לקחת סמים? לונדון כן מחכה לך

פחות מ-8 חודשים לפתיחת המשחקים האולימפיים בלונדון. כאילו שלא היה את כל הזמן שבעולם לסיים עניינים פרוצדורליים, ודווקא כעת כשהספורטאים נמצאים בישורת האחרונה של ההכנות למשחקים נאלצים בתי הדין הבינלאומיים לספורט לשבור את הראש סביב סוגיה לא פשוטה: עתירות של ספורטאים שנתפסו על סמים וטוענים כי למדינה שלהם אין כל סמכות למנוע מהם להופיע במשחקים.

למען האמת, המדינה המדוברת היא בריטניה. זאת החליטה לקחת צעד אחד רחוק מדי את הענישה על ספורטאים מסוממים, וקבעה כבר לפני שני עשורים כי כל ספורטאי שלה שנתפס על שימוש בסמים לא יוכל עוד להתחרות תחת הדגל הבריטי לעולם. וגם כעת היא אינה מוכנה לקבל את ההחלטה של בית המשפט הבינלאומי מול בית הדין הבינלאומי לבוררות בענייני ספורט (CAS), לפיו ספורטאים בכל העולם שנתפסו על סמים, הושעו ליותר מחצי שנה וסיימו את השעייתם - יוכלו להשתתף במשחקים האולימפיים בלונדון.

האם הבריטים, שמחויבים לחוקי הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט (WADA), יכולים לנהוג באופן שונה משאר העולם ולהכריז גזר דין מוות על הקריירה של ספורטאי ארצם? לא בטוח. בכל מקרה, אם אתה ספורטאי שהחליט להשתמש בחומרים אסורים ובכך להגיע להישגים גבוהים יותר באופן בלתי חוקי, עדיף לך לגור בכל העולם פרט לבריטניה.

***

הסיפור הוא כזה: סוגיית הסימום, וזה לא חדש, היא אחד הנושאים הכואבים של הוועד האולימפי. במסגרת המלחמה לאיתור רמאים, נעשו במשחקים האחרונים בבייג'ין לא פחות מ-4,770 בדיקות - עלייה של 506% בהשוואה לכמות הבדיקות במשחקי מונטריאול 1976. מאז החלו בדיקות סמים במשחקי מקסיקו 68', שיעור התפיסות עומד על 0.5%. כלומר, ספורטאי אחד מסומם על כל 200 בדיקות.

בשנים האחרונות החל הוועד האולימפי הבינלאומי לנסות ולקבוע חוקים שעיקרם החמרה בענישה כנגד ספורטאים שנתפסו משתמשים בחומרים אסורים, מה שיצר קונפליקט מול בית הדין הבינלאומי לבוררות בענייני ספורט שנאלץ לקבוע לא אחת כנגד מידתיות הענישה. אל כל אלו הצטרף הוועד האולימפי הבריטי, שזה שני עשורים נוקט בשיטה מחמירה עוד יותר ביחס לספורטאים עבריינים ולמעשה אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים בתקינה הבינלאומית.

ב-2007 קבע הוועד האולימפי הבינלאומי, כי ספורטאי שהושעה ליותר מחצי שנה בגלל שימוש בחומר אסור, לא יורשה להשתתף במשחקים האולימפיים העוקבים, מתוך הנחה שבפרק זמן זה הספורטאי כבר לא יהיה בעל יכולת גבוהה דיה להעפיל למשחקים העתידיים. אולם, מה לגבי ספורטאים שריצו את עונש ההרחקה והצליחו לחזור לכושר בכל זאת ומעוניינים לנסות את מזלם ולהגיע להתחרות על הבמה הגדולה בעולם? ספורטאים אחדים טענו כי מאחר שכבר ריצו את עונש ההשעיה שנקבע להם, אין להטיל עליהם עונש נוסף וזכותם לנסות את מזלם ולקבוע קריטריון אולימפי. יעמדו בקריטריון? ייסעו ללונדון 2012.

 כמות בדיקות סמים במשחקים האולימפיים

לה-שון מריט מארה"ב, האלוף האולימפי מבייג'ין בריצת 400 מטר, וחבר לרביעיית השליחים 4X400 שזכתה בזהב האולימפי, הושעה ב-2010 לאחר שבגופו התגלה חומר אסור בסדרה של תחרויות אימון. הוא סיים את ההשעיה ביולי 2011, ולפי חוקי הוועד האולימפי הבינלאומי "לא היה זכאי להתחרות במשחקים העוקבים" (כלומר, בלונדון). אלא שהוועד האולימפי האמריקני החליט לקרוא תגר על החלטת הוועד האולימפי הבינלאומי וערער ל-CAS. לפני חודשיים עולם הספורט נכנס לטלטלה: הערעור של מריט התקבל וקבע, כי ספורטאים שהושעו בגלל שימוש בחומרים אסורים ושברו בעצמם את עקרון השוויון הספורטיבי, יהיו רשאים להשתתף בכל זאת במשחקים האולימפיים. הדיינים קבעו, כי לא ניתן להטיל עונש כפול על ספורטאי.

גלי ההדף והאכזבה מהפסיקה גרמו לסערה בבריטניה, שעוד לפני הקמת WADA ב-1999, קבעה שספורטאים שספגו עונש השעיה לא יזכו עוד לייצג את בריטניה במשחקים האולימפיים. כל עוד לא היתה מדיניות גלובאלית בנושא, לא היה לבריטים קושי להכיל את התקנה הזו על הספורטאים שלהם. כך יצא מצב שספורטאים בריטיים שנטלו חומרים אסורים הסתכנו בחיסול מוחלט של הקריירה. אך כעת, לאחר שנפסק שבכל העולם מותר יהיה לספורטאים שסיימו את ההשעיה להגיע ללונדון ואפילו לזכות במדליות, ממשיכים הבריטים במדיניות שלהם כשהם מבקשים למנוע מהאצן דוויין צ'יימברס ליהנות ממה שמריט השיג - אפשרות להופיע במשחקים האולימפיים.

***

המצב האבסורדי הזה כמובן שאינו יכול להתקיים בספורט. לא יתכן שבכל העולם תהיה מדיניות אחידה ובבריטניה, שנמצאת בלב העשייה הנוכחית לקראת משחקי לונדון, ינהגו אחרת. לפני שבוע הודיעה WADA כי בריטניה אינה עומדת בסטנדרט הבינלאומי, בגלל הענישה המחמירה שלה. הבריטים, מנגד, תוקפים את הסוכנות על אזלת ידה לכאורה למנוע את תופעת הסימום, ומתכננים להגיע גם הם לבית הדין הבינ"ל לערעורים בספורט. לזכותם של הבריטים ייאמר כי מדיניות היד הנוקשה שלהם בענישה הוכיחה את עצמה לפחות עד היום - מתוך 127 מקרי סימום מאז מקסיקו 68', רק שלושה תיקים הם של ספורטאים בריטים.

הוועד האולימפי הבינלאומי הכריז מזמן על מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי תופעת הסימום, ומנסה להיאבק בה בצורה נמרצת, כולל בהשקעה לחינוך בכל רחבי העולם וגם בהעברת כ-13 מיליון דולר לפעילות השוטפת של WADA השנה (31% מסך התקציב של WADA לשנת 2011). למרות ההשקעה האדירה, נותרה לה הפרצה שתאפשר לעברייני ספורט להתחרות בלונדון. הפרצה הזו נסתמה תקנונית בקיץ האחרון לקראת משחקי סוצ'י וריו דה ז'ניירו (הוועד האולימפי הבינלאומי יהיה מעתה הגורם המאשר הסופי למתן הזכות להשתתף במשחקים האולימפיים, מבלי צורך לנמק פסילה של ספורטאי מלהשתתף בהם). אבל כפי שהספורטאים הסורחים מוצאים כל הזמן דרכים לרמות במגרש, הם ינסו מן הסתם למצוא בעתיד פרצות גם בזירה המשפטית.