"אל תגיע לאימון היום"

בלהט ההתלהבות של פתיחת ה-NBA שנקבעה ל-25 בדצמבר, חוק חדש ומאוד משמעותי שנכנס להסכם הקיבוצי החדש, קצת נעלם מהרדאר. חוק שחושף את העובדה שבחדרי חדרים נסובו הדיונים על סעיפים קצת יותר משמעותיים מחלוקה של 50%-50% או 49%-51% בין הבעלים לשחקנים.

החוק החדש, שזכה לכינוי Amnesty Clause, מעסיק בימים אלו את ראשי הקבוצות, מאחר והוא משפיע ישירות על האופן שבו יוכלו להחתים שחקנים. החוק יאפשר לקבוצות לבחור שחקן אחד שיש לו חוזה חתום, איזה שחקן שמתחשק להן, ולזרוק אותו מהקבוצה. ממש ככה. הקבוצה אמנם תהיה מחויבת להמשיך ולשלם את כל שכרו, או להשלים לו את השכר במידה ויחתום במקום אחר שישלם לו רק חלק מהחוזה; אבל בכל מקרה, החוזה של השחקן ה"דחוי" לא ייכלל יותר בתקרת השכר, כך שהקבוצה שזרקה אותו תוכל להביא שחקנים חדשים, וייפתח לה הרבה מקום לפעילות בשוק ההעברות.

למה זה משמעותי? בשנים האחרונות ראינו יותר ויותר דוגמאות לקבוצות שהחתימו שחקנים יקרים שפוצצו להן את תקרת השכר. לפי חוקי ה-NBA, קבוצה שנמצאת מעל התקרה (ולמעלה מ-70% מהקבוצות הן מעל התקרה), לא יכולה לבצע שום החתמות של פרי-אייג'נטס יקרים, אלא רק להביא שחקנים כאלו בעסקאות חליפין. זה יצר מצב שבו ראינו שבשביל להעביר שחקן "כבד" אחד (כמו שהיה במקרה של העברת קווין גארנט לבוסטון), קבוצות צריכות לוותר על חצי קבוצה בתמורה. ויותר גרוע: קבוצות נתקעו עם שחקנים יקרים מאוד שנפצעו או כבר לא סיפקו את הסחורה, שחיסלו להן את העתיד לפעמים ל-4-5 שנים. חוסר היכולת של קבוצות לפעול בשוק השחקנים, הוא הסיבה העיקרית לכך ששחקנים נאלצו לעבור בין-לילה לעיר אחרת, בגלל שהפכו להיות חלק מעסקה סיבובית מורכבת שנועדה להעביר כוכב אחד בדרך כלל לקבוצה עשירה. החוק הזה ימנע מצב שבו קבוצה כמו הניקס, למשל, נאלצה לחכות 3 שנים עד שישתחררו לה חוזים גרנדיוזיים עם שחקנים שגמרו את הסוס, כדי להתחיל ולהחתים שחקנים גדולים באמת.

כבר עכשיו מתחילות קבוצות לראות איך הן משתמשות בכרטיס הלוטו שנפל להן לידיים. שחקנים יקרים ובעייתיים כמו רשארד לואיס או גילברט ארינס שיושבים על חוזי עתק (לואיס 22.1 מיליון דולר, העונה בוושינגטון, ארינס 19.2 מיליון באורלנדו) הופכים להיות באופן טבעי המיועדים הראשונים לנפנוף. לא מעט פרשנים כבר סימנו את השחקנים שיקבלו בימים הקרובים הודעה על "שבו בבית, אל תבואו יותר".

עם מי החוק מיטיב? עם הקבוצות העשירות, כמובן. מאחר ולאלו גם כך לא חסר כסף, להן לא תהיה שום בעיה לחתוך שחקנים "כבדים", גם בידיעה שהן ממשיכותלשלם להם שכר, אבל בתמורה ייצאו מהפלונטר שלא אפשר להם להביא פרי-אייג'נטס יקרים.

החוק הזה רע לכוכבים מזדקנים, שעשויים לראות את הקבוצות מעדיפות להושיב אותם בבית, רק כדי להביא במקומם סוסים צעירים ומשובחים. תחשבו למשל על שחקן כמו פול פירס, שחתום עם בסלטיקס עד שנת 2014. כשהוא יגיע לגיל 37, אף אחד כבר לא יוכל להבטיח לו שבבוסטון לא יעדיפו לתת לו להזדקן בשקט בבית.