כדור הרגעה לשוקי אירופה

אירופה מתעוררת הבוקר לעוד שבוע דכדוך ומשבר.

עכשיו גרמניה צריכה להחליט מה היא הדרך שבה היא רוצה ללכת: האם עליה להישמע לפחדיה ולבוז שהיא חשה כלפי דרום-אירופה, או האם עליה להתעלם מתחושות אלה וולהגיע להסכם אשר יכלול גלגל הצלה לממשלות איטליה, ספרד ופורטוגל ה"בזבזניות", לשיטתה.

בינתיים מעדיפה הקנצלרית של גרמניה, אנגלה מרקל, את האפשרות הראשונה, וזוכה בעקבות זאת לתמיכה נלהבת מאזרחיה. אלא שמרקל וגרמניה מגיעות לשבוע גורלי למדי, והחלטה תצטרך להתקבל בימים הקרובים.

אירועי סוף השבוע - הקריסה באמון בעתיד האירו בשווקים הבינלאומיים, העלייה החדה בתשואות המדינות שבסיכון באירופה, והורדת הדירוג לבלגיה - חיזקו מאוד את התחושה שהזמן אוזל, ולא ברור אם מנהיגי האיחוד האירופי יכולים להמתין עד 9 בדצמבר, מועד התכנסות הפסגה הבאה.

את סוף השבוע בילו שרי האוצר של מדינות צפון אירופה בהתייעצויות, שר האוצר של פינלנד היה מוכן להתפשר בענייני הבנק המרכזי האירופאי, הרבה יותר מהעמדה הרשמית של ממשלת גרמניה.

אלא שלא ברור כלל שהקדמת הפסגה תהיה צעד מועיל, בגלל הסירוב הגרמני לכל מהלך אשר לא יכלול שלילה מוחלטת של רכישת אג"ח בידי הבנק המרכזי האירופי, או להנהגת משטר צנע תקציבי חמור במדינות הנגועות לשיטתה בבזבזנות. מהצד השני של המתרס ניצבים הפוליטיקאים הלא-גרמנים באירופה, אשר יכולים לשאול מה ייצא להם בתמורה לאימוץ המדיניות של תלישת איברים והקזת דם. זו השאלה שעליה יהיה על גרמניה יהיה להשיב.

זהו הרקע לגל השמועות על דילים בין מרקל לנשיא צרפת סרקוזי אשר גואה ביומיים האחרונים. שני הצעדים המצוטטים ביותר ביממה האחרונה הם הנפקה משותפת של אג"ח אירופיות במידה מוגבלת, והסכמה של מדינות בסיכון לקבל על עצמן משמעת תקציבית מחמירה מאוד, בתמורה לעוד עזרה גרמנית.

הקרן ענייה

גם קרן המטבע נכנסה לקלחת הדיווחים והשמועות. הקרן לא ביטאה עד היום תמיכה בעמדת הבנק המרכזי. נהפוך הוא - היא לא הכחישה בינתיים כוונה להזרמת מאות מיליארדים לכלכלות איטליה וספרד. הבעיה היא שלרשות הקרן כספים בקרן משלה המגיעים ל-200 מיליארד אירו בלבד, בעוד שצרכי המדינות הנזקקות מגיעות לטריליון אירו לפחות.

אם מסכמים את מה שידוע ולא ידוע עד עתה, הרי שהבעיה כרגע היא של עיתוי ושל יכולת פוליטית. חייבים למצוא הסדר מהיר, אשר יאפשר מרחב תמרון פוליטי לכל הממשלות ביישום של תוכניות חירום. הבעיה היא שכמעט כל הסדר חדש כזה מחייב פתיחת הסכמים ואישורם מחדש על-ידי מדינות האיחוד האירופי, וזהו תהליך אשר יארך חודשים, אם לא שנים.

לכן, ספק גדול מאוד אם הקמת גוף אירופי שינפיק אג"ח משותפות, אשר יחליפו את האג"ח של כל מדינה, או את חלקן, אכן עומדת על הפרק. דבר כזה יחייב הקמת רשות פיסקלית אחידה לאירופה, ולכך איש לא מוכן, מה עוד שצריך להסכים על אמנה חדשה של אזור האירו בתוך כמה שבועות. דבר זה הוא בלתי-אפשרי.

מה שנותר היא סדרה של הסכמים דו-צדדים בין גרמניה, או גרמניה וצרפת, לבין המדינות שבסיכון. ההסכם אמור לכלול את העקרונות שגרמניה מחשיבה כנחוצים, כדי לפייס את נפשה הפיסקלית המיוסרת. מצד שני, התוכנית החדשה תכלול ערבות גרמנית, או ערבות של מדינות אירופיות חזקות, להנפקות חדשות של המדינות החלשות.

האם זה יעבוד? אמנם בימים הראשונים תהיה הקלה בשווקים, אלא שאז יופיעו סימני שאלה מהסוג שהביאו את אזור האירו למצבו הנוכחי: מה מידת הנכונות של איטליה, ספרד ופורטוגל ליישם את התוכניות של גרמניה ומה מידת היכולת של גרמניה לקבל כעובדה את הנוכחות של ספרד, איטליה ופורטוגל באיחוד האירופי.