"חוץ מהתנ"ך, לא נכתבה בעברית שום ספרות גדולה"

- איפה אתה מתגורר, ומדוע דווקא שם?

"בתל-אביב, מפני שזאת העיר היחידה בישראל, ואני אוהב ערים, וכמה שהן יותר גדולות, כך אני אוהב אותן יותר, וכמה שיש בהן דגש חזק יותר על אמנות, כך אני בכלל משוגע עליהן".

- עם איזה גיבור ספרותי אתה מזדהה במיוחד?

"עם סוקרטס".

- איזה מועמד היית מציע לתפקיד שר החינוך?

"מישהו המבין לעומק את המשנה החינוכית של ניטשה, ומזדהה איתה.

"או, במילים אחרות, מישהו המבין לעומק שתפקידו של החינוך הוא לגרום לציבור להעריץ את היוצא דופן".

- סיפורים קצרים או רומנים?

"לא אוהב פרוזה. עסק פלבאי שהתפתח בייחוד מסוף המאה ה-18, כדי למלא את זמנה הפנוי של הבורגנות הלא אנינה במיוחד, שהפכה להיות מעמד מרכזי בחברה אחרי המהפכה הצרפתית והתעשייתית".

- ספרות מקור או ספרות מתורגמת?

"חוץ מהתנ"ך, לא נכתבה בעברית שום ספרות גדולה, ולו רק מפני שמרכיב יסודי לספרות גדולה הוא השפה המדוברת. לכן, מאחר שבדרך-כלל העברית לא הייתה שפה מדוברת מאז חתימת התנ"ך, ואולי גם לפני כן, לא הייתה גם ספרות גדולה בשפה הזאת. אם כן, צריך לפנות אל הספרות המתורגמת, וכאן יש מבחר רב ונפלא".

- איזה בית קפה אהוב עליך במיוחד, ומדוע?

"בתי קפה ובתי אוכל בכלל לא אהובים עליי במיוחד. אבל אם להתעקש, אני מעדיף בתי קפה בלי מוזיקת רקע. בעיניי, אין הרבה דברים ברבריים יותר ממוזיקת רקע ומכל מה שהיא משקפת. ששש! יש מספיק רעש כשאוסף הומו-סאפיינס מתקבצים להם יחדיו בעל כורחם. כן, ואני מעדיף בתי קפה עם ריח חזק של קפה טוב, לחם משובח שנאפה זה עתה ועוגות בצק מתוצרת עצמית. לצערי, לא ידוע לי על בית קפה כזה בישראל, אבל בברלין האהובה יש גם יש".

- מהו הספר האחרון שקראת, שהותיר עליך את רישומו?

"'קיצור תולדות האנושות' של יובל נח הררי. ספר היסטוריה במובן הכי רחב ועמוק של המילה היוונית הזאת, היסטוריה, שפירושה "חקירה", ולא סתם רצף אירועים. ספר עם מבט-על מודרני על האנושות ועם מעט מאוד הנחות מוקדמות. זה גם ספר ההיסטוריה הראשון שקראתי הלוקח בחשבון את האושר האנושי בתור מרכיב יסודי בתולדות האנושות. לא פחות חשוב, הוא כתוב בלשון בני אדם, שזו דרך אחרת לומר שהכותב יודע על מה הוא מדבר".

- אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"מישהו שמרכל עליי".

- לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?

"אין ספר כזה, וטוב שכך".

- אם היית צריך להעביר שעות אחדות בהמתנה לטיסה, איזה ספר היית לוקח איתך?

"אני מניח שאת הספר שהייתי קורא באותו זמן. נדמה לי שכל המושג הזה 'ספרי טיסה' הוא תירוץ להרבה קוראים לקרוא את סוג הספרות שבאמת מעניין אותם".

- מה דעתך על מוספי ספרות ועל כתבי-עת ספרותיים בישראל?

"אני לא נוהג לקרוא מוספי ספרות בעיתונים כי אני לא מחבב 'דיבורים על' ודעות של עיתונאים ופועלי אקדמיה. כתבי-עת ספרותיים זה משהו אחר, בתנאי כמובן שהם מגישים ספרות נטו, מקורית ומתורגמת, ולא פטפטת ופמפלטים".

- מה היית משנה או מוסיף בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?

"את בתי הספר. מקום מדכא מחשבה ואינסטינקטים, ממצע אפשרויות, משבית שמחה ומייאש עד היסוד, שצריך להימנע ממנו ככל האפשר לשם בריאות הנפש וחירות הרוח. אז מה אכפת לי מה או איך מלמדים שם?".

- כיצד נולד הספר האחרון שלך?

"השירים בספר האחרון שלי - 'טוראי כהן קורא שירים', הם מבחר פרטי מתוך כל מה שכתבתי בשבע השנים האחרונות. בספר הזה אני שר במשמעות הראשונית של המילה הזאת, לפחות כפי שאני תופס אותה, כלומר, מעין זמרה קלוקלת בחדר האמבטיה שלפעמים מדגישה את התוכן ולפעמים את המוזיקה, חפה לגמרי (אני מקווה) מהתבוססות בהגיגים, ובעיקר נהנית ומשועשעת מעצמה".