"כימיה מעניינת אותי", אומרת יעל פינקלשטיין, בת 16 וחצי. "אני רוצה לדעת ממה דברים עשויים, ממה העולם עשוי... ואין לזה ממש קשר לכך שזו העבודה של סבא. נכון, כשהייתי באה איתו לפעמים לעבודה, נחשפתי לתחום, אבל סבא לא דחף אותי לכימיה וגם אף אחד אחר במשפחה לא לחץ עליי". סבא של יעל הוא פרופ' דן שכטמן מהטכניון, שזכה אתמול (שבת) בפרס נובל בכימיה. "העץ", אומר שכטמן, "לא נפל רחוק מהתפוח".
כשיעל מגיעה לביקור בבית הסבים בחיפה, מסתבר ששכטמן מביע את אהבתו למדע החומרים במילים כמעט זהות, ושניהם נשבעים שלא תיאמו עמדות. "זו כמובן גנטיקה", אומרת יעל, "אבל אני מאמינה שזה גם חינוך, בעיקר של ההורים. לא שהם כימאים, אבל הסקרנות שלהם כלפי העולם דבקה גם בי".
שכטמן: "עכשיו את ערוכה ללכת לטכניון".
פינקלשטיין: "זה לא בטוח!".
- זה בתכנון?
שכטמן: "אני מטפטף לה על הטכניון, אבל אצל יעלי זה עוד לא מוחלט. יש לה הרבה אפשרויות פתוחות. בכל זאת, אני חושב שכל מי שרוצה להצליח כדאי שיתמחה במשהו - יקרא ויחקור ואפילו ירים למדענים טלפונים אם משהו לא ברור לו. בעבר היה קשה יותר להתמחות. היום המידע הרבה יותר נגיש. אני משתדל להופיע בפני סטודנטים, ואם אני מקבל טלפונים מסטודנטים ששואלים מה זה קוואזי גבישים, אני עונה".
סבא שכטמן, מסתבר, הוא לא רק כימאי מחונן בקנה מידה עולמי. השיחה איתו מתחילה אמנם בתחום ההתמחות שלו - חקר חומרים - אבל גולשת במהירות לשאלה רחבה הרבה יותר: איזה מין עולם יורישו שכטמן ובני דורו לנכדים.
"הולך להיות מסובך על פני כדור הארץ במאה הבאה", מזהיר שכטמן. "משאבי הטבע יתדלדלו, הדרישה אליהם תלך ותגדל, מדינות שחיות היום על מכירת אוצרות הטבע שלהן יתמוטטו ויתחילו מלחמות שבטים. מדינות שישגשגו הן אלה שיפעלו נכון - כבר עכשיו - כדי להתמקד בהון האנושי וליצור יזמויות טכנולוגיות. מדינה שאנשיה לא יהיו מוכשרים מספיק כדי להקים תעשיות חדשות, לא תשרוד. אנחנו היום במקום טוב מהבחינה הזו. אבל מה יהיה בעתיד?".
- יעל, את מוטרדת מכדוה"א?
פינקלשטיין: "יכול להיות. אנחנו לומדים על זה בביה"ס. למדנו על התחממות גלובלית".
שכטמן: "מה אמרו לכם, שזה מעשה ידי אדם, או פשוט חלק המחזוריות הרגילה בטבע?".
פינקלשטיין: "גם וגם. הציגו לנו מחקרים שהדגימו את השפעת האדם אבל סיפרו לנו גם על העבר, על עידני הקרח".
- ומה דעתך?
שכטמן: "אנחנו יודעים שגורמים שונים שהם מעשי ידי אדם משפיעים על התחממות כדור הארץ, אך איננו יודעים מה חלקם היחסי בשינויי האקלים, לעומת המחזוריות הגדולה. אין ספק שאנחנו צריכים למנוע את הדברים הרעים שאנחנו עושים לכדור הארץ. אפקט החממה מתגבר ולא מטפלים בזה. בתחום צריכת המשאבים קשה לראות את האנושות בוחרת בהימנעות, אבל הנה, את החור באוזון שהיה ממש מסוכן לחיים על פני כדור הארץ, הצלחנו לתקן. אז יש תקווה".
- יוצא לך לחשוב - איזה עולם אני משאיר לנכדים?
שכטמן: "אני דווקא מאמין שאנחנו הולכים לעולם יותר טוב. יש בו בסך הכול יותר דמוקרטיה, יש יותר חופש, גם אם יש מדינות שבהן הולכים לאחור".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.