכיסם של הבעלים. והסיכוי שנראה עונה כמו זו הקודמת שבה 22 קבוצות סיימו בהפסד תפעולי, מצטמצם כעת משמעותית.

***
איזו השפעה תהיה לסיום השביתה על הכדורסל האירופי? ובכן, אלו שהספיקו לראות ביום חמישי האחרון את פראמר ממכבי ת"א נאבק בגאלינרי ממילאנו, וליהנות משבועות של כדורסל סטייל NBA ביורוליג, צפויים לוואקום די מייאש. מתוך 24 שחקנים שחתמו בקבוצות יורוליג, 16 יצטרכו לחזור מיד לארה"ב, מאחר שהם מחזיקים בחוזים חתומים ב-NBA. ריאל מדריד תאבד בין לילה שני שחקנים - סרג' איבקה ורודי פרננדז; קאחה לבוראל תאבד שלושה שחקנים; מכבי תאבד את פראמר; אנדולו אפס את אילייסובה, מילאנו את גלינארי וכו וכו'. הקבוצות שלא בנו את עצמן על כוכבי NBA, כמו ברצלונה ופנאתינייקוס, הפכו פתאום לחזקות עוד יותר רק מהיחלשות היריבות.

אבל ייתכן שנבואות הזעם שמדברות על גל עזיבה המוני חזרה לארה"ב הן מעט רחוקות מהמציאות. לא כל 62 השחקנים ששיחקו ב-NBA בעונה שעברה ומצאו מקומות עבודה באירופה ומעבר לים בזמן השביתה, צפויים לחזור. ההשפעה העיקרית תהיה על קבוצות היורוליג שהימרו כמעט כולן על שחקנים תחת חוזים. אבל יש הרבה מאוד שחקנים (23 שחקנים) שהגיעו לאירופה וליבשות אחרות על תקן פרי-אייג'נטס ויתקשו להשיג חוזים חדשים בעונה מקוצרת.

לאור העובדה שקבוצות ה-NBA לא צפויות להשתולל עם החתמות מטורפות ויקרות בעונה מקוצרת - ההצעות לפרי-אייג'נטס צפויות להיות נמוכות יחסית. מי עשוי להרוויח מהסיפור? קחו לדוגמה את צסק"א מוסקבה שהביאה שני תותחי NBA כמו אנדריי קירילנקו (יוטה ג'אז) וננאד קרסטיץ' (בוסטון סלטיקס). שניהם פרי-אייג'נטס ללא חוזים. לשניהם, ייתכן, עדיף להמשיך ולקחת כסף גדול במוסקבה עד סוף העונה מאשר לקבע את עתידם כבר השנה עם חוזה ארוך טווח, בכסף קטן יחסית, שעשויות להציע להם קבוצות NBA. אם שניהם נשארים במוסקבה, צסק"א מסתכלת על היורוליג במבט מזלזל מלמעלה.

גם סאשה וויאצ'יץ', הכוכב של אנדולו אפס, שלא מחזיק בחוזה ב-NBA, עשוי לעשות חשבון פשוט ולהישאר עד תום העונה באיסטנבול. הקבוצות האירופיות, מצדן, יצטרכו לעזור להם לקחת את ההחלטה "הנכונה" ולזרוק עליהם עוד קצת כסף.

***

אי אפשר לנתק את השביתה ב-NBA מהשביתה ב-NFL. שתי השביתות האלו שרצו במקביל, נפתרו אמנם לרווחת אוהדי הספורט. אבל הן הותירו מכנה משותף אחד משמעותי מאוד: הכוח, שנצבר לאורך השנים ועבר בהדרגה לידי השחקנים, חזר באופן בוטה ובולט אל בעלי ההון. הסדר הקפיטליסטי הישן בספורט בארה"ב הושב 30 שנה לאחור.