מלחמת השחרור של גשר

כן או לא. זו השאלה שמופיעה בגלילת הפתקיון שבטוטף יונת הדואר, שמתרסקת אל מרפסת ביתה של הילדה רעיה. הילדה משוכנעת שמדובר במסר בין זוג אוהבים, שנקטע על-ידי נער שובב ברוגטקה; ד"ר לאופר, הווטרינר הייקה של גן החיות בתל-אביב, שאליו מובאת היונה הפצועה, סבור שמדובר במסר מוצפן של ההגנה ושמדובר אולי במקרה של חיים או מוות. אבל תהיה השאלה הכמו-שייקספירית אשר תהיה, התשובה שלי היא כן. כן מה? כן לעיבוד הבימתי הנוגה של תיאטרון גשר לספרו של מאיר שלו - "יונה ונער" (עם עובד, 2006). כן להיות וכן לראות.

זה כן שמתחיל במעלות המוכרות של גשר, כאשר התיאטרון נמצא במיטבו. מהתפאורה הצחורה של סמיון פסטוך, שפורס וילונות לבנים מן התקרה ועד לאדמה הארץ ישראלית, כמו מחברים הם בין חלום להגשמתו; דרך התלבושות של אולה שבצוב, שעיצבה קבוצת יונים מרשימה בבגדי גוף ובגלימות; ועד לעבודת התאורה המיומנת של אלכסנדר סיקירין, שמנייד בין לילה ויום בהינף מסך - מדובר בהפקה מוקפדת ועשויה היטב מהמסד ועד הטפחות.

וזה כן שממשיך בעיבוד של רועי חן ויבגני אריה ליצירה ספרותית משובחת. עיבוד שבאותה נשימה הן עומד בזכות עצמו, והן עושה כבוד רב למקור - לשפתו המתנגנת של מאיר שלו, שקולו כמו נשמע בכל תמונה. נקודת המבט של שלו בעודו מצייר את ימי המדינה שבדרך, רוויה בנוסטלגיה מתרפקת ובמבטאים מלאי חן, ונראה כי יבגני אריה שגם ביים את ההצגה, התחבר אליה, והוקסם ממנה.

כך, למשל, בעוד יורם קניוק, שהיה פלמחניק יפה תואר אבל לא מאוד חכם (כהגדרתו) צבע בצבעים ריאליסטיים וקודרים מאוד את ספרו האחרון תש"ח (שעיבוד מוצלח שלו מועלה בימים אלה על ידי צעירי תיאטרון חיפה), ובא חשבון נוקב עם אותה מלחמה מכוננת, הרי ששלו, שב-1948 היה עובר ולא חייל, חוזר אל המלחמה ואל הקירות המנוקבים של הקרב במנזר סן סימון שבשכונת קטמון בירושלים, באופן סימבולי. כרקע הירואי לסיפור אהבה תחת אש וכנקודת מוצא לסיפור חייו של הגיבור הספרותי שלו, יאיר מנדלסון.

סיפור חיים של מי שנוצר באותו אקט של שחרור אישי ולאומי שחברו להם יחדיו בעזרת יונה, אלא מה.

תצוגת משחק מרשימה

בחירת העיבוד המשמעותית של חן ושל אריה, ושממנה נובעת עצמאותו, היא להדגיש את דמותו של מדריך הטיולים יאיר מנדלסון (גלעד קלטר היעיל) כדמות המספר - זה שמנווט בין המערכות, הגיבורים והתקופות, ולא להיתלות בו כגיבור תיאטרלי שעלילת ההצגה נסמכת ומסתעפת על-פי קווי דמותו. זו בחירה מושכלת שנתמכת היטב בעבודת הבימוי של אריה וכמובן בליהוק שלוקח את כובד המשקל אל הדמויות שסובבות את יאיר. בראש ובראשונה - אפרת בן-צור שמגלמת בצורה מושלמת את גלגולי דמותה של אמו רעיה - הן כילדה נלהבת, הן כצעירה מאוהבת והן כאם עם נוכחות בימתית עוצמתית. כן מייצרים תצוגות משחק ראויות להערכה, הנרי דוד כמאהבה המכונה "התינוק", נטשה מנור ודודו ניב כדודים שלו, יובל ינאי שמעצב דמות נפלאה מד"ר לאופר, ואלון פרידמן שמשלים את הפאזל במיומנות כד"ר מנדלסון - הנער, האב והקשיש.

והערה לסיום. אם למישהו נותרו תהיות באשר למידת ה"ישראליות" של גשר, שהחל כתיאטרון עם מבטא, הרי שאת ההתמודדות המרגשת שלו עם סופר שהוא-הוא הצבריות, אפשר לדמות גם למלחמת השחרור שלו.

"יונה ונער" מאת מאיר שלו, עיבוד: רועי חן ויבגני אריה, בימוי: יבגני אריה, תיאטרון גשר