הבהרה: הכתבה הבאה לא מתארת את חיי האלפיון העליון. היא גם לא מתיימרת ללעוג לשכבה דקיקה באוכלוסייה, אלא לשרטט תמונת מצב שנראית כמעט מובנת מאליה בקרב מעמד הביניים - אותו מעמד שיצא לרחובות בהמוניו רק לפני חודשים ספורים במחאה על יוקר המחיה.
אנחנו מדברים כאן על ילדים עם סלולרי, ימי הולדת לפעוטות באולם שכור עם מפעיל ועם מערכת הגברה מחרישת אוזניים, בת-מצווה במועדון לחברים מהשכבה, כשבכניסה כספת למעטפות עם הכסף כאילו מדובר בחתונה, וקורסי הכנה לכיתה א' שמתיימרים להכין את הילד לסביבה התחרותית שמצפה לו, כי כמו שהסבירו באחד המכונים, "כיתה א' זה כבר לא מה שהיה פעם".
זה מתחיל, כמו כל טרנד, באזורים היותר אמידים, אבל זולג די מהר לפריפריה. אם ילדות מרמת הגולן נוסעות לראשון-לציון כדי להצטלם לבוק לבת-מצווה, וילדות מהתנחלות מבקשות יום הולדת שבו יאופרו ויצעדו כדוגמניות על המסלול, הרי כבר אי-אפשר לצקצק בשפתיים ולטעון שמדובר בקומץ נובורישים מרמת-אביב ג', אף שממקומות כאלה זה מתחיל.
אמיתי כמו דג זהב בשקית
הסטנדרטים הצרכניים הקשורים בילדים נראים מופרכים למי שמתבונן בהם מהצד. איך ייתכן שהורה שדואג לילדיו נותן להם סלולרי, כשידוע שהקרינה המיוחסת לו מסוכנת במיוחד לילדים? מדוע אנשים מוכנים להוציא אלפי שקלים כדי לחגוג יום הולדת המוני לילד שהם אוהבים, ובלבד שלא ייאלצו להתמודד עם הפעלת ילדים אצלם בסלון?
האם הזמנת כל ילדי הגן והוריהם לסרט בסינמה סיטי, כדי לחגוג לילדה יום הולדת שש, משדרת חום ואינטימיות? האם שכירת אולם שלם עבורה והקרנת תמונתה על-גבי המסכים במתחם בית הקולנוע עוזרת לה להרגיש מיוחדת ונאהבת או גובלת בפולחן אישיות? ואיזה סולם ערכים הקנו לילדות שחוזרות מבת-המצווה ומתיישבות באחת בלילה להכין רשימה של מי הביא מה, כדי לדעת כמה כסף להביא לאירוע הבא?
כל הדוגמאות האלה אינן מומצאות, אלא לקוחות מאירועים אמיתיים שהתרחשו בשנה האחרונה. אמיתיים כמו דג הזהב שנוהגים לעתים לחלק לילדים כהפתעה בסוף יום ההולדת. כל ילד יוצא הביתה ובידו שקית קשורה עם דג. לחלקם היא ודאי נקרעת בדרך, אחרים לא מוצאים אקווריום ראוי לאחסן אותו וכופים על הוריהם התעסקות עם חיה שלא רצו בה. צער בעלי חיים? ודאי. אבל העיקר שהבאנו אותה ביציאה, שידברו עליה עד ליום הולדת הבא.
סטנדרט בלתי אפשרי
קל להצהיר שאצלנו זה יהיה אחרת. לא תמיד קל ליישם את זה. "אנחנו רגילים לציין ימי הולדת בחיק המשפחה", מספרת אחת האימהות. "ההפקות האלה הן נגד סולם הערכים שלנו. אבל באיזשהו שלב נכנענו; קשה להמשיך ולהגיד לא, כשאתה נתקל באירועים גרנדיוזיים שבוע אחרי שבוע".
"כאדם בוגר ללא ילדים יכולתי ללעוג לזה עד מחר", מוסיפה תושבת יישוב בורגני במרכז הארץ, "אבל כאימא לשלושה גיליתי שאין ברירה. גם אם הילד לא אומר את זה במילים האלה, הוא משדר שיהיה אומלל אם לא יקבל אותם דברים כמו כולם, והדבר האחרון שאת רוצה זה שיהיה חריג, אז את הולכת איתו, ומסמנת פה ושם קווים אדומים. לא הסכמתי שהבת שלי תצטלם לבוק לבת-מצווה, אבל כשקיבלנו את זה בחינם מהמועדון, כבר היה לי קשה להתנגד. לשיעורים פרטיים אנחנו לא הולכים, אפילו שזה מאוד מקובל, בעיקר באנגלית, ולא משנה אם יש לך ציונים טובים. התפיסה הרווחת היא שתמיד כדאי להשתדרג".
- איך את מסבירה את מה שקורה?
"הורים עם רגשות אשם שעובדים קשה, ומרגישים צורך לפצות את הילדים, יוצרים סטנדרט בלתי אפשרי, וגם לא בריא. הכרתי ילד שבכיתה א' היה מתקשר מהסלולרי להורים של חברים מהכיתה, כדי לתאם בעצמו למי הוא בא אחרי הצהריים ומי יכול להסיע אותו. אני כבר לא מדברת על זה שבגילו יש לו מכשיר כזה, אלא על הנסיבות שהביאו אותו לנהל לעצמו את החיים בגיל 6".
מי ירסן את ההורים?
אז מי מוביל את הטון, ההורים או הילדים? תלוי כמובן בגיל. קשה להפיל את התיק על הילד לפני שמתחיל הלחץ החברתי של ימי בית-הספר. האם לילדה בת 4 באמת משנה איזה יום הולדת חוגגים לה? ובכל מקרה, האם אי-אפשר להציב גבולות ולהגיד לה לא? ודאי שאפשר, אבל נראה שקודם כול צריך להציב את הגבולות להורים, כפי שיעיד הסיפור הבא.
"זה היה האירוע הכי מטורף שהיינו בו", משחזרת אימא לילד בן 4 מאחת השכונות הצפוניות בתל-אביב, שמדלגת בין ימי הולדת בלונה פארק בקניון ארנה לבין מפעילים בדמות גיבורי על שמופיעים באולם שכור בקאנטרי קלאב השכונתי.
"כל ילדי הגן הוזמנו ליום הולדת שהתקיים במועדון ברחוב המסגר, ונראה כמו חתונה עם צלם וידיאו ועם צלם סטילס. המפעילה ששעשעה את הילדים הייתה רק מופע החימום לאיזה צמד שעלה לבמה, ואחר-כך חילק את הדי.וי.די שלו לכל ילד. כלת השמחה בת ה-4 הסתובבה בשמלה מפוארת, והחליפה באמצע האירוע לשמלה אחרת בשביל הגימיק. ואם בכל יום הולדת שמכבד את עצמו מזמינים היום פיצות, ולא מסתפקים רק בבמבה ובביסלי, אז פה היו המבורגרים וצ'יפס. בסוף כל ילד קיבל מגנט עם הצילום שלו מהאירוע. הבן שלי היה בהתחלה מבוהל מכל הרעש, אבל בסופו של דבר הוא נהנה".
מלך ליום אחד - וילדים בפאניקה
האם ילדי יום ההולדת נהנים גם הם? משה טוויטו, ליצן בחסד שהקים את תיאטרון האווירון: "לא לכל ילד זה מתאים, אבל מעטים ההורים שחושבים באמת על הצרכים של הילד כשהם מתכננים אירוע כזה. ההורים רוצים שהילד ירגיש מלך ליום אחד, ושכולם יזכרו את האירוע, כאילו זה היה חתונה; אבל שוכחים שיש ילדים שמפחדים מהרעש ולא אוהבים להיות במרכז תשומת-הלב".
- האופציה השנייה היא להפעיל לבד את כל הגן, ועבור רוב ההורים זה מפחיד הרבה יותר.
"ברור שהם מפחדים. אני רואה אותם לא מצליחים להשתלט על שני הילדים שלהם בקניון, אז להשתלט על כל הגן נראה להם סיוט. אבל מי אמר שצריך להזמין את כולם? למה לא לחגוג עם 5 חברים קרובים, ככה שהילד באמת מקבל תשומת-לב מקסימלית מההורים, ולא ממפעיל זר שלא יראה יותר בעוד שעתיים. הרבה הורים פשוט מפקירים את הילדים שלהם באירוע כזה. במקום לשבת ליד הילד, לבדוק מה שלומו ולהסביר לו מה קורה, הם נעלמים מהשטח עד הקטע של העוגה".
- מה הם עושים בזמן הזה?
"עסוקים בלקבל את האורחים ולארגן את המאזטים, כי בכל אירוע יש תמיד גם כיבוד עשיר להורים, שלא לדבר על דוכני צמר גפן ונקניקיות לילדים. הייתי באירועים שהיה גם על האש".
- ואז מה קורה לילד?
"או שהוא מתחבא, משותק מפחד, או שהוא נהיה היפראקטיבי. אני ליצן רפואי, שמצחיק ילדים שמחוברים לזונדות, אז אני יודע להתמודד עם המקרים האלה. אבל לא כולם מתיימרים להבין ילדים בפאניקה. היום הביקוש למפעילים גבוה, וכל מי שיודע לנפח בלונים מציג את עצמו כמפעיל. יש מקומות שקלטו את הטרנד הזה ועושים קורס למפעילי ימי הולדת, כדי לתת לאנשים הכשרה".
- ומי מגיע ללמוד?
טוויטו צוחק: "אנא עראף - דודות, פנסיונרים, סטודנטים, פדופילים; יש מקום היום לכולם".
מחדרה ועד גדרה
ממשאל לא מחייב בגזרת גדרה-חדרה מתברר שכולם נמצאים באותה סירה; בפרט כשמדובר בגילאי בית-הספר. ימי הולדת במקדונלד'ס, מועדוני באולינג, קירות טיפוס וג'ימבורים משוכללים הם עניין רווח.
בגיל העשרה, כל ילד שמכבד את עצמו היה גם ביום הולדת על יאכטה, מסוג סירות התיירים שעוגנות במרינה בהרצליה או בנמל יפו, ומציעות שעתיים על הסיפון עם מוזיקה, בלונים וחטיפים תמורת סכום צנוע של כ-2,000 שקל, תלוי במספר האנשים. בקיץ אפשר לקפוץ לים עם אבובים ועם חגורות הצלה, ולשכור לחצי שעה אופנוע ים שיקפיץ את המחיר ב-600 שקל נוספים.
"עד גיל 16, בנות מעדיפות לחגוג עם בנות ובנים עם בנים", אומרת סימונה, שמשכירה יאכטה כזו בהרצליה. "אחר-כך הם מתערבבים שוב. דווקא בקרב הבנות יאכטה היא בילוי יותר פופולרי. הן חולות על הקטע של להשתזף על הסיפון ואז מצלמות את עצמן ומעלות לפייסבוק. גם אופנוע הים מאוד חזק אצלן".
דוגמניות בנות 7
אבל אנחנו נרחיב דווקא על אקסטרים מסוג אחר, "ימי הולדת של דוגמניות" שמיועדים לבנות 6 ומעלה. כשההארד קור בגזרת הטיפוח הם ימי הולדת בספא, שנועדים לילדות בלבד, וכוללים טבילה באקווריום עם דגים שאוכלים את העור היבש בכפות הרגליים. כמה עור יבש יש כבר לילדות בכיתה ב'?
מירב פאר, בעלת הספא "מותק של אירוע", הממוקם במתחם פולג בנתניה, לא מתרגשת מהנימה הצינית. "הילדות מתעלפות מזה, אי-אפשר להוציא אותן משם. מובן שלא עושים להן באמת פדיקור, הן טובלות את הרגליים בגיגית עם פילינג עדין, ואחר-כך מורחים להן לק בגוונים ילדותיים. אחרי זה מתחילה סדנת איפור שבמהלכה הן לומדות המון. למשל, לזהות את השפן הקטן שמראה שהמוצרים הקוסמטיים לא נוסו על בעלי חיים. ואני מסבירה להן שכדי להיות יפה, אף קוף לא צריך לסבול. אימא אחת אמרה לי, איזה מזל שהילדה באה אלייך, כי בבית לימדו אותה רק להתרחץ ולצחצח שיניים".
- ממש הזנחה. כמה עולה התענוג?
"2,500 שקל לאירוע של 20 בנות שנמשך 3 שעות, ו-1,800 לשעתיים עם עד 15 בנות. אותו סכום שהיה עולה לך מפעיל, כיבוד, ו-8 שעות שתשלמי לעוזרת על ניקיון הבית לפני ואחרי. ואנחנו עוד מביאות בופה בריאות. מי שרוצה יכולה גם לשדרג עם תמונה שלה, שכל הילדות מדפיסות על הציפורניים, אבל אלה כבר מחירים שאני לא רוצה להרחיב עליהם בעיתון. באות אליי בנות מכל הארץ. גם חדרה, גם קיסריה. עכשיו אני מתכננת לפתוח סניפים בראשון ובאשדוד".
אורטל אהרון, מאפרת במקצועה, רוכבת גם היא על הגל. אצלה יום ההולדת מורכב מסדנת איפור, שלאחריה מככבות הילדות בתצוגת אופנה מצולמת שמפיקה ומצלמת אביה שוקרון. "כשהתחלתי לפני 3 שנים", מספרת אהרון, "חשבתי שיהיה נחמד אם יהיה אירוע כזה פעם בשבוע. אחרי חצי שנה לקחתי עוד עובדות, כדי להתגבר על הביקוש. לכל הארץ הגעתי - מבאר-שבע ועד עפולה. קרה גם שהגענו לשטחים, וכמה פעמים לימי הולדת של כיפה סרוגה בירושלים. הגיל הכי חזק אצלי הוא 7".
- את לא מרגישה את אובדן התמימות?
"ממש לא. הן כבר לא ילדות קטנות שצוחקות מליצנים, אלא נשים קטנות. בשבוע שעבר ילדה בת 7 ניהלה לי את יום ההולדת. היא הייתה כל-כך בוגרת ומודעת, וכשהחמאתי לה שהיא יפה היא ענתה, 'היופי מאימא, הכסף מאבא'. וילדה אחרת החמיאה לי ש'רואים שאני מקצועית'. הן יודעות הכול. נכון שלגילאי 5 ו-6 - שגם אליהם הגעתי אחרי שכנועים של אימהות - יותר קשה עם הלקים וצריך לעזור להן למרוח. אבל בגיל 7 הן כבר ממש זורמות. דווקא הנערות בגיל ההתבגרות קשות יותר, כי כל דבר אצלן הוא פדיחה וסוף העולם".
- יש גם הבדל בין בתים עניים לעשירים?
"הייתי בווילות ענקיות ובדירות עלובות שחסכו כל שקל בשביל להרים את האירוע, עד שהתחשק לי להגיד לאימא, 'עזבי, יום ההולדת עליי'; ודווקא שם נתנו טיפ, בעוד שבמקומות העשירים יותר עוד התמקחו איתי על המחיר".
למי שבכל זאת יש כסף מיותר לבזבז, מציעה סיוון מאור מפיציקט גם תוספת לימוזינה, שתיקח את ילדות הספא אחרי שלב החלוקים והמלפפונים בעיניים, לסיבוב דאווין בחוץ, שבסיומו יצלמו תצוגת אופנה בפארק. עניין של עוד 1,500-1,000 שקל. לחבילה הבסיסית. "כשמבקשות את זה ילדות בנות 9, אני לא אומרת לא", מסבירה מאור, "אבל ממליצה מאוד להמתין עם זה עד הבת-מצווה, כדי לקבל פרופורציות".
הכספת של הצ'קים בכניסה
בניגוד לבר-מצווה, שנחגג, כמו פעם, באולם אירועים ומיועד בראשונה למשפחה המורחבת ולמכרים של ההורים, כשרק שולחן או שניים שמורים לחברים של חתן השמחה, הרי בת-מצווה היא מסיבת כיתה משודרגת.
ה"בת מצווש", שכבר זכתה לכבוד במערכונים של "ארץ נהדרת", היא גולת הכותרת של השואו-אוף הישראלי בכל הנוגע לילדים. מועדון, די-ג'יי, כניסה דרמטית עם עשן ועם זיקוקים, שייק פירות בשוטים צבעוניים מפלסטיק, ושטיח אדום שזקוק לכביסה דחוף - אלה כל המרכיבים שאמורים לעשות את האירוע לכזה של גדולים. שלא לדבר על שמלות כלה מיניאטוריות ב-600 שקל, שמהוות את השטאנץ המקובל.
"הן לא לבנות, הן בגוון פנינה", מתקנת אותי המעצבת ענת אביתן מבנתוש. כך או כך, המסר עובר. עברנו למגרש של הגדולים. מביקור במועדון אימג'ן בהרצליה פיתוח אפשר לראות שהמשחקים הם אותם נשיקה/סטירה של פעם. הדינמיקה של יחסי הבנים-בנות נותרת מבוישת והורמונלית כתמיד. רק התפאורה משתנה. והמחיר.
"אם פעם היית אומרת לילדה, או נסיעה לחו"ל או מסיבה במועדון, היום זה גם וגם", מתלוננת אימא מרמת-השרון, "ולא רק אצלנו, אלא גם בגבעת-שמואל וברמת-גן. למועדון הילדה כמובן מזמינה את כל השכבה, 6 כיתות, ומשווקת את האירוע באגרסיביות באמצעות פתיחת קבוצה בפייסבוק, כי בעידן של היום כולם מכירים את כולם, ואי-אפשר להסתפק רק בכיתה. מגיעים 70-80 ילדים, מה שמצריך אותי לשכור שני אוטובוסים לצורך ההסעות. יש בנות שגם מכינות קליפ בכיכובן, או מתאמנות על ריקוד עם רקדניות מקצועיות. אנחנו, לשמחתי, הסתפקנו בבוק".
- מה עושים איתו?
"מניחים בכניסה ליד ספר האורחים והכספת של הצ'קים, כדי שכולם יראו כמה הילדה דוגמנית. יש צלם שכולן הולכות אליו, רן כהן מרמת-גן. האיש גאון. הסטודיו שלו ממוקם במקלט שמנוצל באופן מקסימלי. כל פינה היא לוקיישן אחר. יש אופנוע, נדנדה עם פרחים, חציר. והבנות עומדות בתור כדי להצטלם. איך שאת מגיעה לשם עטות עלייך מאפרת ומלבישה שמציעות לשדרג אותך, בתשלום כמובן. כששמעתי על זה לפני שנה, אמרתי, על גופתי; אבל בסוף הסכמתי לכול. גם לעוגה מבצק סוכר, שתי קומות, 500 שקל. זה לא טעים, אבל זה לא רלבנטי".
כהן סירב להתראיין, אבל אישר את רוח הדברים. אריאל אברג'יל, צלם חתונות לשעבר, שהקים את סטודיו סקייליין לצילומי בת-מצווה וזוכה גם הוא לקליינטורה נכבדה, דווקא שמח לנדב פרטים. "את הסוסים של השכן, ששימשו כלוקיישן לצילומים, העירייה פינתה לא מזמן", הוא משתף בצער, "אבל יש טרנטות שפיזרתי בשטח שליד הסטודיו ויש אופנוע, כמו שהילדות אוהבות".
- מאוד סקסי לצלם ככה ילדות.
"אני לא מנסה לצלם סקסי, אבל יש ילדות שרוצות, וככה יוצא להן. בניגוד למקומות אחרים, אני לא מחזיק מאפרת ולא מציע איפור כבד, רק מסקרה ופודרה. וחוץ מהאופנוע שמעלה אסוציאציות, כל הקטע מאוד תמים וחמוד, כמו דובוני אכפת לי".
עד כמה האימהות משתפות עם זה פעולה? "יש כאלה שהן נורא אנטי; מפחדות שהילדה תצא לוליטה", מספר צלם אחר, "ואחרות דווקא מתלהבות אפילו יותר מהילדה".
תשובה ברוח דומה מספקת המעצבת אביתן: "גם אלה שמתנגדות להוצאה על שמלה כזו, כי זה באמת בגד שלא מנצלים יותר מדי, משתפות בסוף פעולה עם הילדה. פעם שכנעתי אימא לקנות לילדה את השמלה, כשהראיתי לה שגם היא תוכל ללבוש אותה, כי הן באותה מידה. יש המון פוטנציאל לשוק הזה. אני מחפשת עכשיו להתרחב וליצור מעין סלון כלות לילדות, שייתן גם שירותי צילום ואיפור".
ובחזרה למועדון. "ישבנו, בעלי והילדים הקטנים, בקומה למעלה, כדי לא לפדח את הילדה, והשקפנו על העניינים", מדווחת האם הרמת-שרונית. "ראינו איך כולם עסוקים בלצלם עם הסמארטפונים ולהעלות את התמונות לפייסבוק. יכולנו להזמין עוד משפחה, אבל הרעש נוראי, אז למה שגם הם יסבלו. אני אפילו לא יכולה להגיד שהכסף שקיבלה במתנה החזיר את ההשקעה, כי הוא הלך כמובן אליה, אפילו שיש מקרים שבהם ההורים והילדה מתחלקים חצי-חצי".
- בכמה כסף כבר מדובר? בסוף אלה ילדים.
"דווקא לא מעט, כי להביא מתנות נחשב לפדיחה, אלא אם כן זה תכשיט יקר שנותנת החברה הטובה. סכום המינימום הוא 50, אם זה מישהו מהשכבה שאת לא ממש מכירה. הרוב מביאים יותר, וחבר טוב מביא לפחות 100 (ברמת-אביב מדווחים גם על 250 לחברים הכי טובים, ח' ש'). יוצא סכום נאה של כמה אלפי שקלים, שמציב בפני הילדה התלבטות - לפטופ, אייפון או אייפד. אנחנו שכנענו את הילדה לבחור בלפטופ, אבל יש לה חברה שבחרה במקבוק אייר. למה היא צריכה את זה? כי היא יכולה. מה עוד יש לילדה בת 12 לעשות עם 7,000 שקל?"
הורים התחילו לחסוך כמה זה עולה
כתבות
ני"ע
