"אנשי המחאה צריכים להצטרף לפוליטיקה כדי שיוכלו להשפיע"

במסגרת כנס ישראל-שדרות לחברה במכללת ספיר התקיים דיון בנושא מחאות חברתיות: 'משדרות רוטשילד לשדרות'. במהלך הדיון ניסו הדוברים לדבר על המחאה אך המחאה לא הפסיקה להפריע להם בדברים. כל אחד מהדוברים זכה לקריאת ביניים מצד פעילים חברתיים וצעירים שמנעו את קיומו הרציף של הדיון. גם דוברים המזוהים עם המחאה, ואפילו איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, ממובילי המחאה, לא קיבל הנחות מהקהל.

חבר הכנסת אורי אורבך שהשתתף בדיון אמר כי "המחאה לא התפרצה יום אחד פתאום. היא תוצאה של הרבה תהליכים. הדבר החשוב ביותר שעובר משדרות רוטשילד לשדרות זה שמדובר בעניין של כולם, לא רק של מקום אחד. יש להחלטות הממשלה השפעה על החיים של כולם ויש חשיבות לקולם של האנשים לא רק בבחירות אלא גם בניהן, וצריך לשמר את זה. אנחנו, חברי הכנסת והשרים רוצים את זה", אמר.

עוד הוסיף אורבך: "הרבה שנים הציבור נעלם בין בחירות לבחירות וזה השינוי הגדול של המחאה. ההשתתפות של הציבור הרחב היא החשובה, הממשלה צריכה לנהל והציבור צריך להיות מעורב. עוד דבר מעניין במחאה היה שמעמד הבניים לקח גם את הקול של השכבות החלשות, כי את החלשים כבר לא שומעים. אני מציע למוחים להצטרף לפוליטיקה, למקום בו שהם יכולים להשפיע. אנחנו לא יותר חכמים מכם, אנחנו שליחי הציבור, המשרתים שלכם. אל תשאירו את הכח רק לעשירים והצעקה רק לעניים", אמר. במהלך דבריו של ח"כ אורבך לא הפסיקו קריאות מצד הקהל ששאלו אותו ואת הדוברים הנוספים 'מה עושה היום המדינה בעקבות המחאה', 'מה יצא מכל ההפגנות. כלום.'

חבר הכנסת אילן גילאון ממר"צ שהשתתף גם הוא בכנס אמר "בחברה שאנו חיים יש אנשים שמתלבטים בבוקר אם לקחת פרוסה או תרופה. עובדת סוציאלית מרוויחה בחודשים רבים את המשכורת החודשית של מנהל בנק. המדינה צמצמה עוד ועוד ועוד ואף אחד לא קם. אני מסכים לכלכלת שוק אבל לא למדינת שוק. פחות אנשים מקבלים יותר והרבה יותר אנשים מקבלים פחות. פוליטיקה עוסקת במי נותן ומי משלם. עיני לא צרה בטייקונים אבל אני רוצה חברה הוגנת בה אני יכול לקיים תשתית ראויה ולא על בסיס חמלה או צדקה. אין משהו שהוא לא חברתי. אני חושב שהמדינה צריכה לחלק אחרת את העושר הלאומי, לוקחת יותר ממי שיש לו ונותנת למי שאין. המחאה היא איננה מטרה. אל תתאהבו במחאה אלא בשינוי ואתם מספיק חזקים כדי לקדם את השינויי הזה".

יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני: "אני כבר אמרתי לראש הממשלה לפני למעלה משנה שיתכונן למחאה חברתית. המצב הכלכלי של המדינה יוצא מהכלל לעומת מה שקורה בעולם. אנחנו עם משק בו האבטלה ירדה ודירוג האשראי יורד, היום כולם יודעים הכל. יש אנשים שמשתכרים סכומים הזויים, מיליונים בחודש", אמר. במהלך הדברים שוב קטעו המוחים את הדברים וחבר הכנסת גפני פנה אליהם ואמר: "יושבים כאן חברי כנסת שנאבקים על הנושאים החברתיים כבר שנים ואני לא בטוח שהמחאה שלכם מופנית למקום הנכון".

גפני המשיך בדבריו וניסה לדבר אל המוחים: "אני בא מדיון בוועדת הכספים ואישרנו את הצעת החוק הראשונה שמקורה במחאה. אישרנו עצירת הירידה במס החברות ומעלים את המס לבעלי השכר הגבוה ומפחיתים את מס ההכנסה למעמד הבניים. זו החלטה שלא התקבלה בדו"ח טרכטנברג או בממשלה אלא בוועדת הכספים על פי בקשה שלי. נותנים יותר למעמד הבניים".

"המחאה היא על ערכים"

איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית אמר בכנס כי "התהליך של המחאה עדיין בהתהוות. גם לי יש עדיין סימני שאלה ואני מצפה לשמוע מה לכם יש לומר", אמר שמולי לקהל. "בקיץ נוצרה מציאות חדשה בישראל, מכמה צעירים התפתחה מחאה בכל הארץ על צדק חברתי. המחאה, לפני שהיא על דיור או קוטג' היא על ערכים ועל איזו חברה אנחנו רוצים לראות כאן עוד כמה שנים. אנשים יצאו לרחוב כדי להזכיר לעצמם ולחברים לשהם איזו חברה ישראלית הם רוצים לראות כאן. יש מחאות בכל העולם. לכולם סיבות משלהם אבל מסיבה אחת אי אפשר להתעלם - בכל אחד מהמקומות יש אנשים צעירים שלוקחים אחריות על מה שקורה. ההישג של תנועת המחאה נוגע לשינוי התודעתי. ממצב בו הישראלי הממוצע מקבל גזרות ועובר על כך בשתיקה עברנו למודעות", אמר שמולי.

גם לשמולי, למרות שהוא אחד ממובילי המחאה הפריע הקהל לדבר ונכנס לדבריו. "אחד הרגעים החשובים במאבק הזה היה שאנחנו הסטודנטים עשינו לעצמנו תיקון. עשינו מאבקים שקטים בשנים האחרונות ולא יצאנו למחאה חברתית כמו שהתפרצה הקיץ. אני מציע לכל הספקנים שלא להסתכל על המחאה רק דרך האוהלים או ההפגנות הגדולות, זה היה האמצעי, המעטפת. האנשים שהיו באוהלים הם הדבר האמיתי, יש היום הרבה אנשים שהבינו שיש להם כח להוביל שינוי. אני בטוח שבטווח הזמן הקצר האתגר הגדול ביותר שלנו יהיה במסדרונות הכנסת.

עוד הוסיף שמולי ואמר "חבר הכנסת גפני שצעקתם עליו כאן הקים שדולה לראשונה שעוסקת בעובדי הקבלן. צריך לבוא לכנסת ועשות שם את השינוי. להעמיד במבחן את האמירות החברתיות של חברי הכנסת. בטווח הארוך אנחנו צריכים להשפיע על המערכת הבחירות הבאות ולהפוך את השיקול החברתי לדומיננטי".