עיר תחתית

צריך להכיר את העיר מנצ'סטר, כדי להבין עד כמה האפור היום אפור מאוד, כמילות השיר. מנצ'סטר היא עיר קודרת, זעופת שמיים, דולפת תדיר אפילו בחודשי הקיץ. יש בה מדרחוב ראשי עם כמה חנויות, כמה מסעדות לא מרשימות במיוחד, מבנים ויקטוריאנים שקשה להחליט אם הם מרשימים או קודרים, וזהו. בערך.

למה בערך? כי תושבי מנצ'סטר רבתי, סבורים שיש להם את קבוצת הכדורגל הכי גדולה בעולם. זה לא מעניין אותם שלריאל מדריד למשל, יש פי 3 זכיות בתואר האירופי, שברצלונה שובה את דמיונם של מאות מיליונים מסביב לעולם. הם סגורים על זה שהקבוצה שלהם היא כל-כך גדולה, שאפילו 26 שנים שחונות, שכללו ירידת ליגה אחת, לא גרמו להם לשאול מתי תהיה הפסקה בסרט שהם חיים בו. מה שמדהים הוא שהם הצליחו להדביק במחלה המוזרה הזאת המוני אוהדי כדורגל ברחבי העולם. צריך לבלות כמה ימים במנצ'סטר בין מחזור של ליגת האלופות למשחק הליגה של שבת: לבתי המלון, בכל הרמות - משני כוכבים ועד חמישה דה-לוקס, נכנסים רק אורחים עם צעיפים אדומים לצווארם. בבתי המלון הזולים מדובר במי שהחליטו להגשים חלום ילדות וחסכו במשך שנים, ליקרים - מי שהיו נוהגים לכנות פעם בשם "חוג הסילון". עכשיו קחו את כמות התיירים הזאת והכפילו אותה בקניות - בגדים, מסעדות, אפילו צעיפים אצל הרוכלים סביב האצטדיון וקיבלתם - קבוצה שיש לה עיר.

ופתאום עוד קבוצה. מנצ'סטר סיטי. עד כדי כך גבה ליבם של אוהדי היונייטד, עד שאפילו העלייה המטאורית של הסיטי על גבי הפטרודולרים של השייח'ים מהמפרץ, נראתה להם טבעית כתפאורה לגדולתה של קבוצתה. הם התאכזבו קשות אמנם מהתבוסה 6-1 בדרבי האחרון, כמו גם מהאפשרות שיצטרכו לסבול אליפות-שתיים בתכלת, אבל גם לא יכלו שלא לחשוב על כך שעירם תהפוך לבירת כדורגל עולמית, עם שתי קבוצות מהמובילות באירופה, דבר שאין אפילו למדריד או ברצלונה, אולי רק למילאנו, וגם זה רק לעיתים רחוקות.

מי שמבקש לדמיין את רחובות מנצ'סטר הבוקר, ייאלץ לאחד בדמיונו מראות של עיר אנגלית אפורה וקודרת, עם מראה של עיירה נטושה במערב הפרוע, כזאת שבה שיחים יבשים מתגלגלים ברחוב ברוח. במדבר חברתי, כלכלי, בלייני, קולינארי - אצטדיוני אולד טראפורד וסיטי אוף מנצ'סטר היו לנווה-מדבר.

***

עם כל הכבוד להדחה של מנצ'סטר סיטי, ההדחה של יונייטד היא הסיפור המרכזי של שלב הבתים בליגת האלופות: לסיטי זו הופעה ראשונה במפעל, וממילא ראשה טרוד יותר בהשגת האליפות המקומית (תואר אותו לא השיגה מ-1968). בתזרים המזומנים שלה, שנשען על כיסים בעלי עומק אין סופי, אפילו המספרים הגדולים של ליגת האלופות אינם משמעותיים. מאנצ'יני מאוכזב, אבל מבית שאליו הוגרלו גם באיירן מינכן, ויאריאל ונאפולי - ושעולות ממנו רק שתי קבוצות - או.קיי, תשלימו לבד.

גם מבחינת יונייטד, האובדן הכלכלי בעקבות ההדחה אינו מאד קריטי. צריך לזכור: מדובר על קבוצה שאת העונה הקודמת למשל, סיימה ברווחים של 30 מיליון ליש"ט ועם הכנסות שיא של 331 מיליון ליש"ט (וזה עוד אחרי חליבת הכספים הקבועה של משפחת גלייזר האמריקנית, בעלת המועדון, שעדיין מממנת את רכישת יונייטד באמצעות ההכנסות שלה). נכון, קמפיין מוצלח יותר באלופות היה מוסיף לקבוצה עוד 20-30 מיליון ליש"ט, אבל זו לא מכה שתפיל את רואי החשבון של הקבוצה לקרשים.

***

ההדחה של יונייטד לא תהרוג אותה אמנם מבחינה כלכלית, אבל היא מאד אכזרית עבור המאמן שלה. כשהיא מגיעה דווקא בעונת החצי-יובל של סר אלכס פרגוסון במועדון, עם היציע הצפוני שנקרא על שמו ועם יום הולדת 70 בעוד כמה שבועות.

ההדחה מחייבת את יונייטד לקיים תהליך חשיבה שתוצאותיו ייוודעו רק בעוד חודשיים: אם תעלה בסגל הכי חזק שלה למשחקים בליגה האירופית, יהיה ברור לכל שביונייטד לא ויתרו על העונה. אם נראה שם את אותם השחקנים שהפסידו לקריסטל פאלאס בגביע הליגה בשבוע שעבר, נדע שפרגי מאתחל את הג'י.פי.אס שלו ו"מחשב מסלול מחדש" לקראת בניה של קבוצה חדשה, הקבוצה האחרונה שלו.