זו לא אופרה אחרת

אני רואה באופרה את צורת היצירה האמנותית הנשגבה ביותר. בוודאי יש כאלה, אולי רבים, שלא יסכימו אתי, וזה בסדר. הסיבה לדעתי זו היא שאל האופרה מתנקזים כמעט כל צורת היצירה הבימתית: מוסיקה, משחק, תפאורה, שירה, סיפורת. כאשר כל אלה מתחברים בצורה נכונה ליצירה אחת, מקבלים חוויה שאי אפשר, לדעתי, לקבלה בנפרד.

כגודל היצירה והחוויה, כך גודל ההוצאה הכספית. להפיק אופרה זו מטלה הכרוכה בהרבה הוצאות. לכן יש ערים רבות, ביניהן גדולות ועשירות, בטח יותר עשירות מתל אביב, שהחליטו לוותר על האופרה.

גזירה חדשה וקשה

קשה מאד להקים אופרה, עוד יותר קשה לקיים אותה. למרות זאת האופרה, על פי הנתונים שראיתי, הצליחה לשמור על איזון תפעולי, כאשר התקציב שלה מורכב מ- 80% הכנסה עצמית, בהחלט הישג יוצא דופן. אלא שזה השתנה מאז קיץ 2008. המצב עד אז היה שמוסדות התרבות שילמו מע"מ על שירותים - אבל רק כאלה שניתנו בארץ. ב-2008 הוחלט לחייב גם על שירותים מארצות חוץ, כמו הבאת אמנים ולהקות.

המוסד התרבותי שמשתמש הכי הרבה בשרותי חו"ל הוא, בדרך הטבע, האופרה. אי אפשר לקיים אופרה ברמה נאותה מבלי להביא זמרים, מנצחים, מעצבים וכיו"ב. הסתגרות בדלת אמות הכוחות המקומיים תהפוך את האופרה - כל אופרה - לפרובינציאלית ודורכת על המקום, אם לא לאחור. אופרה כמו זו שלנו גם מייבאת מדי פעם הפקות שלמות, שהן חיוניות לשימור הרמה ולהגברת ההנאה והחוויה.

לא רק העילית

אני חושב שאין במה אופראית חשובה בעולם שלא ראיתי בה לפחות הפקה אחת. לכן, אני מרשה לעצמי לומר שבאופרה שלנו יש לעתים קרובות הפקות שאינן נופלות מאלה המוצגות בבתי אופרה הנחשבים למובילים. מדובר בחוויה תרבותית שבניגוד למה שמקובל לחשוב, מיועדת לא רק לאיזו עילית תרבותית וממונית. האופרה שלנו מגיעה גם אל האנשים שאינם נחשבים לכאלה, היא מופיעה הרבה בפריפריה, בפארק הירקון, פעילויות חינוכיות לנוער - ולאחרונה הוחל בהקרנות בשידור ישירות מהאולם אל קהל הנאסף ברחבת בית האופרה. וכמובן, בשנים האחרונות יש את המופעים למרגלות המצדה, אליהם מגיעים גם תיירים רבים מחו"ל.

החזרת המצב לקדמותו

האם אפשר לחיות בלי האופרה? - בהחלט. אפשר לחיות גם בלי תאטרון, ספרות, קולנוע, כדורגל וכדורסל וכל השאר. אבל מי רוצה חיים כאלה? הצורך בתשלום מע"מ על יבוא אמנים ולהקות מחו"ל יכול להיות מכת מוות לאופרה, או לגרום לירידה תלולה ברמה, שזה כמו מוות, אבל איטי. מצד שני קיים כמובן הרצון שכולם יהיו שווים בפני החוק. אבל בסופו של יום גם חוק צריך לפרש - וראוי לפרשו על פי האינטרסים של המדינה. מנהלת האופרה חנה מוניץ לא מבקשת פטור ממע"מ בכלל, כמובן, היא גם לא מבקשת שינוי סדרי עולם.

כדי שתוכל להמשיך לקיים את האופרה ברמתה הנוכחית , מבקשת האופרה להחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני הקיץ של 2008. לא נראה לי דרישה מוגזמת, במיוחד בהתחשב לעומת האלטרנטיבה.