וינשטיין מתעורר לחיים

ההתעוררות בפעילותו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, נמשכת. לאחר שאמר לראש הממשלה בנימין נתניהו, בכנס פומבי של הפרקליטות, כי מי שיפגע במערכת המשפט ימצא בו - בוינשטיין - אויב מר, הודיע היועץ בשבוע שעבר כי לא יגן בבג"ץ על הצעת החוק להגבלת תרומות לעמותות ממדינות זרות, אם הצעה זו תתקבל בכנסת.

בפרשת גלנט נמנע היועץ מלהודיע מפורשות כי לא יגן בבג"ץ על החלטה למנותו לרמטכ"ל, ואף טרח ואמר לאחר מכן כי אם יחליט בעתיד שזו עמדתו - יודיע על כך במפורש. חוק התרומות לעמותות הוא, לשיטת היועץ, המקרה המצדיק זאת.

בהנחה שהיועמ"ש בוחן באופן קונסיסטנטי את יוזמות החקיקה השונות, בחירתו להתייצב דווקא בחוק זה באופן כה נחרץ משקפת את עמדתו ביחס להצעות החוק האחרות שעוררו סערה בתקופה האחרונה. מכלל הלאו אתה שומע את ההן מצד וינשטיין להצעות האחרות - למשל לתיקון חוק איסור לשון הרע, לחוק לשינוי אופן בחירת נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, לחוק גרוניס ועוד.

במילים אחרות, וינשטיין יכול היה לחיות עם הצעות חוק מסוימות. אחרות הוא בחר להרוג בדרכים עדינות יותר - כמו שיחת הטלפון לנתניהו, שבעקבותיה הודיע האחרון על גניזת חוק השימוע והחוק לצמצום זכות העמידה בבג"ץ. במקרה התרומות לעמותות החליט וינשטיין לתת פומבי למכתבו לראש הממשלה, ופירוש הדבר ששיחת טלפון בין השניים בנושא זה, אם התקיימה, לא השיגה את מטרתה.

הצעות החוק להגבלת התרומות לעמותות ממדינות זרות, שיזמו חברי הכנסת אופיר אקוניס (ליכוד) ופניה קירשנבאום (ישראל ביתנו), מציעות לקבוע, בפשטות, כי עמותה "פוליטית", כלומר עמותה שבין מטרותיה "להשפיע על סדר יומה המדיני והביטחוני של מדינת ישראל", לא תקבל תרומה של יותר מ-20 אלף שקל ממדינה זרה, וכן שכל תרומה ממדינה זרה לעמותה ישראלית תחויב במס בשיעור 45%.

ועדת השרים לחקיקה אישרה לפני כחודש את תמיכת הקואליציה בשתי ההצעות, והממשלה עתידה לדון בערר שהוגש על ההחלטה.

חוק לא חוקתי

"מדיניות היועמ"ש היא למעט ככל הניתן בהכרזה על חוקים כלא חוקתיים", כותב וינשטיין לנתניהו, "זאת בשל הכבוד למלאכת החקיקה של הממשלה והכנסת. לאור מובהקות המקרה שלפנינו, מוצדק לחרוג ממדיניות זו. משמעות הדבר היא שאם הצעות חוק אלה יבשילו לחוקים, לא ניתן יהיה להגן עליהן בעתירות שיוגשו לבג"ץ. כך בכוונתי להצהיר בכנסת ואחר-כך בבית המשפט העליון".

היועץ משתמש בלשון נחרצת, בלתי מתפשרת: "שתי הצעות החוק לוקות בפגם של אי-חוקתיות. הן פוגעות פגיעה קשה בשורה של זכויות חוקתיות ובהן - חופש הביטוי, חופש ההתאגדות והזכות לשוויון. במקום לאפשר שיח פתוח ושוק רעיונות יעיל, הן מבקשות לחסום את הביטוי. הן מציבות את ישראל בשורה אחת עם מדינות בודדות, שנקטו מהלך דומה, שספק אם ראוי שמדינת ישראל תתקנא במשטר הנהוג בהן ותנהג כמותן".

וינשטיין מסכים כי פעילותן של עמותות ישראליות שונות "אינה עולה תמיד בקנה אחד עם עמדות ממשלת ישראל". ואולם, לדבריו "מדובר בקול חשוב שאין להשתיקו".

לפי הניתוח החוקתי של היועץ, חופש הביטוי והזכות לשוויון הם זכויות חוקתיות, שפגיעה בהן בחקיקה תיעשה רק לפי הוראות פסקת ההגבלה, כלומר לתכלית ראויה ובאופן מידתי.

לשיטת היועץ, הצעת החוק אינה עומדת בתנאים, שכן "השתקת פעילות הנעשית כדין איננה יכולה להיות תכלית לגיטימית", וגם אם היא ראויה, היא בוודאי אינה מידתית, לאור העובדה שיש דרכים אחרות להתמודד עם פעילות זו, כמו הגברת השקיפות על תרומות ממדינות זרות לעמותות ישראליות.

בכל אופן, מסכם היועמ"ש, "דרך המלך להתמודדות עם דעות אחרות היא באמצעות העלאת טיעונים נוגדים, במסגרת שיח פתוח ושוק הרעיונות המאפיינים חברה דמוקרטית". שזו כנראה דרכו של וינשטיין לומר - אם אינכם מסכימים לטענות שמעלים ארגוני זכויות האדם, נסו לשכנע ולא להשתיק.

הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, בכל אופן, לא השתכנע מדבריו של וינשטיין, והודיע כי אם היועץ יסרב להתייצב ולהגן על החוק במקרה שתוגש נגדו עתירה - יעמיד הפורום פרקליט מטעמו להגן על עמדת הממשלה.

הפצצה של נאמן

והנה הסערה החקיקתית הבאה, ולא מבית היוצר של חברי כנסת מהימין אלא מלשכת שר המשפטים, יעקב נאמן, בכבודו ובעצמו. בנאום בשבוע שעבר בכנסת חשף השר השתקן את המטרה הבאה שבכוונתו לקדם - חוק יסוד: החקיקה, שיסדיר את מערכת היחסים שבין הרשות המחוקקת לבין בית המשפט העליון.

הצעת החוק בעניין זה, שבכוונת נאמן להפיץ בזמן הקרוב, תסדיר הן את סמכותו של בג"ץ לבטל חקיקה של הכנסת, והן את סמכותה של הכנסת להתגבר על פסיקה שכזו, ולתת תוקף מחודש לחוק שבג"ץ פסל בשל אי-חוקתיות.

"הוויכוח בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת מתחדד כאשר בית המשפט מחליט על ביטולו של חוק", אמר נאמן. "חברי כנסת רבים רואים בכך חריגה מסמכותו של בית המשפט, שכלל לא הוסמך בחקיקה לפסול חוק של הכנסת. עד היום הקשר בין הרשויות הללו לא עוגן בחקיקה. הגיעה העת להגיע להסכמה רחבה על מנת לקדם חקיקה זו - זה הדיון האמיתי והמהותי".

נאמן הזכיר את הוועדה שבראשה עמד הוא עצמו, ושפעלה בתקופתו של אריאל שרון כראש הממשלה. אם נאמן יישאר נאמן לנוסח ההצעה שניפקה הוועדה שבראשה עמד, הצעת החוק אינה אמורה לעורר תרעומת מצד תומכי בית המשפט העליון, מה שקרוי "מחנה ביניש".

הצעת נאמן הסדירה אמנם את האופן שבו יוכל בג"ץ להכריז על חוק כבטל - בג"ץ בלבד, ולא כל בית משפט כפי שקיים היום, ובהרכב של 9 שופטים בלבד - ולא כל הרכב כפי שקיים היום. ואולם ההתמקדות היא ב"פסקת ההתגברות" המעניקה כוח לכנסת להתגבר על פסיקה מבטלת חוק. הסיפור כולו נעוץ בפרטים הקטנים של פסקת ההתגברות.

לפי נאמן, יכולה הכנסת להתגבר על פסיקת בג"ץ באמצעות חקיקת חוק (ולא בהחלטה), שהתקבל ברוב של 70 חברי כנסת בקריאה השלישית. תוקפו של החוק הסותר הוראה שבחוק יסוד יהיה למשך 5 שנים בלבד ואז יתבטל - בהתאם לפסיקת בג"ץ.

לשם השוואה, בתקופתו של דניאל פרידמן כשר המשפטים נעשו ניסיונות לחוקק את חוק היסוד, ואולם פרידמן נקט עמדה קשוחה הרבה יותר כלפי מערכת המשפט: הוא הציע שהכנסת תוכל להתגבר על פסיקת בג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת בלבד, ובתנאי שיש פער של 5 חברי כנסת לפחות בין התומכים למתנגדים, ובהצעת חוק מאוחרת יותר שונה מספר חברי הכנסת הדרושים ל-66. פרידמן גם הציע כי החוק הסותר ימשיך לעמוד בתוקפו ללא הגבלת זמן, ואף העניק לו חסינות מביטול על-ידי בג"ץ ב-5 השנים הראשונות.

אפילו הנשיא בדימוס, אהרן ברק, הביע בעבר תמיכה בנוסח של ועדת נאמן, שבו הוא ראה את "הרע במיעוטו". אם נאמן יצליח להעביר חוק יסוד בנוסח שבו תמך בעבר - תהיה זו גולת הכותרת של כהונתו כשר המשפטים.