גברים, הגיע הזמן שתפסיקו להתבכיין: לנשים כואב יותר

אחת האגדות האורבנית הפופולריות יותר היא, שגברים הם אולי המין החזק יותר פיזית, אבל כוח הסבל של נשים גדול הרבה יותר. לא ברור מה מקור המיתוס; אך הסברה היא, שנשים נאלצות להתמודד עם כאבי לידה יוצאי דופן, ולכן זה אך הגיוני שהטבע צייד אותן בסף כאב גבוה יותר.

אלא שככל הנראה, תפיסה זו מוטעית מן היסוד. מחקרי מעבדה ושטח מצטברים, מראים כי דווקא נשים חוות כאב פיזי במידה רבה יותר מאשר גברים - ויש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת - נשים סובלות ממחלות שמלוות בכאב בשכיחות גבוהה הרבה יותר מאשר גברים; והשנייה - נראה כי המוח הנשי מגיב חזק יותר לכאב מאשר גברים, ולכן הסבל שאישה תחווה מגירוי כואב מסוים, יהיה גדול יותר מזה שיחווה גבר שייחשף לאותו גירוי כואב.

נשים בורחות מהר יותר

איך בכלל מודדים דבר כזה? הרי גם אם את רמת הגירוי ניתן למדוד, כיצד אפשר להשוות את רמת הסבל? אחת השיטות לבדוק זאת, היא להעמיד אדם (או חיה) בתנאים של כאב, ולראות כמה מהר הוא בורח. בניסויים בבני אדם, נוהגים לבקש מהם להשרות את ידם בתוך קערת מי קרח, ולהחזיק אותה שם ככל שהם יכולים. חיות מניחים על פלטה חמה, ובודקים מתי הן מתחילות ללקק את כפות הרגליים כדי להימנע מהחום.

ד"ר איתי גור אריה, מנהל מרפאת הכאב בבית החולים תל השומר, מספר כי נשים בורחות מן הקרח מהר יותר מאשר גברים. "על פניו זה אינו ממצא מרשים, כי הוא יכול להיות קשור בהסכמה תרבותית שלנשים מותר להימנע מכאב יותר מגברים", מסביר ד"ר גור אריה. עדות לכך שהכול תרבותי, ניתן להדגים בכך שגברים, שממילא שרדו יותר במשימת השריית היד במי קרח, שרדו עוד יותר כאשר הנסיין שמולם היה גבר. נראה כי "לא נעים" היה להם להישבר בפני גבר, ולמול אישה הם הרשו לעצמם יותר.

האם ייתכן, שנשים פשוט מרגישות יותר נוח להציג את כאבן? ייתכן, אך אין בכך כדי להסביר מדוע חולדות נקבות מחזיקות מעמד פחות זמן על פלטה רותחת מאשר חולדות זכרים. כמו-כן, זה לא מסביר מדוע נשים לפני הווסת, מגיבות חזק יותר או מהר יותר לכאב, מאשר נשים בכל זמן אחר בחודש או נשים בגיל הבלות. נראה, כי משהו בהורמונים הנשיים גורם לרגישות מיוחדת לכאב. "האשם הוא בהורמון אסטרוגן", אומרת ד"ר ברקת שיף-קרן, מומחית לכאב ולהרדמה בבית חולים איכילוב ויועצת לכאב במכבי. "הוא שגורם לכאב המוגבר, כמו גם לדיכאונות ולחרדות הרבים יותר אצל נשים".

ד"ר שיף-קרן מוסיפה, כי נראה שמנגנון הכאב אצל נשים פשוט שונה מזה של גברים, וייתכן שהוא מחובר יותר למנגנון הכללי של מצב הרוח. כך, נשים כאובות מגיבות טוב יותר לטיפול ב-SSRI, תרופות שפותחו נגד דיכאון, ואילו גברים מגיבים טוב יותר לתרופות נרקוטיות, שהן ייעודיות לכאב פיזי.

משנה מין משנה כאב

מעניין לבחון את הדפוסים הללו אצל אנשים שמשנים את מינם. אצל גברים שהפכו לנשים באמצעות טיפולים הורמונליים של תוספת אסטרוגן, ובמקביל קיבלו נוגדי טסטוסטרון, התפתחו מחלות כאב כמו מיגרנות וכאבים בשדיים. לעומת זאת, כשנבחנו נשים שסבלו מכאבים כרוניים, שהפכו את מינן לגברים באמצעות טיפול בתוסף טסטוסטרון, שככו הכאבים אצל מחציתן לאחר תחילת הטיפול בטסטוסטרון.

טרם נערכו מחקרים בגברים ובנשים טרנסג'נדרים, שמרגישים כי הם שייכים למין הנגדי, אך לא נוטלים הורמונים. מעניין מאוד יהיה לראות - האם הם כואבים על-פי המגדר שאליו הם מייחסים את עצמם, או על-פי ההורמונים שגופם מפריש בפועל.

אחת השאלות שניתן לשאול היא - האם ההורמונים הללו מגבירים את תפיסת הכאב, או שהם משנים את חוויית הכאב. "אני מפריד את נושא סף-הכאב מסף-הסבל", אומר ד"ר גור אריה. "לכאב יש שלושה שלבים - השלב בו הוא נקלט בעצבים המיידיים, נניח ביד או ברגל; השלב שבו הוא מועבר למוח על-ידי עמוד השדרה, ואז נקלט על-ידי עצבי הכאב מוח; ולבסוף, האופן שבו הוא נחווה על-ידי המוח בכללותו, כלומר רמת הסבל שהוא גורם. מבחינת תגובת העצבים והתחושה הקוגניטיבית של המוח, נשים וגברים בסך-הכול דומים, כלומר אנחנו מתחילים לומר 'כן, זהו כאב', בערך מאותה רמת גירוי. מבחינת רמת הסבל, יש כנראה הבדל. החווייה הפסיכולוגית של הכאב חריפה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים, בהכללה".

דיכאון זה כואב, יותר

ישנו יוצא דופן לכלל זה - נשים החולות במחלת הפיברומיאלגיה. מחלה זו, בה חולות כמעט רק נשים, מאופיינת בתלונות על כאבים שפושטים בכל הגוף, ומלווה לעתים קרובות גם בחוסר שינה ובדיכאון. התלונות על הכאב דומות לתלונות של חולי דלקת פרקים, אך אין ממצאים שיכולים להסביר פגיעה בשרירים או ברקמות.

קל לראות כיצד כאבים אלה סווגו במשך שנים כפסיכוסומטיים. היום מחלה זו עדיין איננה מובנת לגמרי, אבל אחת ההשערות היא כי היא נובעת מפגיעה עצבית שגורמת לעצבים לרגישות תחושתית לכאב. קרי, אם נתייחס לחלוקה של ד"ר גור אריה, יכול להיות שחולות הפיברומיאלגיה פגועות באופן שבו כאב מועבר אצלן על-ידי עמוד השדרה למוח, ולא רק באופן שבו הן חוות את הכאב. הן יגידו "איי, זה כואב", על גירוי חלש הרבה יותר.

"רובנו קמים בבוקר עם אי אלו מיחושים, ובמהלך היום אנחנו ממשיכים בחיינו, דעתנו מוסחת והגוף שלנו מסתגל", מסביר ד"ר גור אריה. "מידי פעם במשך היום אנחנו מרגישים איזשהו 'זץ' ממקום כלשהו בגוף, אבל זה עובר. מה שקורה הוא, שהעצבים שלנו מתרגלים לגירוי, ולכן במשך הזמן המוח מפסיק לתפוס אותו. אצל חולות פיברומיאלגיה, כנראה שיש סנסיטיזציה של העצבים, כך שהם לא יוצרים התרגלות לכאב, אלא להיפך, העצב מגיב לגירוי קטן יותר וחזק יותר ככל שעובר הזמן.

"כנראה שזה קשור גם לדיכאון, אבל זה לא הדיכאון שגורם לכאב, אלא ככל הנראה אותו מנגנון שגורם לדיכאון, גורם גם למניעת האינהיביציה של הכאב. לכן, היום חלק גדול מהטיפול הוא בתרופות שבבסיסן הן תרופות נגד דיכאון".

ד"ר שלומית סייג, מומחית לרפואת משפחה בשירותי בריאות כללית במחוז חיפה, מסכימה. "יש קשר בין נטייה לדיכאון לסבל חזק יותר מכאב", היא אומרת ומוסיפה, כי "נשים מצטיינות בקשר גוף נפש, ולכן כשהן סובלות מדיכאון, וגם מחרדה, תחושת הכאב שלהן גוברת".

לדברי ד"ר גור אריה, עדיין אין יודעים מה מקור המחלה. מה שמאפשר להבין מדוע החיים של חולות הפיברומיאלגיה קשים, למרות שחל שיפור מה במצבן עם מתן שם למחלה - מה שמאפשר הכרה חברתית בכך שהן אינן "מפונקות"; ועם הרבה מאמץ ונחישות - גם הכרה מצד קופות החולים והביטוח הלאומי.

מתן שם למחלה, פיברומיאלגיה, אפשר גם לחקור אותה - עניין חשוב לא רק לחולות, המהוות לפי הערכות שונות בין 0.5%-2% מהנשים באוכלוסייה, אלא גם להבנת מנגנון הכאב של כל אדם.

בכל אשמה מערכת הרבייה

סיבה נוספת לכאבים נשיים מרובים היא, כאמור, השכיחות הגבוהה של מחלות נשיות. "מצעד המחלות הנפוצות יותר אצל נשים - גם בגילאים צעירים יחסית - מלוות בכאב ארוך ורב", אומרת ד"ר שיף-קרן. "למערכת הרבייה הנשית מגוון מחלות - החל מכאבי המחזור והביוץ האופייניים; דרך מחלות של רירית הרחם כמו אנדומטריוזיס, הגורמות לכאבי מחזור ממושכים וחמורים; ועד מחלות של הרחם וכאבים של שפתי הפות.

"פרט למערכת הרבייה הנשית, נשים חוות יותר אוסטיאופורוזיס - ללא השפעת ההורמונים הנשיים ומפני שהן בממוצע פחות פעילות גופנית", מסביר ד"ר גור אריה.

כמו-כן, אצל נשים תסמונת המעי הרגיז מופיעה בשכיחות גבוהה פי-שניים, דלקות חוזרות בדרכי השתן נפוצות פי-תשעה, ומיגרנות נפוצות פי-שלושה - כשאצל 15% מהן המיגרנות קשורות באופן ברור למחזור החודשי.

- לגברים אין מחלות משלהם במערכת הרבייה שלהם?

ד"ר גור-אריה: "יש מחלות שמלוות בכאבי אשכים וכאבי פין, אך הן נדירות יותר".

ד"ר שיף-קרן: "איברי האגן שוכנים בסמיכות רבה זה לזה, ונפתחים לאזור קטן יחסית. הקרבה בין הרקטום, הרחם והשלפוחית; לבין פתחי הניקוז - פי הטבעת, מבוא העריה ופתח השופכה - גורמים לכך שלעתים קרובות יש השפעה של כאב באחת המערכות גם על המערכות האחרות.

מחקר שפורסם על-ידי איגוד הכאב הבינלאומי, איתר 38 מחלות הקשורות לכאב, שלהן שכיחות גבוהה אצל נשים, ורק 15 מחלות כאלה אצל גברים. אגב, 24 מהמחלות המלוות בכאב רב, מופיעות בשכיחות דומה אצל גברים ונשים.

כאמור, יש קשר בין כאבים נשיים לבין הורמוני מין, ולכן יש איזשהו איזון בין כאבים גבריים ונשיים, מיד לאחר שהנשים עוברות את תקופת המנופאוזה (הפסקת הווסת) שלהן - שמלווה בעצמה באי-נעימות. עם זאת, אחרי זמן מה, כשמתחילות המחלות הקשות, הקרבה בין האיברים שתיארה ד"ר שיף-קרן, שוב מטה את מטוטלת הכאב לכיוון הנשי.

ואחרי כל זה, מדהים לגלות כי נשים מאריכות חיים יותר מגברים - ושיש להן עוד הרבה שנים לסבול מכאב.

ולמרות הכול, הנשים אשמות

האם מערכת הבריאות יכולה להתמודד עם השוני? ד"ר גור אריה מאמין שהדרך עוד ארוכה. "מערכת הבריאות מפעילה לחץ על נשים להתנהג 'כמו גבר' ולסבול את הכאב", הוא מסביר, "וממה שאני ראיתי באופן אישי, האשמות בכך הן לעתים קרובות דווקא הרופאות - גבר לא ירגיש נוח מול דמעות של אישה, אך דווקא הרופאות לעתים עלולות להניח שהן מבינות מה היא מרגישה, כשזה לא בהכרח נכון".

- יש היום טיפולים שונים בכאב עבור נשים לעומת גברים?

ד"ר גור אריה: "אין היום טיפול שונה לכאב נשי וגברי הנובעים מאותה המחלה, אם כי אולי צריך להיות. המגמה של תרופות מותאמות פציינט הולכת ותופסת תאוצה - וזוהי נקודה מצוינת להתחיל בה".

ד"ר שיף-קרן: "השינוי צריך להיות כבר במחקרים הקליניים המבוצעים לצורך רישום התרופות. במחקרי כאב, יש להבדיל תמיד בין זכרים לנקבות. במחקרי כאב בנקבות, יש לבצע בדיקת רמת הורמונים וציון של תזמון הניסוי, בהקשר של המחזור החודשי".

- איך מתמודדים עם כאב נשי בקליניקה?

ד"ר גור אריה: "בסופו של דבר, כרופא כאב, אני מתייחס לסבל של החולה. כן, חשוב לי לדעת מה הבעיה כדי להבין מה לעשות ולנסות לפתור אותה, אבל אני מחויב לטיפול בחוויה של הכאב. התפיסה הבסיסית של רפואת כאב, היא קודם להאמין לחולה ולהקל על סבלו".

ד"ר שיף-קרן: "במחלות כאב כרוני כמו פיברומיאלגיה, מומלץ להוסיף לטיפול התרופתי גם טיפול פסיכולוגי משלים".