מדינת ת"א מסכנת את קיומנו

התכנסות עם ישראל למדינת תל-אביב, מביאה עמה סכנה ממשית לאובדן ירושלים כבירה היהודית של ישראל, ולאובדן חבלי ארץ שבפריפריה ובהם הגליל והנגב הצפוני. בכמה טריטוריות - ובהן מזרח ירושלים, מרכז הגליל וצפון הנגב - ערביי ישראל הם כבר כיום הרוב המכריע. אם לא תיעשה פעולה דחופה, יש להניח כי בעתיד הלא רחוק נקבל מפה ברורה למדי של חלוקת הארץ העתידית, מפה שתזכיר מאוד את הצעת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947.

בשלב הראשון - הנמצא בעיצומו - בורחים היהודים מירושלים ומתכנסים בהדרגה אל עבר גוש דן. בעשור וחצי האחרונים נטשו את ירושלים יותר מ-220 אלף יהודים (לעומת כ-100 אלף נכנסים בלבד), רובם חילונים ודתיים-לאומיים, שהיו המשענת הכלכלית של העיר. הם הותירו מאחוריהם עיר ענייה, מזוהמת, עם שירותים ירודים ותחושה כבדה של אובדן שליטה, ושבעתיים במגזר הערבי-פלסטיני. הפלסטינים לא רק נכנסים לעיר במספרים מבהילים, אלא גם סוגרים עליה בבנייה פראית. התכנסות היהודים אל גוש דן נעשית גם מהצפון הרחוק והקרוב, וכמובן - מיישובי הפריפריה היהודית בדרום.

בשלב השני, כשיהודי ישראל ייוותרו בגוש דן רבתי, זו תהיה עיר-מדינה ללא עורף, מוטרדת מכל הכיוונים בחדירות ובפיגועים, וימי חייה יהיו ספורים בלבד - עד לניצחון פלסטיני-ערבי מוחלט. בלי פתרון מרחבי הולם לקיום היהודי, אין שום ערך לדיונים על מדינה יהודית, דמוקרטית, אזרחית, שוות זכויות, וכיוצא באלו מליצות.

צועדת לקראת התאבדות

אז מה נותר בפריפריה? חקלאות, שירותי אירוח, תעשייה מסורתית, בדווים, ערביי ירושלים, חרדי ירושלים, ערביי הצפון, וכמה חיפאים שאורזים חפצים בדרך לתל אביב או לניו יורק. ומי הולך למרכז? כל הנוער היהודי החזק, ובעיקר בני 30-45.

הפריפריה היהודית, מהגרת למדינת תל אביב, ומשאירה בשוליים יהודים חלשים ונחלשים וערבים מתעצמים והולכים. הניסיון ההיסטורי בעניין זה אינו מבשר טובות: כל העוצמה הכלכלית, החברתית, התרבותית, התקשורתית, החינוכית, וגם הצבאית, נמצאת במדינת תל אביב, המותירה את הפריפריה כמדבר. החיים הטובים באזור תל אביב יוצרים אשליה ש"הכול בסדר", ומכאן קצרה הדרך להילולה רבתי - לנהנתנות, לאגואיזם, להשתמטות מצה"ל, לאימוץ תרבות קוסמופוליטית, לאטימות לאחר ולפריפריה, וגם ל"ציונות" ול"מדינה יהודית".

מדינת תל אביב עצמה, הופכת במהירות לאיום אסטרטגי על קיומה של הישות היהודית במזרח התיכון. ישראל הולכת ונהרסת כמדינה יהודית, ובתוך תקופה קצרה היא תותיר רק את תל אביב ובנותיה כישות יהודית, אך רק לתקופה קצרה, כי בלי עורף היא תהפוך למצדה - היא צועדת לקראת התאבדות. שום תירוץ, התפתלות או הטחת האשמה, לא יעזרו למנוע תהליך נורא זה, כמובן, אם לא יחול מפנה, קודם כל תודעתי, ואחר כך גם מעשי ונמרץ.

לאן תוביל אותנו מציאות זו? מה יקרה בעוד חמש, עשר ו-20 שנה? החלופה הראשונה - טבעת החנק תתהדק סביב מדינת תל אביב עד לקריסתה. ערביי ישראל יהיו חלק אינטגרלי מהמאבק הערבי הכולל נגד ישראל. חיל האוויר, עם הכוחות האדירים שלו ויתר יחידות צה"ל, יהיו בלתי רלוונטיים לתהליכים שתוארו.

החלופה השנייה - אחרי נסיגות טריטוריאליות ודמוגרפיות רבות בנגב, בגליל, בירושלים ובמשולש, יתעורר יצר החיים היהודי ויביא לתגובות, לרבות תגובות אלימות. דקה אחרי האסון יקומו הכוחות האדירים והחבויים בעם היהודי היושב בציון, וייעשה מה שצריך היה להיעשות שנים קודם לכן בצורה מסודרת - לפזר אוכלוסייה ולהפנות את כל המשאבים הלאומיים לאזורי המצוקה בפריפריה. מכיוון שזה ייעשה מאוחר מדי, מן הסתם זה ייעשה בפזיזות, עם הרבה שגיאות, ולא יוסיף לדו-קיום השבריר ממילא.

* הכותב הוא ראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי