האם בועת הנדל"ן הבאה בארה"ב תבוא מאדמות חקלאיות?

הקרקעות במחוזות שמגלמים את הלב החקלאי של אמריקה היו בספטמבר יקרות ב-25% בהשוואה למחירן שנה קודם, ומאז 1977 לא נרשמה התייקרות כה חדה. חוות ומשקים שהיו שווים מאות אלפי דולרים רק לפני חמש שנים, נמכרים עכשיו תמורת מיליונים רבים. צחוק הגורל הוא שבמיליוני בתים באמריקה מחכים לקונים שרק יבואו, אבל הביקוש הוא לאדמות חקלאיות.

יש מי שמנצלים את המצב ומבצעים תמרונים פיננסיים מרשימים. משפחת אינגלנד, למשל, קנתה לפני שבע שנים 1,700 דונם של שדות כותנה ב-אילוי (Eloy), מרחק שעת נסיעה מפיניקס (אריזונה). ב-2009 עשו אקזיט כשמכרו את השטח לקבלן שתכנן לבנות שם בתים תמורת 8.6 מיליון דולר. לא מזמן הם קנו את אותו השטח ממש, מכונס נכסים, תמורת 1.75 מיליון דולר בלבד.

סיפורם פורסם ב"וול סטריט ז'ורנל" לצד סיפורה של משפחת רפתנים, גם הם מאריזונה. האחרונים שלמו לכונס 8 מיליון דולר תמורת 3,000 דונם אספסת וכותנה, שנמצאים בפרברים המערביים ביותר של מטרופולין פניקס. אותה האדמה בדיוק נרכשה ב-2005 בידי יזמי נדל"ן תמורת 41 מיליון דולר. עכשיו, במקום בתים וחנויות יגדל שם החציר.

האדמות האלה זוכות לעדנה בזכות המחירים הגבוהים של תוצרת חקלאית - אלה העפילו בקיץ לשיא, אם כי מאז נסוגו. הגאות מוסברת בגידול המתמיד באוכלוסיית הכדור שלנו, מה שמחייב להאכיל יותר מ-7 מיליארד פיות באוכל מגוון יותר ובריא יותר. המשקיעים, לא כולם חקלאים כמובן, חושבים שזו סיבה מספיק טובה לאסוף אדמות פוריות באסם התבואה של העולם.

בנוסף למזון, יש מגמת המעבר לייצור דלק ממוצרי חקלאות (ביו-דלק מתירס, קני סוכר ולאחרונה גם קיקיון). דבר זה מגדיל את הביקוש לתוצרי הגידולים האמורים, וכמובן לאדמות. בהקשר זה הסיפור של התירס, חומר גלם לייצור אתנול ידידותי לסביבה, הוא היותר נודע ומוכר. אם כי גם מעליו מאיימים סיכונים. כיום זוכה האתנול לסבסוד נדיב בהגנת הבית הלבן, אבל בקונגרס מתכוונים לקצץ את התמיכה בו ובכך ברווחים שקוצרים מגדליו.

סיוט הפרברים

קדחת האדמות בארה"ב קשורה למחלה של שוק הדיור. חלום הפרברים - להגיע לבית פלוס גינה בעזרת משכנתא "חלומית" (קרי בלי הון עצמי) - התגשם, אבל מהר מאוד הפך לסיוט. אותן שלוחות עירוניות שפלשו עמוק אל תוך השטחים החקלאיים, קרסו במשבר ה"סאב-פריים". נכון יותר להגיד שהם הם משבר ה"סאב-פריים": שנראה עכשיו כמו אינספור שלטי "למכירה" בחצרות בתים מעוקלים במחוזות חקלאיים לשעבר. כי כשגלון דלק עולה 4 דולר, כבר לא בטוח שמשתלם לנהוג 100 ו-150 קילומטרים מדי יום רק כדי להגיע לבית ששווה, לפעמים, פחות מהמשכנתא. לפי הערכות יחלפו שנות דור, עד שאותם מקומות יחזרו, אם בכלל, להיות אמריקה הפרברית.

כשהבנקים מבינים זאת הם מוציאים את המגרשים שנקנו בקדחת של שנות הבועה למכירה. החקלאים מצדם משלימים סיבובים פיננסיים רווחיים, וחוזרים לחקלאות הרווחית.

מוקדם לקבוע אם מדובר במגמה, אך נראה שבלא מעט מקומות נבלמה הנגיסה המתמדת של הפרברים בשטחים החקלאיים, לראשונה מאז מלחה"ע ה-II, הכרכים נסוגים.

אבו-הבועה הבאה

פרופ' רוברט שילר מאוניברסיטת ייל, ממדד קייס-שילר המפורסם, אמר במארס השנה, שזו "הבועה האפשרית הבאה של העשור" ומאז מחירי הקרקעות רק האמירו. הכרזתו הציתה דיון נמרץ.

מתנגדי שילר טוענים שהכול נשען על יסודות כלכליים מבוססים. הם מגייסים לצדם גם את הטיעון שהמינוף שמשמש לרכישות סביר - לא קרוב ל-100% מימון כמו בשוק הדיור של 2006, אלא סביב 70%. מה שאומר שנפילה, אם תבוא, תכאיב הרבה פחות מנפילה ממונפת.

אי אפשר שלא להזכיר שהשקעה בקרקע יכולה להיות אכזרית ממש כמו מניה צוללת. די להיזכר במה שקרה לאותו מגרש נודע שעליו עמד מלון 'פורנטיר', שרכשו ב-2007 תשובה ודנקנר בלאס-ווגאס.

ישראל: לחץ בלתי נסבל על שטחים חקלאיים

לא מזמן מנינו 7 מיליארד נפש, ובעוד פחות מ-40 שנה כבר נהיה 9 מיליארד וצרכי המזון יקפצו מדרגה. בשבוע שעבר דיווח האו"ם שמצב שליש מהאדמות החקלאיות בעולם הידרדר, וכמותן קצב הגידול התפוקה החקלאית.

נתונים אלה הן אבני הבניין של האמונה הפיננסית שקרקעות חקלאיות הן הסיפור הגדול הבא. זה לא ייגמר בהתייקרות החוות באמריקה, הוא עלול להסלים סכסוכים בינלאומיים על מקורות מים ואדמות, ולהחריף ויכוחים על שימושי קרקע - התיישבות מול חקלאות. ואפילו במגזר החקלאי יהיה שמח - משק-חי נגד גידולי שדה, וייצור מזון לעומת ייצור עבור אנרגיה ירוקה.

באו"ם 'חושבים ליניארית' וכך מגיעים לאומדן 9 מיליארד, טוען פרופ' דוד פסיג, חוקר עתיד מאוניברסיטת בר-אילן. הוא צופה שאחרי 2050 אוכלוסיית העולם דווקא תצטמק, עד שבסוף המאה ה-21 יחיו פה רק 7-6מיליארד בני-אדם, פחות מהיום. אבל אל תמהרו לפלוט אנחת רווחה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שתשלש את אוכלוסייתה עד סוף המאה הנוכחית. לא 8 מיליון, אלא 25-24 מיליון בני-אדם יחיו כאן (בלמ"ס צופים 17 מיליון עד 2060) ואיש לא יוכל לעמוד בלחץ להשמיש שטחי חקלאות לבנייה. או אז תיקלע ישראל לבעיית הזנה, ותהיה תלויה יותר ויותר בתוצרת חקלאית שמקורה בחו"ל. "מדינת ישראל לא תוכל להישאר בגבולותיה - תהיה התפשטות מערבה באמצעות ייבוש שטחי ים, וגם מזרחה," אומר העתידן. פרופסור פסיג, חבר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, מאשים את האו"ם בהצגת חצי תמונה. לדידו, האתגר הגדול שעומד בפני האנושות אינו המחסור הצפוי במזון, אלא דווקא באנרגיה. "אנרגיה היא הדם של הציוויליזציה, אם תיעלם נדעך. התרבות חיה על שני דברים - אנרגיה ומזון. אבל האנרגיה חשובה יותר, כי בלעדיה אין כלום - אי אפשר להפעיל את הטרקטור, אי אפשר לייצר דשנים, לפתח תרופות ואפילו לא לשנע מזון ולהאיר מרחבי קניות".

"גם אם מכלילים אנרגיית רוח, שמש וגרעין, פשוט אין מספיק אנרגיה כדי לספק מזון ל-10 מיליארד איש. כיום 2.5 עד 3 מיליארדים מתוך 7 מיליארד בני-אדם נהנים מאיכות-חיים סבירה. 40 שנה קדימה 7 מיליארד מתוך 10 ירצו לחיות 'כמוך וכמוני'".

 מגמת מחיר בתים וקרקע חקלאית בארהב

 תשואות מדונם תירס

 קרקע ארהב