עוד שבוע עבר ועוד פסגה חלפה. למרות תכיפות הכינוסים והפסגות שקובעי המדיניות האירופאים מקיימים, הפסגה האחרונה הייתה בעלת חשיבות מיוחדת. עניינה המרכזי לא היה במציאת מקור מימון לחוב העצום של המדינות הבעייתיות, אלא דווקא ברפורמה של כללי ההתנהגות של המדינות החברות.
לכאורה, הסכמי ליסבון, ומסטריכט, כיסו לא רע את מה שעל המדינות המשתתפות בניסוי האירופאי לעשות, אבל כולנו יודעים שזה לא הספיק. היה חסר בהסכמים אלו המקל. את הגזר כולם קיבלו באהבה: שוק רחב של צרכנים, פתיחת גבולות לתנועה של אנשים וסחורות, וגיבוי בטחוני ומדיני מובנה בהשתייכות לאותו איחוד.
ל-17 מדינות האירו התווסף גם גיבוי מובנה נוסף (עד לפריצת המשבר) של ערבות הדדית מונטארית, ובמיוחד עלויות גיוס הון זעירות ביחס למצבן הכלכלי האמיתי. גיוס ההון הזה, אפשר ליוון, ולדומיה, להגיע לדרגות החוב שלא יכלו להיות קיימים, לולא שייכותן לאותו משטר מטבע משותף.
למה היה צריך להגיע לנקודה כה קשה של משבר כדי לעצב את המקל שליד הגזרים שהזכרתי? כי פוליטית לא ניתן לעשות זאת אחרת. מי הן המדינות שהיו מוכנות במצב של שגשוג יחסי לוותר על ריבונותן הפיסקאלית? מי מהן הייתה מוכנה, ללא משבר, לקבל על עצמה אפשרות של סנקציות אוטומטיות במקרה של הפרת כללים? בוודאי שלא צרפת (הראשונה שהפרה אותם), ובוודאי שלא יוון, הבנויה עד היום על סקטור ציבורי רחב, ותשלום מיסים נמוך יחסית.
הפסגה האחרונה הייתה עוד שלב הכרחי ב"מהלך הגדול": איחוד אירופה למדינה אחת. יש הרואים את המשבר הזה כברכה גדולה לעתיד לבוא. אמנם הוא מביא, ויביא, סבל עצום לעמים, אבל בראייה של עשרות, ואולי מאות שנים קדימה, הוא עוזר לעצב את המערכת המדינית העולמית לכיוון הרצוי בעיניהם, והוא התגבשות האנושות לגושים גיאוגרפיים, ואולי בהמשך, לישות גלובלית אחידה.
מי שבוחן את המהלכים של קובעי המדיניות הגלובליים מאז 2007, ועד עכשיו, לא יכול שלא להתרשם מן המאמץ לדחוף, ולהעצים, את מושגי אותה גלובליזציה. לכאורה, היה ניתן מלכתחילה לייצר תוכנית חילוץ די פשוטה עבור אירופה:
הפיכת ECBל-FED של אירופה, ובכך לאפשר לו לקנות את ה"חובות הרעילים" כפי שאחיו האמריקאי עשה ב-2008 (כמו שציינתי שבוע שעבר, היקף פעולה זו הגיע ל-7.7 טריליון דולר). זה היה פותר את הטווח הקצר.
יצירת חוקה אירופאית חדשה, ומחייבת, שבה הצד התקציבי של כל המדינות היה חלק מתקציב אירופאי כולל. תקציב זה היה מאושר בבריסל, על ידי הפרלמנט האירופאי, שהעמים היו מצביעים עבורו פעם בארבע שנים, כפי שהם בוחרים את ממשלתם המקומית. זה היה פותר את הטווח הארוך יותר.
שני צעדים אלו לא ננקטו במשבר היווני הראשון של 2010, כי העמים לא היו מוכנים לכך. וזו גם הסיבה שהדבר לא נעשה עד היום - כי הם עדיין לא מוכנים לכך. המנהיגים יודעים היטב שיעור בסיסי בפסיכולוגיה של המונים: לא ניתן להעביר גלולות מרות אלא אם כן עומדים על פי התהום ממש.
הפיכת ה-ECB למדפיס סדרתי הינו דבר כל כך נוגד את הדעה השלטת בגרמניה (עקב ההשלכות האינפלציוניות של צעד כזה) שהוא יכול להיעשות רק כאשר יש סכנה אמיתית, מוחשית, ומידית, לעתידה של אירופה. כך גם העברת חוקה שתהווה את הבסיס ל-USE (United States of Europe). חוקה כזו כבר נדחתה כזכור על ידי כמה עמים, וצרפת ביניהם. את הטעות הזו לא יעשו שוב, ולכן חלקיה, יועברו לאט ובמסווה של חילוץ, וצורך מיידי.
מי שרוצה לגבש דעה על השאלה אם יש לאירו ולאירופה מאוחדת עתיד, חייב להבין את הצעדים הנלקחים היום בקונטקסט של המהלך ה"גדול" המתואר כאן. הסיכוי להצלחה של מהלך זה עדיין נוטה בערפל, עקב חוסר הוודאות ביחס לשאלה אחת: האם הסבל שהעמים יעברו בדרך לא יגרמו לשינויים חברתיים שיביאו את הרכבת הזו לרדת מן הפסים, לפני שהיא תגיע לתחנתה הסופית?
ועכשיו לעדכון השבועי של מדד המניות האמריקאי העיקרי, מדד S&P 500 , בעזרת הגרף היומי שלו המעודכן לסוף השבוע שעבר:
משה שלום סנופי
נתחיל מייד בעובדה ברורה מאליה, והיא שהמדד אכן התקשה מאוד לעבור את המחסום שהורכב משילוב די מאיים: רמת התנגדות היסטורית ב-1270, קו מגמה כחול שהורכב מן השיאים של המשולש המתכנס מנובמבר השנה, ובמיוחד מן הממוצע הנע 200 החשוב כל כך למערכת הפיננסית.
אזכיר כאן שממוצע נע זה מהווה עבור מנהלי כספים רבים בעולם קו בחול לגבי כניסה או יציאה מנכס פיננסי, ובמקרה זה מן השוק כולו. קיימים שלושה ממוצעים נעים מקובלים לצורך זה בקהילה הטכנית: 20 יום לטווח הקצר, 50 יום לטווח הבינוני ו-200 יום לטווח הארוך. מכאן ברור, שדווקא הכסף הגדול, המוכן להתחייב לטווח הארוך, והפועל מעט יחסית, הוא זה שלוקח בחשבון את הממוצע הנע 200. לכן חשיבותו הגדולה יותר.
המדד אמנם נדחה על ידי השילוב הטכני הקטלני שציינתי, אבל הצליח להגיב בחיוב לתמיכה הראשונה שנקרתה בדרכו מטה, דהיינו זו שנמצאה ב-1230 (1 סגול). עובדה זו ביחד עם מצב ה-MACD (3 סגול), יוצרים תחושה של חוזק ושל רצון הקונים לבוא ולרכוש את השוק די מהר. שימו לב גם שה-CMF, המודד את כניסת הכסף למדד, מתחיל להראות סימנים חיוביים גם הוא, ומתחיל להשתפר למרות היותו עדיין מתחת ל 0.
לסיכום, נוכל לומר כך:
המדד אמנם נכשל בניסיונו הראשון לחצות את שלושת האלמנטים הטכניים שעמדו בדרכו, ובמיוחד נכשל בחצייה מעלה של הממוצע הנע 200 יום, אבל עצירתו ב-1230 הייתה סימן חיובי גדול.
לכן, לפנינו גבולות גזרה די פשוטים:
מעבר מעל 1270 תאותת על המשך חיובי של ראלי סוף השנה. לעומת זאת, שבירה מטה של 1230 תשנה את המצב לנאוטרלי, ותסב את תשומת ליבנו לצד השלילי לכיוון רמת התמיכה הבאה שכבר הספקנו להכיר היטב דהיינו ב-1210 (2 סגול). שימו לב שלפני 1210 המדד יפגוש את הממוצע הנע 50 שיכול בהחלט לתמוך בו שוב.
-
-
-
-
-
מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
