סיפור אישי: על עובד היי-טק מצליח שפוטר וירד מהארץ

"קראו לו א' (השם המלא שמור ב'מערכת' מטעמי חברות אמיצה). האות א' קולעת בול לאישיותו: תמיד הראשון בלימודים, מוביל את כולם אחריו ומצליח עם הבנות. לאחר שירות קבע ביחידת מחשבים מסווגת, הוא טעם מבועת ההיי-טק הנוצצת. מכירים את בועות הסבון האלו, שנהגנו להפריח כילדים? כשהן היו מתפוצצות היינו צוחקים וממשיכים לבועה הבאה. אבל כשבועת ההיי-טק התפוצצה, א' לא צחק ולא המשיך הלאה.

"א' התחיל לעבוד בחברת היי-טק כשעם הניסיון והקשרים שצבר במהלך שירותו הצבאי, דילג בקלות על השכלה אקדמאית בתחום. פתאום החבר שעבד בפיצרייה היה הראשון לקבל משכורת של חמש ספרות, מכונית, מחשב נייד, וכמובן טלפון.

"א' הפסיק להגיע למפגשים חברתיים. כשאמרנו לו, שהוא "נשאב" כולו להיי-טק, הוא הניף יד בביטול ואמר: 'חבר'ה תלמדו: כשמביאים לך רכב, זה אומר שאתה חוזר הביתה בשעות שאין תחבורה ציבורית; מחשב נייד משמעו שאתה עובד מהבית; והטלפון? זה שיחות 24/7'. א' ידע מה נדרש ממנו - ואהב את זה.

"א' הצליח בעבודה, והגיע למעמד א' (אחראי) צוות פיתוח. אפילו רצה שמועה, שהוא סגר את המיליון הראשון לפני גיל 25. ב-2001 התפוצצה בועת ההיי-טק. כשהזדרזתי לביתו, חרד לעתידו התעסוקתי, הוא חייך ואמר: 'אל תדאג, עם הניסיון שלי אמצא עבודה תוך שנייה'.

"הוא יצא למסע ייסורים, שהתחיל ב'נשמור את הקו"ח', והגיע עד 'אתה אובר-קואליפייד'. באמצע היו גם תחנות 'אנונימיות', אף אחד אפילו לא טרח לחזור אליו. אנחנו, החברים, ראינו איך אט-אט רוחו מתחילה להישבר, במיוחד כשההצעות מיעטו להגיע.

"מאדם אהוב, אהוד, חייכן ומצחיק, א' הפך לאפאטי. במקום לשרבב קטעי קוד מורכבים, הוא החל לשחק במשחקי רשת; את הדיאט-קולה המיתולוגית הוא החליף בכוסית ויסקי; ואת היציאות עם החבר'ה הוא החליף בבהייה בתקרה. השיא הגיע כשא' כבר לא היה זכאי לדמי אבטלה. החסכונות הספיקו לעוד חודשים מעטים. א' החליט 'לחפש' את עצמו בניכר.

"אז נכון, לא מדובר בסיפור עם סוף טראגי במובן האובייקטיבי של ההגדרה, אבל הסיפור של א' האיר בכולנו את הפינות האפילות בחיים".

* נכתב על ידי דני אביץ

אמיר הרפז, מנהל המרכז לפיתוח קריירה באוניברסיטת תל אביב: "כש'בורחים' הסיכויים להצלחה פוחתים"

"דני, הקושי המתואר בסיפורך 'יושב' על הקושי של הנפילה הכואבת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, שאופייני לאנשי קריירה בהיי-טק, ועל המסוגלות להתאושש ממנה. אין ספק, שמונח כאן גם רכיב הפרופיל האישיותי. בפן המקצועי אתה מתאר מצב שכיח, שבו אנשים מתרגלים לסטטוס ומצויים באשליה שהם נמצאים במקום רם ונישא, כשההיי-טק מאופיין בבועות ובנפילות מחזוריות. הקושי של א' להסתגל למציאות החדשה גורם לו לשהות בבועה של עצמו, להיות שבוי בעבר, מבלי להסתגל להווה ולעתיד.

"כשאדם נקלע לתרחיש כזה, הוא עובר לרוב שלושה שלבים: בתקופה הראשונה הוא מנסה לשקם את הקריירה ולמצוא תפקיד חדש באותו תחום ובאותם תנאים לפחות. בשלב השני חלה ההתפכחות ראשונית, ואז הוא נכון להתפשר על תנאי העסקה או סמכויות. אם שני השלבים הללו לא צלחו, הוא מגיע לשלב המעבר מייאוש לתקווה. כאן עליו לעשות ניתוח עיסוקים, ולחשוב איך לחזור למעגל העבודה כמה שיותר מהר, גם אם המשמעות היא לעשות הסבה מקצועית. כל זאת, כדי לא להיכנס למקומות האפלים של ניתוק סביבתי ומקצועי, לצד הקושי הנפשי שמתלווה לכך.

"לגבי המעבר לחו"ל, אני מציע לא' לבדוק עם עצמו, האם הוא לא פועל באופן תגובתי וממקום של שבר, אלא ממקום מושכל של חשיבה ותכנון, כי כש'בורחים' ממקום של 'לשבור את הכלים', הסיכויים להצלחה פוחתים".