אין ספק שמערכת התכנון במדינת ישראל חולה. כתוצאה מכך, מרגע תחילתו של הליך תכנוני, שעניינו שינוי תוכנית בניין ערים, ועד לרגע שבו היא מקבלת תוקף, חולפות שנים, ולעתים עשרות שנים, וזו תוצאה בלתי נסבלת. במקרים רבים תוכנית שזה עתה נולדה, נולדה בלתי רלוונטית ובלתי מתאימה לצרכי המקום והשעה. בנוסף לכך יש לזכור, כי גם הליך הוצאת היתרי הבנייה עלול לקחת, בחלק מוועדות התכנון, זמן בלתי סביר.
מצב דברים זה, שהוא בין הגורמים לעלייה הדרמטית במחירי הדיור בארץ, הוביל את ראש הממשלה ליזום את הרפורמה הגדולה בדיני התכנון והבנייה.
בין מטרותיה המוצהרות של הרפורמה מוצע להאדיר את כוחן של הוועדות המקומיות על חשבון הוועדות המחוזיות. זאת, הן על מנת להעניק יותר חופש פעולה לנבחרי הציבור, והן מתוך מחשבה כי בכך יתייעל מערכת התכנון.
כמי שמלווה הליכי תכנון זה למעלה משלושים שנה, אני מרשה לעצמי להטיל ספק בהצלחת המהלך.
ראשית, לעניין העברת סמכויות לשלטון המקומי: חלק מראשיו נשמעים טוענים, כי כנבחרי המקום יש לתת להם את סמכויות התכנון. הם, כך הם יאמרו, מכירים את הצרכים של השוק ונבחרו על מנת להיות פה לתושביו, ולכן להם המלאכה. על כך אשיב בשניים.
ראשית - עם כל הכבוד לנבחרי הציבור, תכנון הוא הרי מקצוע שמתאפיין הן בידע רב והן בחשיבה לטווח רחוק. לנבחרי הציבור אין כל ידע לתכנון ערים (אם כי חלקם לומדים זאת באופן מעשי ברבות שנים), ולא פעם מחשבתם הינה, במקרה הטוב עד הטווח הרחוק של הבחירות הקרבות. זאת ועוד, נבחרי ציבור מוצאים את עצמם לא פעם בסבך של הבטחות, שיקולי בחירות ולצערנו גם בלחצים שלא ממין העניין, ואלו עלולים להשפיע על שיקוליהם ( שלא לדבר על שיקולים אחרים וגם על כך כבר שמענו..).
מטעם זה ניתן לשמוע נבחרי ציבור בכירים וגורמים בכירים במערכות התכנון העירוניות מתפללים (בשקט אומנם), כי הרפורמה לא תיושם. מדוע רק תפילה שבלב? מכיוון שזה לא "פוליטיקלי קורקט" לומר זאת בקול רם במסדרונות השלטון המקומי.
שנית - מי שמשלה את עצמו, כי השלטון המקומי מקבל יד חופשית, טועה. נקודת המוצא של המחוקק הייתה "אי הודאות בדבר יכולתן של ועדות מקומיות לעמוד בנטל החדש". כבר בהצעת החוק הוחלו חסמים רבים ומנגנוני פיקוח המאפשרים התערבות של השלטון המרכזי, ואני משוכנע כי אלו יתעצמו בגרסה הסופית של החוק.
נקודה נוספת: לדידי אין סיכוי שגורמי התכנון יצליחו להפנים את הרפורמה על כל 600 סעיפיה (וזאת רק בחוק המוצע ועוד לא מנינו את כל הצווים, התקנות, ההחלטות והפסיקות שיבואו בעקבות אישור החוק). לכן , לו קולי היה נשמע, הייתי מציע שלא להזדרז עם אותה רפורמה ולשקול שוב את השלכותיה.
מה כן אפשר לעשות?
קודם כל חייבים לאייש את כל מוסדות התכנון במספר מספיק של אנשים ראויים, על מנת למנוע את העיכובים ה"טכניים" הקיימים היום (למשל, אסור שיהיה מצב בלתי נסבל, לפיו תוכניות "שוכבות" במשך חודשים בוועדה המחוזית במחוז המרכז, עקב עיכוב במינוי שמאי לוועדה ).
בנוסף, יש לבחון את כל פרקי הרפורמה, כל אחד בפני עצמו, ולבדוק איזה מהם ניתן ליישם מבלי לשבש את כל מערכת התכנון. כך למשל ניתן לשקול את יישומו המיידי של פרק הרישוי, ואולי גם נושאים נוספים, נקודתיים, בהצעת החוק.
ואם בכל זאת תאושר - לוואי ואתבדה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
