לכאורה, כל דיון על קיצוץ בתקציב הביטחון בסך 3 מיליארד שקל אמור להיות פצצת זמן פוליטית ומקור לסערות וברקים בתוך הממשלה. אם מוסיפים לכך את הדרישה הצפויה של משרד האוצר להרחיב את הקיצוץ התקציבי למשרדים אחרים, באמצעות קיצוץ רוחבי, הרי שלפנינו הרבה כותרות, הרבה הצהרות והצהרות נגד, ולא מעט חילופי האשמות בין שרים.
בלי להפחית, חלילה, מגודל המאורע הצפוי במקומותינו, צריך להעמיד אותו בפרספקטיבה. לעומת הדרמה הגדולה, אפילו הגדולה מאוד, בדרום אירופה, ולעומת מה שעוד צפוי בארה"ב, הסערה הפיסקאלית בישראל נראית יותר כסוג של גשם מקומי, מהסוג שעליו מודיעים בסוף חדשות הרדיו, בלי לעורר תשומת לב רבה.
זה לא אומר, כמובן, שיש להתעלם מהמצוקה הפיסקאלית האפשרית. דווקא בימים שבהם הרגישות לענייני התקציב היא כל כך גדולה, חובה לעמוד על המשמר ולא לתת לשביעות רצון עצמית לבוא במקום צעדי מדיניות נדרשים.
במשבר של שנת 2008 היה לישראל לא מעט מזל. ללא תקציב מאושר, בגלל המצב הפוליטי בכנסת, הממשלה לא יכלה להרחיב את ההוצאה. גביית המסים נפלה בגלל המיתון, אך היה זה מייצב אוטומטי אשר שמר על היקף הפעילות הכלכלית, בעוד שהאיתנות הפיננסית של המערכת הבנקאית שמרה על היקפי אשראי.
משבר שונה
המשבר הנוכחי שונה במקצת מקודמו. יש משקל הרבה יותר גדול להיקף הגירעון בקביעת החוזק של כל משק ומשק, ועל כן ישראל נדרשת לצעדי זהירות, ולא לתוכנית חירום. הבעיה היא שהדבר מתרחש כאשר הממשלה עצמה מתמודדת עם דרישות חברתיות וחוסר רצון של מה שמכונה "המעמד הבינוני" להמשיך להיות שק החבטות של הפוליטיקה מקומית.
שנת 2011 תסתיים, ככל הנראה, בלי חריגה מהגירעון המתוכנן, או בחריגה קטנה, הודות לירידה בהוצאה האזרחית מהתוואי המתוכנן - בגלל תת-ביצוע בהוצאות הממשלה וירידה בתשלומי ריבית. 2012 עשויה להיות שונה, בגלל מערכת הלחצים לשינוי חברתי ושינוי סדרי עדיפויות שבה נתונה הממשלה.
בתנאים אלה, הדרך היחידה להגיע להיקפי הקיצוץ הנדרש הוא לקצץ בתקציב הביטחון 3 מיליארד שקל. אמנם האוצר מסרב למסור נתונים לגבי הצעת הקיצוץ שהוא מגבש, אך מותר לנחש שהקיצוץ בביטחון יהיה כמחצית מהקיצוץ המוצע.
צריך לזכור שבימי השותפות הפוליטית בין אהוד ברק לבנימין נתניהו ההוצאה הביטחונית התרחבה, לא רק בערכים מוחלטים, אלא גם ביחס לתוצר. בכל שנה חוזרת אותה תופעה: הכנסת מאשרת תקציב, כולל תקציב הביטחון, אך המערכת הביטחונית מתעלמת מהמסגרת המאושרת ועושה כרצונה. לפי נתוני בנק ישראל, תוואי ההוצאה הביטחונית מתחילת השנה גבוה ב-3 מיליארד שקל מהתקציב המקורי. לכן כעת לא מדובר בקיצוץ, אלא בהחזרת תקציב הביטחון לתוואי המקורי.
אלא שכרגיל במקומותינו, הכול מתורגם לכושר ההישרדות של הקואליציה. אם נתניהו צריך לבחור בין ברק לפקידי האוצר ושטייניץ, אין שאלה במי יבחר. אם מוסיפים לכך את האפשרות ללטלות פוליטיות בתחילת 2012, התוצאה עלולה להיות ויתור על הקיצוץ בתקציב הביטחון, והעמקת הקיצוץ הרוחבי במשרדים האזרחיים, תוך יצירת ספין בנוגע ל"יישום דוח ועדת טרכטנברג".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
