כך קברו היזמים הישראלים מיליארדי ש' בחולות לאס וגאס

הודעתן של חברות הנדל"ן של נוחי דנקנר ויצחק תשובה בשבוע שעבר, אודות מחיקה מצטברת של כחצי מיליארד דולר משווי הקרקע שרכשו בלאס וגאס לטובת הקמת המלון-קזינו "פלאזה לאס וגאס", היא לא הפעם הראשונה בה יזמים ישראליים נכשלים בניסיון לעשות את זה בבירת ההימורים של העולם.

חלק מאותם יזמים ברחו עוד לפני שהתחילו לבנות במקום, וחלק אחר העביר את הפרויקטים שהקים לידי הבנקים המממנים כמעט בשלמותם, אך כשהם ריקים מאדם. בין קורבנות לאס וגאס ניתן למנות, מלבד אלעד גרופ ונכסים ובנין של תשובה ודנקנר, גם את לב לבייב (אפריקה ישראל), נחשון קויתי (בסר פרויקטים), שלום עטיה (עטיה גרופ) ועזרא דורון (אוברלנד).

"החלום להפוך את העיר למושבת יזמים ישראלית נגוז ואיננו", מודה אבנר קופל, איש עסקים ויו"ר מנהלת ליגת העל בכדורסל, שהשקיע בעיר, בשיחה עם "גלובס". "הקפאנו הכול, לצערי, התקופה לא מתאימה לבנייה. אין כרגע קונים והמומנטום עבר לנכסים להשכרה. יש גם נכסים שהחלטתי להחזיר לבנק, להכיר בהפסד ולא להתחבא מאחורי החלום 'שהמצב יתייצב'. זה לגיטימי להכיר בטעות, לאחד זה כואב יותר ולאחר פחות", הוא מסכם בצער.

קופל וראובן עופרי, השותפים בסוכנות הביטוח "אור", קנו בשנת 2005 מבנקאי מקומי מגרש בן 23 דונם, במרחק של כ-4 ק"מ מה"סטריפ" (כינויו של הרחוב הראשי בעיר, "שדרות לאס וגאס"), ותכננו לבנות עליו שני מגדלים בני 16 קומות ובהם 310 דירות. קצב הפיתוח של העיר המדברית בתחילת העשור, עד לפרוץ המשבר של 2008, היה מואץ. מדי חודש נרשמו בעיר אלפי תושבים חדשים ומחירי הדירות נעו בכיוון אחד בלבד.

"בשנות הגאות, בין הקנייה למכירה עברו שישה עד תשעה חודשים בלבד והרווח עמד על בין 20% ל-100%", נזכר קופל. "מעין בועה חלומית שבה הבנקים שפכו כסף לכל דורש ויצרו מערכות גדולת של עסקאות: המוכרים קיבלו הרבה כסף מהרוכשים, שקיבלו כסף זול מהבנקים. כך נוצרו עסקאות מלאכותיות לכאורה במספרים דמיוניים. אני לא מכיר אנשי עסקים שלא רצו להיכנס לחגיגה - אתה קונה היום ומוכר מחר בביטחון ובצורה ישרה ומכובדת".

אלא שהחגיגה נגמרה כידוע בסוף 2007, ובמקום שבו הנדל"ן טס לשמיים בשנים היפות, השנים הקשות מתאפיינות בצלילה חופשית, כשההתאוששות מאז היא איטית ביותר, אם בכלל. כדי לסבר את האוזן, די לציין כי בתים שנמכרו בעיר בתקופת השיא תמורת יותר מ-300 אלף דולר, נמכרים כיום בעשרות אלפי דולרים בודדים.

קופל: "הגשם יורד על כולם. המצב השתנה, כ-100 בנקים הפכו לחדלי פירעון וערך הקרקע בעיר ירד, אין היום ביקושים והכסף הפך לאוויר. אולי זה זמני אבל קטונתי מלנבא. בכל מקרה, צריך הרבה סבלנות כדי להחזיר את הכסף. הבעיה היא שיש עלויות מימון וכמה זמן כבר אפשר להחזיק את הנכסים?".

"הפיצוץ היה טעות קריטית"

בראשית 2007 רכשה אלעד גרופ של יצחק תשובה שטח של 140 דונם ברחוב הראשי בלאס וגאס, עליו היה בנוי המלון ההיסטורי "ניו פרונטיר". רכישת הקרקע בוצעה תמורת סכום חסר תקדים של 1.24 מיליארד דולר (מחצית בהון ומחצית בהלוואה). מספר חודשים לאחר מכן צורפה אי.די.בי של דנקנר לפרויקט, בשיעור של 50% (באמצעות החברות אי.די.בי פתוח ונכסים ובנין בחלקים שווים).

תשובה ודנקנר תכננו להקים על חורבות המלון את פרויקט "פלאזה לאס וגאס", מלון-קזינו ובו גם אולם כנסים, דירות מגורים ושטחי מסחר, והכל בעלות של כ-7 מיליארד דולר. שני היזמים פוצצו בטקס נוצץ את המלון הישן, אך מאז לא בנו דבר, ובמקום עומד מגרש חניה.

עד היום הפחיתה כאמור חברת הפרויקט כחצי מיליארד דולר והעתיד אינו נראה מזהיר. האנליסטים מעריכים שייתכן שתהיינה עוד הפחתות או שדנקנר ותשובה יחליטו לחתוך את ההפסד ולהעביר את הנכס לידי הנושים. האתגר הקרוב שעומד בפניהם הוא תשלום של 620 מיליון דולר לקונסורציום הבנקים המממן, שאמור להיפרע באוגוסט 2012.

"אי אפשר להלין על הרכישה, כי כולם קנו אז ביוקר", מנתח קופל, שביקר בעיר רק לפני מספר חודשים. "הלוקיישן לא ממש מרכזי, אבל טוב. הטעות של תשובה ודנקנר הייתה שהם מיהרו למחוק את המלון מעל פני האדמה, אחרת הוא היה מביא תיירים והם היו יכולים לפחות לכסות את העלויות של הכסף או את חלקן. החיפזון להרוס את המלון היה טעות קריטית, הם עשו 'פאול' שאני לא מבין עד היום".

אבל ההפסדים שנגרמים לקבוצת אי.די.בי כתוצאה מההימור על לאס וגאס לא נעצרים בפרויקט הפלאזה. ברבעון השלישי השנה מחקה החברה שמנוהלת בידי סגי איתן 390 מיליון שקל בגין פרויקטים בווגאס, כשמתוכם 111 מיליון שקל בשני פרויקטים נוספים שנמצאים בבעלותה בעיר.

הפרויקט הראשון הוא פרויקט הטיבולי (Great Wash Park) שכולל שטחי מסחר בהיקף של 21 אלף מ"ר ושטחי משרדים בהיקף של 13 אלף מ"ר. הוא נפתח לציבור בחודש אפריל, אבל בינתיים רק 58% משטחי המסחר שנבנו בשלב הראשון הושכרו. פתיחת הפרויקט נדחתה מספר פעמים, וברבעון השלישי נרשמה בגינו מחיקה של 57 מיליון שקל.

היקף ההשקעה בהקמת הפרויקט מוערך על ידי החברה ב-560 מיליון דולר, כשמתוכם היא השקיעה בו עד כה כ-140 מיליון דולר. לחברת הפרויקט גירעון של 202 מיליון דולר בהון העצמי.

הפרויקט השני של נכסים ובנין בעיר נקרא Queensridge Towers - והוא כולל שני מגדלים של 219 יחידות דיור. בפרויקט נותרו 74 יחידות שהחברה מתקשה למכור. ב-2010 נמכרו שתי יחידות בפרויקט והשנה יחידת דיור אחת בלבד. ברבעון האחרון נרשמה בגין הפרויקט מחיקה של 54 מיליון שקל. לחברת הפרויקט גירעון בהון העצמי של 81 מיליון דולר, וההשקעה הסתכמה עד כה ביותר מ-420 מיליון דולר.

פרויקט נוסף של החברה בעיר נקרא Sahara Hualapay - 72 דונם שעליהם מתוכנן להיבנות קומפלקס של משרדים, שטח משרדי ומגורים. עד כה הסתכמה ההשקעה של החברה בפרויקט הזה בכ-7 מיליון דולר, והוא נמצא כיום בהקפאה.

חברות קטנות נמחקו

טייקון נוסף שנשבה בקסמיה של לאס וגאס הוא לב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל, שהחלה לפעול בעיר ב-2004. חברת אפריקה, לבייב עצמו באופן אישי, שותפו דאז שעיה בוימלגרין, ואחרים, רכשו באותה שנה שטח של 65 דונם בעיר. במסגרת "הסכם הגירושים" מבוימלגרין מכרו אפריקה ולבייב את חלקן במגרש תמורת 160 מיליון דולר ואפריקה אפילו רשמה רווח נטו לאחר מס של 54 מיליון שקל.

מעודדת מהשלמת העסקה, רכשה אפריקה במאי 2007 שטח של 240 דונם בעיר (עם קרדיט סוויס ואחרים) תמורת 625 מיליון דולר, להקמת קומפלקס של בתי מלון, שטחי מסחר, אולם כנסים וכמובן קזינו, בסמיכות ל-Hard Rock Hotel & Casino. אלא שבאוגוסט 2009, כשהגיע מועד פירעון ההלוואות, הן לא שולמו והבנק הודיע על כוונתו לחלט את הנכס. אפריקה הכירה כתוצאה מכך בהפסד של 360 מיליון שקל על הקרקע, וכל ההון העצמי שהושקע בעסקה ירד לטמיון.

ואם חברות הענק עוד מצליחות להכיל את הפסדי הענק שנגרמו להן בווגאס, הרי שחברות קטנות יותר נמחקו או הופלו לקרשים כתוצאה מהשקעתן בעיר. חברת בסר פרויקטים, למשל, החלה לפעול בווגאס בשנת 2004, השלימה פרויקט מרשים למגורים, אך הפסידה את השקעתה כיוון ש-164 רוכשים ביטלו חוזי רכישה עם פרוץ המשבר בשווקים (בארה"ב משלם רוכש הדירה פיקדון בלבד בעת חתימת ההסכם, ואת מרבית הסכום הוא משלם רק עם קבלת מפתח).

בעלי החברה, נחשון קויתי, תכנן להקים בפרויקט One Las Vegas שכונת מגורים על קרקע של 78 דונם, כששלב א', הכולל 359 יחידות דיור, הסתיים בתחילת 2008 ואף נמסרו בו 54 דירות. בסופו של יום מכר הבנק המממן את הנכס תמורת 46 מיליון דולר, לאחר שבסר השקיעה בו 140 מיליון דולר (מרבית המימון בנקאי). הפרויקט עבר לידי הבנק בשנת 2009 בהליך של חילוט (foreclosure), ובסר הפחיתה בספרים את כל ההון העצמי שהשקיעה, כ-13 מיליון דולר.

גם עטיה גרופ, שבשליטת שלום עטיה, ניסתה את מזלה בעיר ההימורים. החברה ניסתה להקים פרויקט מגורים בן שש קומות ו-650 מקומות חניה בשם Verge. המבנה הריק, ולצידו מגרש חניה, נרכש בשנת 2006 תמורת כ-3 מיליון דולר. עטיה תכנן להקים 296 יחידות דיור מסוג קונדומיניום ועוד 3,000 מ"ר של שטח מסחרי.

ב-2008 החברה פיזרה אופטימיות והבטחות להכנסות של יותר מ-160 מיליון דולר, לאחר שדיווחה על הסכמים למכירת 229 יחידות דיור, אלא שמספר חודשים לאחר מכן נאלצה להפסיק את פעילותה ולמחוק את ההון העצמי שהשקיעה בפרויקט בגובה מיליוני דולרים בודדים. עטיה גרופ דיווחה שבנקים, סוכני נדל"ן, ושותפים שלה נקלעו למשבר, וחלקם פשטו רגל.

עוד חברה שעלתה על הרולטה היא אוברלנד, שהצליחה לגייס בתקופת הגאות אג"ח בכ-100 מיליון שקל. ההשקעה בווגאס הובילה לקריסת החברה, ובתחילת השנה מונה עו"ד רענן קליר לכונס הנכסים שלה. הנושים הבלתי מובטחים נאבקים על החוב שנותר, בגובה של כ-60 מיליון שקל, על ידי הגשת תביעות נגד נושאי משרה וניסיון להציל את נכסי הנדל"ן שנותרו בארה"ב.

ההימורים של אדלסון שווים 34 מיליארד ד'

נבאדה, המדינה ה-36 של ארה"ב, נקראת גם "מדינת הכסף" בזכות מרבצי המתכת היקרה שבשטחה, אך פרסומה הגדול מגיע מבתי הקזינו הרבים שבשטחה.

בעבר זוהתה תעשיית ההימורים בעיר עם המאפיה, אך היום מופעלת התעשייה הזאת על ידי חברות ענק ציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסה. החברה המפורסמת ביותר הפועלת בתחום היא לאס וגאס סאנדס (Las Vegas Sands) של המיליארדר היהודי שלדון אדלסון (הבעלים של העיתון "ישראל היום"), הנסחרת בשווי של 34 מיליארד דולר (לעומת שווי של 1.3 מיליארד דולר בלבד בשפל בתחילת 2009). חברות גדולות נוספות הן MGM ו-Wynn.

נבאדה היא אחת המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר במשבר הנדל"ן הנוכחי בארה"ב, לצד פלורידה. מלבד המקרה המוכר לנו של פרויקט הפלאזה של תשובה ודנקנר, ישנם במדינה עוד שלושה פרויקטים גדולים שתוכננו, והוכנסו למגירה בגלל המשבר.

עם זאת, בטווח הארוך יש לעיר פוטנציאל כיוון שמדי שנה מגיעים אליה כ-40 מיליון תיירים, מרביתם אמריקנים. בתי המלון המפוארים והיקרים בעיר מרוכזים לאורך ה"סטריפ" ומחירי הלינה זולים יחסית, כשאת הכסף הגדול עושים המלונות מהימורים. בעיר פזורים לא פחות מ-120 אלף מכונות ושולחנות הימורים, בכל מקום שניתן להעלות על הדעת.

 ההשקעות של אי די בי בלאס וגאס