הקלאסיקו של מכונות הדפוס

שוב קלאסיקו מגיע. והפעם, המשחק באמת קריטי. לאליפות ספרד, בכל אופן. ולמיליוני האוהדים בספרד וברחבי העולם. אבל דווקא לאדם אחד שנמצא בלב הקלחת, מאמן ברצלונה פפ גווארדיולה, יש השגות על החשיבות האמיתית של ההתמודדות. "מה שקורה בתשעה בדצמבר, הפגישה בין סרקוזי ומרקל, הצלת האירו, חשובה יותר מהקלאסיקו", הוא העז לומר השבוע.

יש אנשים שאותם גוש האירו לא מעניין. ואפילו לא הקלאסיקו בשבת. בגלל שעבורם - כל יום הוא קלאסיקו חדש. לאנשים האלה קוראים "עיתונאי ספורט ספרדים", והם לא עושים שום דבר אחר בחייהם מאשר לכתוב קלאסיקו. הקוראים שלהם רוצים לקרוא על ברצלונה וריאל מדריד כל חודש, כל יום, כל הזמן. שוב ושוב ושוב. מה מצב רגלי השחקנים, איך מתקדמות תיאוריות הקשר של השופטים נגד המועדון האהוד על העיתון, וכו'. כמובן שבימים שקודמים למשחק אמיתי בין ברצלונה לריאל מדריד, רמת הסיקור של שתי הקבוצות הופכת לאובססיבית במיוחד. כמו שהעיתונאי דייויד בול כותב בספרו על הכדורגל הספרדי, "מורבו": "אתם באמת יכולים לקרוא, בלי אירוניה, מה אכלו שחקני ריאל מדריד לארוחת הבוקר".

 שער של העיתון הספרדי

***

כתבות פופולריות אפילו יותר מהתפריט התזונאי של רונאלדו ומסי, עוסקות בתיאוריות קשר. לפני שתי עונות למשל, התחילו העיתונים "אס" ו"מארקה", היושבים במדריד ומשמשים שופרים לאוהדי ריאל ולמועדון, לכתוב על ה"ווייאראטו": פתאום כל החלטת שיפוט במשחקים של ריאל ובארסה נזקפה לחובת יו"ר ההתאחדות הספרדית, אנחל מריה ווייאר. על-פי העיתונים מדובר במזימה, שמטרתה האדרת שמה של ברצלונה. עד כדי כך התפשט העיסוק ב"סקנדל", שפתאום בברצלונה התחילו לחשוד ששופטים בליגה החלו לפסוק דברים מוזרים לטובת ריאל, רק כדי לא להיחשד יותר.

גם השבוע התגוששו ביניהם עיתוני מדריד וברצלונה בקלאסיקו הפרטי שלהם. בברצלונה, עסקו יומוני הספורט המקומיים "מונדו דפורטיבו" ו"ספורט", בחוקיות פסילת השער של ליאו מסי מול חטאפה (המשחק היה לפני שבועיים, כמעט נצח במונחי אקטואליה של ספורט, אבל בקצב הזה הנושא הזה יישאר בכותרות עד סוף העונה). במדריד, לעומת זאת, "הוכיח" ה"מארקה" שהפסילה היתה חוקית.

ב"אס" החלו השבוע בלוחמה פסיכולוגית לקראת הקלאסיקו. בכתבה שהתפרסמה בעיתון המדרידאי, נטען שהשופט שנקבע למשחק אוהד של ברצלונה. "ההוכחה": כרטיס אדום שלא נשלף לפני שלוש שנים לחובתו של המגן הברזילאי דני אלבש. ועל החלטה מפוקפקת באשר לנגיעת יד בקלאסיקו בעונה שעברה.

***

תיאוריות מופרכות או לא - בשורה התחתונה ההשפעה של העיתונים האלה היא עצומה, כי התפוצה שלהם רחבה ביותר, ובמקביל לדיווח על המציאות, הם דואגים גם לייצר מציאות. היומון השני בדירוג המכירות בספרד הוא ה"מארקה" (ובמקום הראשון בתפוצה מבין יומוני הספורט). מאחר וכל יושבי הבארים בספרד מרגישים צורך לקרוא משהו בין הטאפאס לקאווה, תפוצתו האמיתית והבלתי מדידה של ה"מארקה" נאמדת לפעמים ב-2.5 מיליון קוראים ביום, הרבה יותר מכל עיתון אחר במדינה. ולא רק ה"מארקה" פופולרי, אלא גם שלושת יומוני הספורט הגדולים האחרים - "אס", "ספורט" ו"מונדו דפורטיבו" - נמצאים בין שמונת היומונים הנמכרים במדינה. ואל יקל הדבר בעיניכם: בספרד, המפוצלת לאזורים נבדלים ולערי שדה אוטונומיות, יש קרוב ל-90 יומונים שתפוצתם מעל 5,000 עותקים. מהם לפחות עשרה הם יומוני ספורט. ל"מארקה" לבדו יש 11 מהדורות מקומיות, שלוש מחוזיות ואחת כלל ארצית.

 עיתונים בספרד תפוצה יומית

"זה ענף ענק", מסביר ל"גלובס" סאל אמרגי, כתב היומון הכללי "אל מונדו" בישראל. "יש לספורט הרבה ביקוש בתקשורת, הוא מקבל מקום מכובד בעיתונים בהמון תחנות רדיו ובטלוויזיה: בשידורי החדשות שאורכים 40 דקות בלבד, יש פינת ספורט של רבע שעה שמזניקה את הרייטינג".

ומה יש לעיתונים לכתוב? קלאסיקו. לקראת המשחק הקרוב, מהדורת יום שלישי של ה"מארקה" הקדישה 18 עמודים מתוך 48 בעיתון לקידום המשחק. כולל טורים של אלפרדו די סטפנו, חאווייר קלמנטה ושל עיתונאי הספורט המוערך סנטיאגו סגורולה. לפחות יום קודם, העיתון, שרוצה לחשוב על עצמו כ"עיתון של המדינה", הקדיש את שמונת העמודים הראשונים לניצחון בגמר גביע דייויס של נבחרת ספרד בטניס, ושל חביב הקהל רפא נדאל. ואז הקדיש תשעה עמודים לקלאסיקו.

ברור שבספרד יקדישו כמעט את כל המקום בעיתונות הספורט לריאל וברצלונה. אחרי הכל, יותר ממחצית הספרדים אוהדים את ריאל ובארסה (32% ו-25%, בהתאמה). לקבוצה במקום השלישי במדינה, ולנסיה, יש בקושי 5% אהדה. אז כותבים פרשנויות, ניחושים ותחזיות, מבוססי סטטיסטיקה נרחבת. "10 הדיברות של מוריניו", למשל (לא תחטוף גול ראשון, הפגן משחק ראש עדיף, שלוט בשטחים הפתוחים, בין השאר). או "10 השאלות המכריעות". אין פה בשורה, אבל "אלו הנושאים שמעניינים את העם הספרדי. מה קורה ומה לא, הפרטים הקטנים, הסיפורים", מסביר אמרגי.

אחרי המשחק הקרוב, השיטפון רק יתגבר. לאחר התבוסה שהנחילה בארסה לריאל לפני שנה (0-5), ה"מונדו דפורטיבו" גדוש ב-37 עמודים אודות המשחק. כולל שירי הלל לברצלונאים הגיבורים, ושימוש מוגבר במילה "רסיטל" (קונצרט), ומנגד שימוש בגידופים כלפי ה"מדרילנים", כפי שהם מכונים בקטאלוניה. אבל זו לא רק כתיבה צהובה. אמרגי מבהיר: "בתקשורת הספורט בספרד יש כותבים ופרשנים מהשורה הראשונה, מבחינת איכות הכתיבה. חלק מהכתבות מגיעות אפילו לדרגת אמנות של ממש". על צ'אבי, היריב של "מארקה", כתב פעם העיתון: "הוא חוצן. הוא רואה את המשחק שניות שלמות לפני יריביו... כל נגיעה שלו זעזעה את יסודות הברנבאו".

***

למרות שהעיתונאים מצדדים בקבוצה עד כדי היותם אוהדים לכל דבר, הרי שלעיתים יש לעיתונים תחקירים הפוגעים בקבוצה שלהם (או עוזרים, תלוי איך מסתכלים על זה). תחקיר שביצע "אס" העלה את חוסר תום הלב והשחיתות שמאחורי עסקת מכירת שטחי האימונים של ריאל לעיריית מדריד, שתמורתם זרם כסף רב, עד כדי מוגזם, לכיוון המועדון בתקופת הקדנציה הראשונה של פלורנטינו פרז כנשיא. "מארקה" מצידו חשף את השערורייה שבגללה נאלץ רמון קלדרון לפרוש מנשיאות ריאל, שהתמקדה בתגבור שורות ה"סוסיוס" (חברי מועדון) המצביעים עבורו, באנשי שלומו שלא היו "סוסיוס" אמיתיים. אחרי שפרש מהנשיאות במארס 2010, דאג קלדרון שכולם ידעו: "'מארקה' מנוהל על-ידי פסיכופת".

גם קמפיינים מנוהלים על-ידי העיתונים. מאמנים שהקבוצות שלהם לא משחקות מספיק טוב לדעת העיתון, כמו מנואל פלגריני או פאביו קאפלו בריאל, זוכים לקיתונות של בוז ולכותרות: "לך כבר", או "היה שלום, צ'מפיונס. היה שלום, פלגריני". על קאפלו: "הברנבאו לא מוכן לסבול את זה יותר".

מאיפה בא העניין בעיתונות הספורט? זו לא רק העובדה שהמארקה עולה רק אירו בודד. "ספורט זה בדנ"א של הספרדים", מסביר אמרגי. "יש בספרד אנשים שיכולים לחיות חיים שלמים בלי לקרוא עיתון שהוא לא יומון ספורט. אנשים ש'מארקה', 'ספורט' או 'מונדו דפורטיבו' זה העולם שלהם. החדשות האחרות לא מעניינות אותם. הפוך מבישראל: כאן, כדי לקרוא קצת על ספורט, צריך לקנות את העיתון הגדול".