תביעה נגד בנק הפועלים ובכיריו: השקיעו בצורה מסוכנת

הדוח לרבעון השלישי של בנק הפועלים , שהתפרסם אתמול (ד'), חושף לראשונה: נגד הבנק וארבעה מבכירי הנהלתו הוגשה לפני כחודש תובענה נגזרת הנוגעת לכשלים שנפלו לכאורה בהתנהלותם, בקשר לרכישה ואחזקת מכשירים פיננסיים, MBS, החל מהרבעון השני של 2006, שיצרו לבנק הפסדים של 870 מיליון דולר.

התובענה, הנוגעת להתנהלות בעייתית של בכירים דאז בבנק הפועלים בשל אי-דיווח של חומר קריטי לדירקטוריון הבנק, נותרה חסויה, הן על-ידי הבנק והן על-ידי עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, המייצגים תובעים ששמם לא ידוע. בעבר, אגב, זכו השניים בתביעה נגד בנק הפועלים בפרשת הבונוסים שניתנו לשלמה נחמה וצבי זיו.

הבכירים הם צבי זיו, אז המנכ"ל ואחראי סניף ניו-יורק דרכו נרכשו ה-MBS; יעקב רוזן, אז ה-CFO; ומוטי שושן, אז הגלובר טרז'רר, האחראי על פעילות חדרי העסקאות ופעילות ניהול הנכסים וההתחייבויות (ננ"ה) של הבנק. שושן היה זה שהוביל את רכישת האג"ח מגובות משכנתאות.

גם אלברטו גרפונקל מופיע בין הנתבעים. אך למי שהיה מנכ"ל הפועלים שוויץ ומונה באותה תקופה לראש החטיבה הבינלאומית, לא הייתה כנראה מעורבות ישירה, וייתכן כי שמו יוסר מהתביעה.

התשואה לא הצדיקה את הסיכון

בנק הפועלים לא הגיש דיווח מיידי לבורסה אודות התביעה. מהפועלים נמסר כי "הבנק נהג כשורה". מרשות ניירות ערך ומבנק ישראל לא נמסרו תגובות עד לפרסום הידיעה.

על-פי הדוח (עמוד 218) וממידע נוסף שהגיע ל"גלובס", במהלך 2006 הזמינו בכירים בבנק מחברה חיצונית, חברת הייעוץ "דרלינג" שמרכזה בניו-יורק, דוח הנוגע לאחזקות הכבדות של הבנק ב-MBS.

מסקנות הדוח העלו כי סדרות ה-MBS שנרכשו על-ידי הבנק היו אג"ח מגובות במשכנתאות של גורמים פרטיים, ולכן מסוכנות יותר ביחס לסדרות MBS של סוכנויות ממשלת ארה"ב, אותן ניתן היה לרכוש במקום. אגב, דיסקונט ולאומי, בניגוד לכך, השקיעו רק באג"ח של הסוכנויות הממשלתיות פאני מיי ופרדי מאק.

התשואה העודפת של הניירות שנרכשו, קבע הדוח, לא הצדיקה את הסיכונים שבאחזקתן.

מסתבר כי כשאושרה רכישת ה-MBS, ההנחיה הייתה לרכוש רק ניירות מסוג טריפל A. בפועל נרכשו אמנם ניירות ברמת טריפל A, אך המנפיקים עצמם היו ברמה נמוכה, ואיגרות החוב היו בחלקן נחותות ובחלקן במבנה ריבית, שלא אפשר כלכלית החזרה מלאה של הקרן. חרף אזהרות הדוח, המשיכו ראשי הבנק לרכוש סדרות MBS מאותם מקורות ובאותה רמת סיכון מוגברת.

במהלך 2007 הגדיל הבנק את אחזקתו ב-MBS והגיע בקיץ 2007 לשיא של 3.9 מיליארד דולר. בבנק היו משוכנעים כל הזמן כי מדובר באחזקה מצוינת, והדגישו כי כל התיק מורכב מאג"ח המדורגות AAA.

לאחר פרוץ המשבר, קרס שוק המשכנתאות. שווי ה-MBS ירד בהדרגה מאוגוסט 2007, כאשר 7 פעמים ביצע הפועלים מחיקות וירידות ערך בתיק.

במאי 2008, במהלך המשבר ולאחר לחץ כבד של בנק ישראל, מכר הפועלים את כל תיק ה-MBS תמורת 2.55 מיליארד דולר לקרן ההשקעות פימקו שבניהולו של ביל גרוס - הפסד של 870 מיליון דולר.

ההנהלה לא ידעה

גם אם קיימת אפשרות ששיקול-הדעת של ראשי הבנק הוא רחב ולכן אפשר היה לו להתעלם מהדוח, הבעיה העיקרית היא בעובדה שהדוח הזה, שאינו תומך בשיקול-הדעת של ראשי הבנק, כלל לא הובא לידיעת ההנהלה הרחבה של הבנק - ובעיקר לא הגיע לידיעתו ועיונו של הדירקטוריון.

לאחר שהבנק מכר בהפסד את המכשירים הפיננסיים שהיו ברשותו ומחק מאות מיליוני דולרים מהונו, הכינה המבקרת הפנימית של הבנק דאז, אורית לרר, דוח ביקורת על האירועים שכלל גם את ממצאי דוח דרלינג.

דוח זה, כמו כמה דוחות פנימיים קשים ודרמטיים בבנק, הגיע לידיים ספורות בלבד: חברי ההנהלה הבכירים, חברי הדירקטוריון ובנק ישראל.

כך גילו דירקטורים בבנק וגורמים אחרים כי בפועל הוסתרו מהם, לכאורה, עניינים מרכזיים שהיו אמורים לבוא לידיעתם.

4 הבכירים כבר אינם עובדים בבנק. רוזן עזב את הפועלים בנובמבר 2007, עם הדיווחים הראשונים לגבי המחיקות במכשירים הפיננסיים מסוג MBS ו-SIV. זיו התפטר במארס 2009, לאחר חילוקי דעות עם היו"ר דאז דני דנקנר; גרפונקל סיים תפקידו מספר חודשים לאחר מכן, ושושן עזב במאי 2010.