עשרה קבין של שלוות נפש ירדו לעולם, תשעה מהם נטלו הבנקים הישראלים. הבנקאים תמיד רגועים, שלווי נפש, לא מוטרדים. לא ממימון ממונף שהעניקו לרכישת שליטה על בסיס ביטחונות שצנחו בשנה האחרונה; לא מחשיפה לנדל"ן כשמחירי הדירות לפני ירידה, או לחילופין מעלייה באבטלה והרעה במצב הלווים; גם לא מני"ע שירדו "באופן זמני" ב-30%-40% ולכן אין צורך לשערך אותם מחדש; ובוודאי שלא מתיק האשראי שהוא תמיד "איכותי", וההפרשות מולו מתבצעות "בשמרנות".
נראה שרק אדם אחד בישראל מוטרד מהסיכון של הבנקים, והוא אפילו מעיד על עצמו שהוא מודאג מאוד. זהו הנגיד סטנלי פישר. ובשנים האחרונות, בכל פעם שפישר הביע דאגה, התברר בדיעבד שהייתה לו סיבה טובה מאוד. משנת 2007 חזה פישר מראש לאן נושבת הרוח וצפה כל נקודת פיתול במשבר. פעם אחר פעם הוא צדק באזהרותיו כמו גם בתגובותיו. ואם פישר מוטרד, אולי מוטב גם לנו להתחיל לדאוג.
אחרי חצי שנה ראשונה מצוינת ותשואה ממוצעת על ההון של 12%, בא הרבעון השלישי ושפך דלי של מים צוננים על ראשה של המערכת הבנקאית. המספרים העיקריים ידועים: הרווח המצרפי צנח ברבעון ב-41% והסתכם ב-1.05 מיליארד שקל בלבד. ההוצאות להפסדי אשראי הוכפלו והגיעו ל-1.3 מיליארד שקל. הרווח המימוני ירד ב-10% והגיע ל-6 מיליארד שקל, וההכנסות הכוללות ירדו ב-8% והסתכמו ב-9.5 מיליארד שקל. אבל זו אינה כל התמונה. מהדוחות הכספיים עולים חמישה נתונים מטרידים נוספים, שאמורים להדיר שינה מראשי המערכת הבנקאית, וממי שאמון על הפיקוח עליה.
1. עלייה בקרן ההון השלילית
קרן ההון השלילית במאזני הבנקים - הכוללת הפסדים שטרם מומשו מהתאמות לשווי הוגן - היא פטנט שנועד לנטרל תנודתיות לטווח קצר. אז מה אם שווי נייר הערך ירד בעשרות אחוזים, אומרים הבנקאים, אנחנו לא מוצאים סיבה להכיר בהפסד, ומבחינתנו מדובר בירידה זמנית בלבד. ובניסוחו של בנק לאומי: "בכוונתו וביכולתו של הבנק להמשיך להחזיק את ההשקעה עד להשבה החזויה של מלוא העלות של הנכסים, או עד לפדיון".
בשיא המשבר, במארס 2009, עמדה קרן הון השלילית על 5.1 מיליארד שקל ומאז המצב השתפר: קרנות ההון החלו לקטון ולפני שנה הגיעו למיליארד שקל. כעת התהפך הגלגל. מתחילת 2011 קפצה קרן ההון השלילית ב-70%, והגיעה ל-1.7 מיליארד שקל. בינתיים הפגיעה היא רק בהון, אך קיים חשש סביר שההפסדים יעמיקו עד שלבנקים לא תהיה ברירה אלא להכיר בהם, ואז ההפסדים שלא מומשו יזלגו לדוח רווח והפסד.
עיקר הבעיה בתחום הזה מצויה בבנק לאומי, שלו קרן הון שלילית בהיקף של 726 מיליון שקל, שמתוכה 412 מיליון שקל מבטאים אג"ח שירדו לתקופה של מעל שנה. בדיסקונט הקרן מסתכמת ב-397 מיליון שקל, וההפסד הפוטנציאלי שמתחבא במאזנו של הבינלאומי עומד על 222 מיליון שקל. אגב, בבנק הפועלים ההפסד בקרן ההון הוא 153 מיליון שקל בלבד.
2. ירידה בהון הליבה
"הון הוא מוצר במחסור", אמר לנו השבוע CFO באחד הבנקים הגדולים. בדיוק לפני חודשיים חשפנו כאן ב"גלובס" את כוונת בנק ישראל להגדיל את דרישת הון הליבה מ-7.5% היום ל-11% עד שנת 2016. הערכנו אז כי הבנקים ידרשו להגדיל את ההון ב-27 מיליארד שקל.
מאחר שהלימות הון הליבה עמדה אז על 8%, חישוב פשוט הראה שכדי להגיע ליעד על הבנקים להגדיל את הלימות ההון בממוצע ב-0.75% מדי שנה. אך בינתיים קורה בדיוק ההיפך: הלימות ההון לא עולה אלא דווקא יורדת.
הלימות הון הליבה במערכת, שעמדה בסוף 2010 על 8.13%, הגיעה בסוף הרבעון השלישי ל-7.81% - ירידה של 0.32%, שרובה נרשמה ברבעון השלישי עצמו. כעת, כדי להגיע ליעד על הבנקים להגדיל את ההון ב-30 מיליארד שקל. הם כמובן מודעים לכך ושוקלים כל פעולה במונחי הון ועלות אלטרנטיבית.
מהן הסיבות לכך שהלימות ההון ירדה? הרי בשנת 2011 הבנקים הרוויחו 5.2 מיליארד שקל וגם ברבעון השלישי הגרוע, אף בנק לא הפסיד. ראשית, קרן ההון שכבר הזכרנו - בה נכללות הירידות "הזמניות" בניירות הערך - אמנם לא באה לידי ביטוי ברווח והפסד, אך היא כן משפיעה על ההון.
הסיבה השנייה נוגעת לעלייה בנכסי הסיכון. הלימות ההון מחושבת על ידי חלוקת ההון באשראי, יש מונה ויש מכנה, ובמקרה הזה המכנה גדל מעבר לעליית המונה. מתחילת 2011 עלו נכסי הסיכון ב-47 מיליארד שקל, וכדי לספוג את העלייה בלי לרדת בהלימות ההון הבנקים היו צריכים להגדיל את הון הליבה ב-4 מיליארד שקל. בפועל, ההון הזה עלה במיליארד שקל בלבד.
הסיבה השלישית לירידת הלימות הון הן תקנות חדשות של הרגולטור. בשנת 2011 נכנסו לתוקף שתי הנחיות חדשות: חוזר חובות פגומים וחוזר זכויות עובדים. שני החוזרים חייבו הפרשות גדולות בסך 4.5 מיליארד שקל שנרשמו בקרן ההון והקטינו את הלימות ההון ב-0.51%.
את התוצאה של כל אלה ראינו היטב בדוחות הרבעון: ירידה בהלימות ההון הממוצעת, והגדלת היקף ההון הנדרש כדי להגיע ליעד. אם בסוף 2010 רק שני בנקים גדולים היו עם הלימות נמוכה מ-8%, כעת רק בבנק אחד, הבינלאומי, הלימות הון גבוהה מ-8%. בנק לאומי חרג לראשונה מהיעד, ונמצא כעת מתחת ליעד ההון.
3. קפיצה באשראי
ברבעון השלישי קפץ האשראי בבנקים. האשראי העסקי בישראל עלה ב-3.7%, מ-322 מיליארד שקל ל-334 מיליארד שקל, לאחר שבמחצית הראשונה של 2011 הוא עלה ב-5 מיליארד שקל. האשראי הכולל לציבור עלה מ-787 מיליארד שקל ל-814 מיליארד שקל, כלומר ב-27 מיליארד שקל.
מאזני הבנקים התנפחו והגיעו ל-1.19 טריליון שקל, עלייה של 61 מיליארד שקל, בהשוואה לעלייה של 15 מיליארד שקל מתחילת השנה ו-33 מיליארד שקל בכל שנת 2010. חלק מכך - להערכת הבנקים, מדובר בכשליש - נובע מעליית שער הדולר ב-9% ברבעון השלישי. אבל גם כך מדובר בעלייה חדה באשראי, דווקא בתקופה של האטה ומחסור בהון.
העלייה החדה באשראי ובמאזן הביאה להרעה בפרמטר יציבותי חשוב: יחס הון למאזן. הון למאזן, כלומר יחס המינוף (Leverage Ratio), אינו מוגדר כפרמטר רשמי, אך סביר שיוגדר כך במסגרת כללי באזל 3. היחס הזה, שעמד בממוצע על 6.48% בסוף 2010 - נתון סביר ברמה בינלאומית - ירד ל-6.32% ברבעון השני, וצנח ל-6.05% ברבעון השלישי.
זאת ועוד, אם עד כה רק מזרחי טפחות היה עם יחס שנמוך מ-5.5%, כעת ארבעה בנקים נמצאים מתחת לרף הזה. רק הפועלים (6.75%) ולאומי (6.45%) נמצאים מעל 6%, ולבינלאומי יחס של 5.81%.
4. הקטנת היעילות
יחס היעילות, שנמדד כהוצאות התפעוליות להכנסות הכוללות, עמד ברבעון השלישי על 69.7%, בהשוואה ל-67.4% אשתקד במחצית השנה, ו-68.4% אשתקד. מדוע? עניין מתמטי גרידא. ברבעון השלישי עלו הוצאות הבנקים ב-6.5%, ואילו ההכנסות התפעוליות ירדו ב-4.9%. זהו המצב גם מתחילת השנה: ההכנסות הסתכמו ב-10.9 מיליארד שקל, ירידה של 2%, וההוצאות עמדו על 21.6 מיליארד שקל, עלייה של 6%. עלייה של 1.5 מיליארד שקל בהפרש, שזלגה ליחס היעילות.
שני בנקים, מזרחי טפחות (57.2%) והפועלים (62.6%), יעילים יותר. אצל האחרים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי, היחס עומד על 74%-80%. בבנקים הקטנים, אגוד וירושלים, יחסי היעילות גרועים יותר ועומדים על 79%-84%.
בעוד צד אחד של המשוואה - ההוצאות ובעיקר הוצאות השכר - עולה בעקביות, בצד השני, זה של ההכנסות, יש קיפאון ואפילו ירידה. ניקח, למשל, את עמלות הבנקים. אלה הגיעו בשנת 2010 ל-14.2 מיליארד שקל, ובשלושת הרבעונים הראשונים של 2011 הסתכמו העמלות ב-10.5 מיליארד שקל - עלייה של 0.2% בלבד. ברבעון עצמו מדובר בירידה של 0.1%. זאת, בעיקר עקב ירידה של 4.6% בעמלות משוק ההון, וקיטון של 7.5% בעמלות מניירות ערך, עקב הירידות בשווקים.
כך שהמענה לבעיית היעילות לא יגיע מההכנסות שלא צומחות בקצב הנדרש, ובשנים הקרובות לא תישאר למנהלי הבנקים ברירה אלא לעסוק בצד ההוצאות.
5. הגדלת ההפרשות
ההפרשות לחובות מסופקים - כיום ההוצאות להפסדי אשראי - משפיעות על מצב הבנקים יותר מכל פרמטר אחר. ההוצאות האלה הגיעו ברבעון השלישי ל-1.3 מיליארד שקל, ובסך הכל, מתחילת השנה, ל-2.1 מיליארד שקל. שיעור ההפרשה הממוצע מתיק האשראי עמד על 0.33%. לשם השוואה, בשנים 2008-2009 נרשמו הפרשות לחובות מסופקים של מעל 5 מיליארד שקל בשנה, ושיעור ההפרשה היה 0.7%. במשבר של תחילת העשור הקודם נשקו ההפרשות ל-1%.
זאת ועוד: ההפרשות ברבעון השלישי לא שיקפו הרעה מהותית במצב הלווים, ולא הביאו לידי ביטוי את ההאטה הצפויה בצמיחה במשק, אלא גילמו בעיות של כמה לווים ספציפיים (למשל מוטי זיסר ולב לבייב בבנק הפועלים) וירידה בביטחונות. כך שיש להן עוד מקום לגדול.
אם נפרק את מבנה ההוצאות להפסדי אשראי, נראה ש-46% מהן היו הפרשה קבוצתית. כלומר, הפרשה שלא נובעת מסיכון ספציפי אלא מהסיכון הכללי של תיק האשראי. על פי ההוראות הרגולטוריות היקף ההפרשה הקבוצתית נקבע בהתבסס על שיעורי הפרשות היסטוריים לפי ענפי משק בשלוש השנים הקודמות וביצועים בפועל בשנת 2011.
במילים אחרות, ההפרשה הקבוצתית היא כרית ביטחון להרעה עתידית. האם ההפרשה הזו תספיק לימים הקשים שיבואו ובכמה יגדלו הוצאות להפסדי אשראי בשנת 2012? התשובות לשאלות אלו יקבעו את תוצאות הבנקים בשנה הבאה.
יחס יעילות
שיעור הפרשה רב שנתי לחובות מסופקים
הוצאות להפסדי אשראי
רווח בנקים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
