אל תייחלו לנפילת אסד

פלישתים עליך, יא אסד. דומה, כי אין חזית המקיפה את הנשיא הסורי בימים אלה שלא נפתחה עליו. לכולן מטרה אחת - למוטט את שלטונו. האו"ם דיווח השבוע, כי מספר ההרוגים באינתיפאדה הסורית הגיע ל-5,000 איש.

בפעם הראשונה התבשרנו על קרבות שריון, שניהלו מורדים נגד כוחות הצבא. האופוזיציה הכריזה על שביתה כללית במשק, ללא הגבלת זמן, במאמץ לפגוע בכלכלה הסורית שמצויה זה מכבר על עברי פי פחת. מדי יום יוצאים אלפים להפגנות, אף אם מעבר לקיר מחכים להם כוחות הצבא עם יד חופשית על ההדק. אפילו דרשנים במסגדים, שמונו בהוראת הממשלה, אינם חוששים להשמיע דברי כפירה במשטר.

לא רק מבית, אלא גם בזירה הבינלאומית, מוטל על דמשק מצור. טורקיה, עד אתמול ידידתו של בשאר, רמזה לאפשרות שתפעל נגדו צבאית. אבל כדרכם של ים-תיכונים חמי מזג, הצטננו מאז הטורקים והסתפקו בעקיצות בוטות ובהפניית כתף קרה. הלכה טורקיה, באה צרפת. שר החוץ שלה, אלן ז'ופה, האשים השבוע, כי את סדרת הפיגועים האחרונה נגד הכוחות הצרפתים בדרום-לבנון יזם המודיעין הסורי. בפעם האחרונה שמנהיג ערבי הרגיז את ניקולא סרקוזי, זה התגלגל למבצע צבאי שסופו לינץ' ברברי. חבל שכבר אי-אפשר לשאול את פיו של מועמר קדאפי.

מזרח-תיכון מתחרד

מקהלה ניצבת בחלונו של בשאר אסד ותובעת ממנו, בקול אחיד, לארוז את מטלטליו וללכת. רוב חבריה של המקהלה, מבית ומחוץ, פועלים מתוך מניעים אמוציונליים. הם מתעבים את מה שאסד מייצג ורוצים שייעלם מהמפה. ברצותם כך, הם שוכחים את רשימת היתרונות שמגלם המשטר הסורי. דווקא בעולם מזרח-תיכוני מתחרד כמו זה שמתהווה לנגד עינינו, רב ערכו של ממשל חילוני. גם היציבות שאותה סיפק המשטר לעם הסורי כבר אינה מובנת מאליה. די להפנות מבט למצרים. ההמונים שמפגינים בכיכר תחריר אינם מתגעגעים למובארק, אבל הם כמהים לימים שבהם נהנה האזרח מביטחון אישי, ובכלכלה לא חזו לו שחורות.

כדרכם של משטרים עריצים, לא הנחיל המשטר הסורי לעמו היכרות עם ערכי הדמוקרטיה. ההמונים הסורים לא ידעו על בשרם מציאות של משטר רב-מפלגתי, של שיח ציבורי ער ופתוח. עבורם, לא היה קול גבוה מקולו של השלטון. דרך ההתנהלות העיקרית שלהם בשבילי היומיום, היא תשלום שוחד ופרוטקציה. על אופוזיציה, דעה אחרת, ביקורת כלפי הממשל - הם למדו רק מזרים.

אבל פשעיו של משטר הבעת' הם קו ההגנה שלו היום. אחרי לכתו, לא יהיה מי שיירש את השלטון בצורה מסודרת ויידע לנהל אותו, וסוריה צפויה לכאוס. ראו את המתרחש בלוב, שבה אפילו פרלמנט לא היה בימי קדאפי. גורלה מצוי כעת בידי מועצה זמנית, התלויה בג'נטלמנים המעונבים מן המערב ובלוחמי הפרא שסילקו את קדאפי מהעולם הזה, ורבים מקרבם אנשי תנועות הג'יהאד.

מי שמייחל היום לנפילת אסד, בעצם קורא ללידת מוקד של אי-יציבות בלב העולם הערבי. זהו מצעד איוולת, שכולו נקמנות אחוזת חימה ואין בו ריאל פוליטיק. איומים, כפי שראינו אצל קדאפי ואצל סדאם, אינם אמצעי יעיל כדי לאלץ מנהיג המחויב לבני עדתו ושבטו לברוח. הוא יילחם עד יומו האחרון, ויותיר אחריו חברה פצועה ומסוכנת.

חולשתו של משטר אסד היא הזדמנות פז לבנותו מחדש, באופן שיענה על צורכי הפיתוח והדמוקרטיה של העם הסורי. הרי ממילא, אם יקרוס שלטונו, תיבנה על חורבותיו סוריה חדשה, בתהליך שיקום שאת סופו אין לדעת. מוטב לרתום את שלטון הבעת' לתהליך הזה מבעוד מועד, במקום לסלקו ורק אחר-כך לנסות לשקם את ההריסות.

המפתח מצוי בידי הקהילה הבינלאומית. הנשיא הסורי שיווע מראשית עלותו לשלטון להתקרבות בינו לבין המערב, במיוחד לארה"ב. היום הוא זקוק לכך יותר. על יסוד הצורך שלו ביד מושטת, רשאי וצריך המערב לחלץ ממנו מוכנות לשינוי דרמטי. תחילה נדרשות המעצמות, לחדול מאיומי הסרק שלהן כלפי דמשק ולהשקיע מאמץ דיפלומטי כן במציאת פתרון למשבר. העיקרון צריך להתבסס על רפורמה נרחבת בפוליטיקה, במשפט, בכלכלה ובביטחון הפנימי. זהו תהליך ארוך ומסובך, הדורש צעידה יחד, עקב בצד אגודל. לאסד צריך להיות ברור, שאם הוא לא יבצע שינוי עמוק, דרכו לאבדון סלולה. המערב מצדו צריך לדעת, כי בהשפלות ובנביחות לא מבצעים מהפכה אצל האחר.

בתימן הושגה אך לפני שבועות מעטים עסקה שאפשרה לנשיא, עלי עבדאללה סאלח, לפרוש. את העסקה תפרו הסעודים במומחיות של זקני שבט. אף שתנאי היסוד בתימן שונים מאלה השוררים בסוריה, יש בעסקה זו כדי ללמד משהו על המנגנון שעשוי לשכנע מנהיג לוותר על עקרונותיו, אחרי שלושה עשורים בשלטון. שם המשחק הוא כבוד. באנגלית קוראים לזה ריספקט.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל