מריחה, טעות, או בדיחה חבוטה

1. מריחה, ציניות, דקלרציה. טעות או בדיחה חבוטה. או לחלופין: הם בטוחים שכולם מטומטמים. "הם" זה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יובל שטייניץ, החתומים על החוברת "צעדים כלכליים לשינוי כלכלי חברתי - קידום התחרות, טיפול ביוקר המחיה ושיפור המגזר הציבורי", שהוצגה היום לממשלה והדיון בה יימשך גם בשבוע הבא.

בפועל, אלפי המילים, הסעיפים והכותרות לא יקדמו את התחרות, גם לא את הטיפול ביוקר המחיה ושיפור המגזר הציבורי.

מה שכן יש בהם זה הרבה ועדות חדשות, צוותים, מועדים נזילים, העצמת שרים ופקידים בכירים, בעיקר באוצר ובמשרד רה"מ, וגם ניסוח יצירתי ומניפולטיבי של המלצות טרכטנברג עד כדי סכנה אפילו למצב הנוכחי.

2. דוגמה: הורדת מכסים. ראשית, ההתייחסות היא רק למוצרי תעשייה ולא למזון. שם נשמרים המכסים הגבוהים - 100%, 200% ויותר - ולשם כוונה הזעקה הציבורית הכבדה ביותר, בגלל עלות מטורפת ומוכחת של מוצרי מזון ביחס לעלותם בעולם.

שנית, גם אם נרצה לברך על הסרת חסמים והפחתת מסים במוצרי תעשייה, נראה שבעצם אין פה כלום. כך נכתב בהצעה: "לקבוע כי כלל ההיטלים ואמצעי ההגנה הקבועים בחוק היטלי סחר, למעט היטלי היצף, יוטלו רק לאחר ששר האוצר ושר התעשייה המסחר והתעסוקה... יאשרו כי הטלת ההיטל או אמצעי ההגנה לא יגרמו לפגיעה בתחרותיות הפנים משקית, וזאת רק לאחר שקיבלו חוות דעת בכתב של הממונה על ההגבלים העסקיים לגבי רמת התחרות בשוק המוצר הרלבנטי".

נו, ומה היה עד היום? שר האוצר ושר התמ"ת לא קבעו או הביאו לקביעה של היטלים? האם לא הם חתמו, במישרין או בעקיפין, על חסמי היבוא? הם עשו את זה עד היום באופן לא תחרותי ולא ציבורי וימשיכו לעשות את זה מהיום באותו אופן.

התוספת, וגם זה לא בטוח, היא דרישה לחוות דעת בכתב של הממונה על ההגבלים העסקיים. אז הוא יכתוב. אז מה? מי מחייב את הצמד אוצר-תמ"ת לקבל את עמדתו? השניים ככל הנראה ימשיכו, כמו היום, לשקול שיקולים ל א דווקא ציבוריים.

3. עוד דוגמה: תחת הכותרת "עידוד התחרות בשוק המלט", כתוב כך: "1. להקים צוות לבחינת עידוד התחרות והרחבת תשתיות היבוא בשוק המלט. 2. חברי הצוות יהיו: הממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציגו - יו"ר. נציג משרד התחבורה - חבר. נציג הממונה על ההגבלים - חבר. נציג משרד השיכון - חבר". ומה יעשו הפקידים הבכירים האלה?

התשובה בגוף החוברת: "הצוות יבחן ויגיש לממשלה המלצות לתוכנית מפורטת שמטרתה עידוד התחרות בשוק המלט". נחמד, אבל כמה פעמים כבר קרה בהיסטוריה הכלכלית של ישראל שהקימו ועדה או צוות לטיפול במונופול המלט נשר? כמה פעמים כבר שמענו על "בחינת כלים לעידוד תחרותיות יבוא המלט והגדלת כושר היבוא הנוכחי?" כמה עשרות שנים חוזרים שוב ושוב על הסיסמה "בחינת כלים להגדלת התחרותיות בשוק ייצור המלט המקומי", וכלום לא קורה?

4. כותרת הפרק הכי "מסעיר" והכי יחצ"ני היא "ייעול ושיפור הרגולציה הממשלתית". כאן, לא רק שמה שהיה הוא שיהיה, אפשר שעוד נתגעגע למה שיש. להלן הצעת ה"מחליטים" ככתבה וכלשונה:

"לבצע את הפעולות הבאות על מנת לייעל ולשפר את הרגולציה בישראל, לאור השפעתה על יוקר המחיה בישראל: 1. לקבוע בחוק כי אחת ממטרותיו של כל רגולטור ציבורי, בנוסף לכל מטרה אחרת שנקבעה לו לפי כל דין, תהיה האחריות לרווחת הצרכנים, לרבות יוקר המחיה, ולקידום התחרות בתחום שעל הסדרתו אמון הרגולטור וכי בהפעלת סמכויותיו לפי כל דין ישקול גם שיקולים אלה תוך מילוי חובת הנמקה לעניין זה".

כמובן, גם ל"תיקון" הזה צריך קודם כול להקים צוות, או סתם זוגיות חדשה של נציב שירות המדינה והממונה על התקציבים באוצר, שיתגייסו "להתייעצות ולהגברת התיאום ביניהם" (סליחה, מה הם עשו עד היום?), כולל לוח זמנים לכאורה צפוף, סוף מארס 2012. בפועל, גם זה הרי יכול להשתנות.

הבעיה המרכזית היא סתירה מבנית, עד כדי ניגוד עניינים חד-משמעי שרק יזיק לציבור. המפקח על הבנקים - תפקידו המרכזי היה ויישאר שמירה והקפדה על יציבות הבנקים. זוהי משימה קשה גם ככה - והיא כל כולה לטובת הציבור.

שמירה על שכבת ביטחון לימים קשים, תפיסה ובדיקה של השטיקים והטריקים שהבנקאים מאכילים אותו ואותנו, פיקוח על פיקדונות הציבור - אלה משימות כבדות ומן הראוי שכל תשומת לבו של המפקח תתרכז בזה. להטיל עליו אחריות לפעול "לרווחת הצרכנים" ולהביא בחשבון היומיומי שלו את "יוקר המחיה" - זה לא רק מוגזם אלא גם יאפשר למפקח להיחלץ מאחריות אם תקרה קטסטרופה באיזשהו בנק. אני, יאמר המפקח כשיתמוטט בנק בעתיד, עשיתי מה שאמרתם לי והשגחתי על רווחת הצרכנים. לא יכולתי לעשות גם וגם וגם וגם.

כמוהו גם הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון. לו יש עבודה רבה וקריטית, שעדיין לא נעשתה, בהגברת הפיקוח המעשי על החיסכון ארוך הטווח, חברות ביטוח, קופות גמל, הפנסיה הנאכלת ועוד. תפקידם של המפקח על הבנקים והמפקח על הביטוח הוא לבצע בהקפדה יתרה את עבודת הפיקוח, הכוללת גם הגינות עסקית בין הבנקים ובין עסקי החיסכון ארוך הטווח, כלומר שמירה על תחרותיות הגופים, לטובת הגופים.

הוא לא יכול ולא צריך לפנות זמן ואנרגיה כדי לדאוג לרווחת הצרכנים וליוקר המחיה. הדאגה הזאת חשובה מספיק כדי שתתרכז כולה במקום אחד - אצל הממונה על ההגבלים העסקיים. זה אומר לתת לו סמכויות נרחבות, גם ביחס לבנקים, לחברות הביטוח ולגופי החיסכון ארוך הטווח. רק מאזן אימה בין כוחות שווי ערך יביאו את טובת הצרכנים לתודעה הממשלתית.

5. את התוצאות הרעות של ניגוד העניינים הציבורי אנחנו רואים בארגוני הצרכנים. המועצה לצרכנות נשלטת וממומנת ע"י משרד התמ"ת; הרשות לצרכנות נשלטת וממומנת ע"י ההסתדרות. במילים אחרות, שר התמ"ת ומשרדו צריכים לפעול לא רק לטובת התעשיינים והסוחרים, אלא גם לטובת מי שקונה מהם. בפועל, זה לא קורה.

פעם היה במשרד "ממונה על הגנת הצרכן", פקיד בכיר ורדום; עכשיו יש "רשות לסחר הוגן", עם חקיקה, תקנות, עונשים וכוח ופקידה בכירה, לא מורגשת. עיקר תשומת הלב של השר מופנית לתעשיינים, ועליהם גאוותו. לא באמת אכפת לו מהצרכנים הקטנים. די לראות את ההתפתלויות של ועדת קדמי לבחינת שוק מוצרי החלב.

כך גם ברשות לצרכנות של ההסתדרות. מה שמעניין את יו"ר ההסתדרות ואת חבריו זה להבטיח את האינטרס של העובדים הכבדים, שעליהם עומד הארגון: חברת חשמל, הנמלים, הבנקים, הרכבת, מקורות, פקידי המדינה, פקידי הרשויות המקומיות ועוד.

יו"ר ההסתדרות יכול, וזה מה שקורה, לדבר גבוהה גבוהה על צרכנים, מחירים וצדק חברתי, אבל בפועל הוא לא מסוגל, גם לא רוצה, לעשות לטובת הצרכנים. בגלל ניגוד האינטרסים. לכן יש להפריד. ארגוני צרכנים חייבים לצאת אל מחוץ לסירי הבשר של הממסד - הממשלתי וההסתדרותי - שכן ברור כי בניגוד עניינים תמיד מנצח החזק והמקורב.

6. הבשורה המרכזית, הקריטית, של ועדת טרכטנברג, שעליה היו צריכים ראשי המחאה לקפוץ ולדרוש את יישומה המיידי, נוגעת לחוק חינוך חינם לגילאי 3-4, בהדרגה. המחיר המוערך שלה עומד על 4-6 מיליארד שקל בשנים הבאות.

המקור שסומן לכסף הזה - הקיצוץ בתקציב הביטחון. כפי שזה נראה עתה, וכך גם היה צפוי נוכח האיומים מסביב (או שהאיומים הללו הם רק התירוץ הנוכחי) - הקיצוץ לא יתממש. יותר מזה, מערכת הביטחון דורשת להגדיל בכמה מיליארדים את תקציבה כבר השנה.

אם ההמלצה לחוק חינוך חינם לא תיושם, ובפתח 2012 לא ייקבע מסלול רב שנתי, שאינו ניתן לביטול ומעיכה ע"י האוצר - רה"מ ושר האוצר בעצם יחסלו את דוח טרכטנברג.