זה מזכיר את בר רפאלי

פרולוג: בר רפאלי

"בית ספר למוזיקה", יום ד' 21:00, ערוץ 2 קשת

לפני כשבועיים הראה לי קולגה צילומים של בר רפאלי שערך לאחרונה לטובת פרויקט עיתונאי כלשהו. התבוננו ארוכות בצילומי העירום (אמנותי, אמנותי, החלקים הצנועים מוסתרים) בטרם טופלו בפוטושופ (מה שבדרך-כלל לא עושה חסד עם האובייקט המצולם), וכשהצלחתי להחזיר את הלסת התחתונה שלי למקומה, נאלצתי להודות שאני כנראה לא מיוחד כמו שאני נוטה לחשוב על עצמי לפעמים, או במילים אחרות: אז מה אם כולם אומרים שהיא הכי יפה? לפעמים הרוב דווקא צודק.

מה הקשר בין רפאלי ל"בית ספר למוזיקה"? מתברר שיש כזה.

יותר מ-33% צופים לפרקי ההשקה של התוכנית מלמדים שהיא התחבבה מיד על ציבור הצופים. בלי תקופת הרצה, בלי יותר מדי גימיקים, פשוט ילדים מזמרים. כמה פשוט, ככה נכון.

זה מזכיר קצת את ההצלחה של "מאסטר שף", שגם בה היו בסך-הכול אנשים מבשלים, ובכל זאת, זה קצת מקומם לא? ילדים מתוקים ששרים יפה, זה לא קצת קיטשי? מה השלב הבא? גורי כלבים? חתלתולים שמשחקים בכדור צמר?

אבל אז אתה צופה בתוכנית, ונאלץ להודות שאתה לא כזה מיוחד, שילדים חמודים ששרים יפה זה אולי קיטש, אבל זה פועל גם עליך, שאתה מוצא את עצמך מחייך חיוך דבילי מול איזה זמיר צעיר, נאנח מעומק הלב כמו קרן פלס, מצטחק לפתע כמו יהורם גאון. מתרגש אל מול ביקורי הבית שערך הצוות בבתי המתמודדים: כי אפשר לזייף אלף רגעים טלוויזיונים, אבל לא את הרגע שבו נכנס גאון לבית משפחה בדימונה שמתחילה לשיר "רוזה, רוזה, רוזה" ומתרגשת באמת, כמו שאנחנו התל-אביבים כבר לא נתרגש למראה אף אחד בחיים.

ואולי ההשוואה ל"מאסטר שף" הייתה במקומה: חום אנושי, לכאורה נטול פוזה, אגו ומניירות, שיוצא מן הלב ונכנס אליו. כמה בנאלי, כמה מובן מאליו, ככה מצליח לגעת.

אפשר גם שיש כאן מסר, מנחם ומדאיג כאחד: כמה רוע אפשר לבלוע? שואלת את עצמה משפחת ישראלי אחרי שצפתה בעוד מהדורת חדשות שמשתרעת בין אחמדינג'אד ליריב לוין, ועוברת בהתלהבות לגירסת האייפד של חוזליטו. מצד שני, האין זו הגירסה החדשה של אופיום להמונים?

השאלה הזאת הטרידה אותי מאוד, עד שעלתה איזו ילדה חמודה לשיר וחיוך דבילי נמרח על פנינו, של קרן פלס ושלי. כנראה שאני לא כל-כך מיוחד, נאלצתי להודות. אחרי הכול, כמה רוע כבר אפשר לבלוע?

הסעודה האחרונה?

"ישראל מבשלת" כמשל על מצבו של הערוץ, יום ד' 21:00, ערוץ 10

מאיפה שלא מסתכלים על זה, זה נראה לא טוב. התוכניות המצליחות ביותר של ערוץ 10: "מעושרות" המטוקבקת, "אחת אפס אפס" המצוינת ומשחקי מכבי תל-אביב ב"יורוליג", מגיעות לאזור ה-13-14 אחוזי רייטינג. האם הן מצביעות על הפוטנציאל של הערוץ - או מסמנות את תקרת הזכוכית שלו?

מנגד, כל הפקות הדוקו-ריאליטי נוחלות כישלון חרוץ: "61 ימים", "14 שבועות" ועוד שמות קצת פחות קלנדריים, מביאות רייטינג של "מבט שני" בשידור חוזר בערוץ הראשון.

אהרוני הבשלן משיג קצת יותר מכך, אבל מול הילדים המזמרים של קשת, נשארים במטבח שלו ושל גיא לואל רק חובבי הז'אנר. גם מרייטינג כפול, במציאות ענף הפרסום בישראל 2011, אי-אפשר להתפרנס.

במקביל נמשך המעבר של חברת החדשות לנווה-אילן (שהפכה, לצורך הרגולציה, לפרבר של ירושלים), כרגיל. בחוץ תלוי שלט "למכירה", בפנים ממשיכים לשפץ.