נתניהו על הסוס

אפקט המחאה החברתית שהקפיץ את מפלגת העבודה נמוג. קדימה חוזרת להיות, לפחות בסקרים, המפלגה השנייה בגודלה. היא אמנם עדיין רחוקה מהשלטון מרחק מזרח ממערב, אבל זה שוב ביבי או ציפי. בסקר שביצע מכון המחקר של רפי סמית עבור "גלובס", מתאוששת קדימה וזוכה ל-20 מנדטים, שניים יותר מהעבודה. שלי נרדמה, ציפי התעוררה.

החודש האחרון היטיב עם לבני. אחרי כמה חודשים קשים, נראה שהיא חזרה לעבוד. בתוך קדימה היא מקדמת ח"כים שהתרחקו ממנה. יואל חסון מונה ליו"ר צוות התגובות של המפלגה, ולא במקרה. וגם את השטח היא התחילה לחרוש. אפשר לשער שלבני הבינה שזה הצ'אנס האחרון שלה לחזור לזירה. אם בחודשים הקרובים היא לא תתרומם, הסוף הפוליטי שלה יהיה קרוב יותר מאי פעם. זה הקרב של חייה. אם לא תהיה יו"ר קדימה, היא לא תהיה בכלל.

הצלחתה לדחות את הפריימריז במפלגה מאפשרת לה פסק זמן להשתקם, להתעשת, לארגן את השורות ולנסות להחזיר בקדימה עטרה ליושנה. ההחלטה השנויה במחלוקת בסיעה הותירה את מופז, שטרית ודיכטר מאוד לא מרוצים מההחלטה, בלשון המעטה.

הם מרגישים שלא סופרים אותם, שזורקים עליהם בוץ, שדורכים עליהם, במידה רבה של צדק. בצד השני של המסדרון, לעומת זאת, בסיעת הליכוד, מחככים ידיים בהנאה. שם מעדיפים את לבני כיריבה בבחירות. נתניהו והליכוד רוצים את ציפי חזקה. איך שגלגל מסתובב. "תיק לבני" שהכינו בליכוד לקמפיין כבר גדוש.

התחזקותה של לבני באה על חשבון יחימוביץ'. העבודה אמנם הכפילה פי 2.5 את מספר המנדטים שהעניקו לה הסקרים לפני כמה חודשים, אבל 18 המנדטים שהיא זוכה להם כאן מלמדים שהמפלגה עדיין נהנית מאפקט שלי, אך הוא הולך ומתפוגג ככל שחולף הזמן מהמחאה החברתית ומהפריימריז בעבודה, שאותם היא לקחה בצורה מבריקה.

ציון לשבח מהליכודניקים

אפקט שליט מסרב להתפוגג. נתניהו ממשיך ליהנות מאהדה, והליכוד ממשיך לנסוק. לו היו הבחירות נערכות כיום היה זוכה הליכוד ל-33 מנדטים, 6 יותר ממה שקיבל בבחירות האחרונות. גלעד עדיין חי. ובועט.

הציבור כנראה לא סופר את התקשורת, וגם לא את מערכת המשפט. כל חוקי ההשתקה והחקיקה נגד בית המשפט לא רק שלא מחלישים את נתניהו, הם אפילו מחזקים. תוצאות הסקר מעידות שחבורת אלקין-אקוניס-לוין עושה את העבודה. הם אולי מיישמים את האידיאולוגיה של ליברמן, אבל הם אלו שגורמים ל-5-4 מנדטים לעבור מישראל ביתנו לליכוד.

"הטורקים הצעירים", כמו שמגדיר אותם נחמן שי, אולי לא פופולריים בתקשורת או במערכת המשפט, או בקרב דמוקרטים מול ליברלים כמו בגין וריבלין, אבל הם כנראה מאוד פופולריים בקרב מצביעי הליכוד.

השבוע פרסם ערוץ הכנסת סקר שבדק מי הח"כ המצטיין בסיעת הליכוד. מצביעי הליכוד בחרו באקוניס, יו"ר ועדת הכלכלה לשעבר, שתפס את המקום הראשון עם 27%. אחריו לוין. בליכוד אמרו השבוע שמסתבר שמשתלם לא להיות פופוליסט. בסיעה נזכרו איך בדיון שהתקיים באוקטובר שנה שעברה על דוח ששינסקי, אמר אקוניס שהוא בעד העלאת התמלוגים באופן מידתי ומאוזן. זו לא הייתה הרוח בכנסת. כולם רצו להעלות את התמלוגים מהגז ב-80%. בדיון הסוער אמר אז אקוניס שבנושא הזה צריך לנהוג בזהירות, בשל השלכות אסטרטגיות במזרח התיכון.

קולות הצחוק והלעג איימו להפיל את קירות הוועדה. נחמן שי ודב חנין הציעו בבוז להעביר את הדיון לחוץ וביטחון. השבוע, כאשר צינור הגז הטבעי ממצרים פוצץ בפעם התשיעית והעתיד לוט בערפל, אף אחד כבר לא צוחק.

חזרה לסקר. ישראל ביתנו ממשיכה בירידה. אחרי שרשם שיא של 18 מנדטים באפריל, רושם ליברמן ירידה הדרגתית, וכל חודש כמעט הוא מאבד מנדט.

נתניהו זולל לו אותם בשמחה. בסופו של דבר, המאזן בין הליכוד וליברמן לבין קדימה והעבודה לא משתנה. אבל בתוך הגושים יש כל הזמן מעבר וזליגה. ממש טיילת.

בתחום הכלכלי, הציבור לא מאמין לראש הממשלה ולשר האוצר. הוא לא קונה את ההפחדות, את הפסימיות ואת האמירות הקודרות של נתניהו ושטייניץ לגבי המיתון הכלכלי הצפוי.

רואים ורוד

סקר רפי סמית/גלובס שבדק האם הציבור סבור שישראל עומדת בפתחה של האטה כלכלית, גילה ש-26% לא חושבים שהמיתון יגיע לישראל.

רבע מהציבור אופטימי ורואה עתיד ורוד. מצד שני, כמעט 3 מכל 4 בעלי הדעה צופים איזשהו סוג של האטה בכלכלה, וזה לא מעט. העובדה שרק 15% חושבים שישראל תיכנס להאטה משמעותית, מוכיחה שלישראלים יש דווקא אמון בכלכלה, אבל חוסר אמון במנהיגות. (אחוז האופטימיים, דרך אגב, גבוה יחסית בקרב צעירים עד גיל 29, ובקרב מצביעי ליכוד). אפשר לשער שהתוצאות האלה משחקות לידיו של אהוד ברק. אם הציבור לא מפחד מבעיות כלכליות, הוא כנראה חושש יותר מבעיות ביטחוניות.

דגן מחייה את פורום החווה

מאז לכתו של אריאל שרון, התקשו למצוא חברי "צוות החווה" שהקיף אותו, דמות אב. לא באולמרט, קל וחומר לא בלבני.

לא ברור אם ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, עונה עבורם על הצורך הזה, אבל הוא היחיד שהצליח מאז לקבץ סביבו את אותה חבורה של אנשים מוכשרים: איל ארד חבר בוועד המנהל של התנועה לשינוי שיטת הממשל שבראשה עומד דגן, ליאור חורב משמש איש יחסי הציבור, ראובן אדלר לקח על עצמו את הפרסום, וגם אוריאל רייכמן, מועמדו של שרון לשר החינוך, נמצא שם.

באופן אירוני, דווקא שרון היה זה שביטל את הבחירה הישירה, הניסיון היחיד לשינוי שיטת הממשל שהצליח לעבור בישראל. אבל שיטת הממשל, חשובה ככל שתהיה, היא דבר טכני. אמצעי. כלי. לא מטרה. לכן כשאדם בעל שיעור קומה ועטור תהילה כמו דגן עומד בראש תנועה שזו מטרתה, מוקף בצוות שמזכיר נשכחות, עולות השאלות.

בשבועות האחרונים חוזרים הסיפורים במערכת הפוליטית על פגישות עם דגן שבהן נעשו גישושים לשינוי חוק הצינון. בני שיחו התרשמו שאלמלא החוק הזה, היה דגן מועמד לכנסת כבר בבחירות הקרובות. הוא רוצה להמשיך להשפיע. אחרי כמה עשורים בצמרת קבלת ההחלטות, הוא סבור שיש לו מה לומר בתחומים האלה. לא מן הנמנע שבתום יותר מ-40 שנות שירות ביטחוני, הוא היה רוצה לראות עצמו כשר ביטחון. גל ההתבטאויות הביטחוניות שלו באחרונה עושה רושם כאילו הוא בעיצומו של קמפיין על תיק הביטחון בקדימה. בהצטרפות לשורותיו של נתניהו אי אפשר לחשוד בו.

בעוד לבני האופוזיציונרית מבפנים, ייאלץ דגן לשמש אופוזיציה חוץ-פרלמנטרית לשלטון נתניהו-ברק. לא מן הנמנע שהפוזיציה הזו תוביל אותו בסופו של דבר להיות הביטחוניסט של קדימה במקום מופז.

דוח המבקר: לאן נעלם שר הביטחון?

דוח מבקר המדינה על השריפה בכרמל מדיר שינה מעיניהם של כמה שרים. לאחר שלינדנשטראוס הצביע לפני כשנה בדוח שפרסם על שירותי הכבאות על שורה של מסקנות שלא יושמו, אפשר לשער שבדוח על השריפה שאחזה בהר חזרו הכשלים ובגדול. הלוגיקה הפשוטה מניחה שהשחקנים הראשיים, כלומר, ראש הממשלה, שר הפנים, שר האוצר, השר לביטחון פנים ושר הביטחון, כל אלה שכיכבו בדוח המבקר על מערך הכיבוי שנכשל כישלון חרוץ באסון הכרמל, יככבו גם בדוח הקרוב.

רגע לפני שאש האחריות אוחזת בשולי מעילו של אלי ישי והבוץ בין משרד הפנים לאוצר מתחיל להיזרק, מתברר שיש מי שיכול לישון בשקט. בדוח הראשון קובע המבקר כי נדרשת מעורבות פעילה של שר הביטחון, שעומד בראש רח"ל (רשות חירום לאומית) בקידום המוכנות לעת חירום. אלא שבדוח הצפוי להתפרסם, אפילו זכוכית מגדלת לא תסייע לכם למצוא את שמו. לאן נעלם אהוד? עזרו ילדים למצוא בדוח את שר הביטחון.

מי שקיבל את הטיוטה נותר ללא מענה גם לסוגיה הבאה: מדוע מערך כיבוי האש נמצא תחת משרד הפנים, שעל כספו הוא צריך להיאבק מול האוצר, בעוד פעילות החירום של מערך הכיבוי היא באחריות משרד הביטחון. האם לזה התכוון נתניהו כשאמר בישיבה לאחר השריפה: "אני לא רוצה ביורוקרטיה"?

 מאמינים שההאטה בדרך

 למי היית מצביע אם הבחירות היו נערכות היום