נתוני האמת

גארי ספיד עלה בחודש שעבר לכותרות אחרי שבאופן טראגי נמצא תלוי בביתו. מאמן נבחרת וויילס היה כדורגלן גדול, ויעיד על כך הסיפור הבא: ב-2004, כשהיה בן 34, בולטון וונדררס בדקה אפשרות להחתים אותו. הוא נראה מבוגר מדי, לפחות על הנייר. אבל בולטון היתה אחת מהקבוצות הראשונות בכדורגל האנגלי שניתחה את מה שכיום נקרא "נתוני משחקים". או במילים אחרות, סטטיסטיקות של שחקנים: כמה ספרינטים הם רצים במהלך משחק, כמה קילומטרים הם גומעים, מסירות, תאקלים, וכו' וכו'. "בולטון", משחזר גוויין פלייג, שעבד אז במועדון כמנתח נתונים, "מצאה שמבחינת ביצועים גופניים, ספיד סיפק סחורה לא פחות טובה משל הכוכבים הכי גדולים בפרמיירליג בעמדה שלו - סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד. ואז הבנו שהגיל המבוגר שלו לא אמור להוות בעיה". ספיד שיחק בבולטון עד גיל 38.

חלון ההעברות החורפי ייפתח ב-1 בינואר, ובניגוד לעבר, הסטטיסטיקה תהווה שיקול משמעותי אצל קבוצות לפני שהן ירכשו שחקנים חדשים. מהפכת הנתונים, למרות שהיא מתרחשת מתחת לרדאר של התקשורת והאוהדים, כבר התחילה לשנות את הכדורגל.

***

ג'ונתן ווילסון, מחבר הספר "להפוך את הפירמידה", שעוסק בהתפתחות הטקטית של הכדורגל במהלך ההיסטוריה, מספר שהאדם הראשון שניסה לנתח לעומק נתונים של משחק כדורגל הוא צ'רלס ריפ, מפקד כנף בחיל האוויר המלכותי של בריטניה. ב-1950, במהלך מחצית שנייה במשחק של סווינדון טאון, מצא ריפ כי הקבוצה ביצעה 147 התקפות. רק אחת מהן הסתיימה בכיבוש - ולכן הוא חישב ש-99.29% מההתקפות במשחק כדורגל מיועדות לכישלון. ריפ המשיך לאסוף נתונים על משחקים גם לאחר מכן, ופיתח תיאוריה (שהתבססה על מספרים לא מאד אמינים), לפיה יותר מדי מסירות במשחק כדורגל - זו שיטה מסוכנת וחסרת טעם.

כיום, סטטיסטיקה מצליחה להסביר לנו דברים קצת יותר מדויקים על כדורגל. אולי כי היא הפכה לתעשייה בפני עצמה, שמעסיקה אלפי עובדים. חברות כמו "אופטה" ו"פרוזון" מפציצות את המועדונים עם אלפי טבלאות אקסל מדי שבוע.

באוקטובר האחרון, יום לאחר שמנצ'סטר סיטי פירקה את יונייטד 1-6 באולד טראפורד, ביקרתי במשרדי "אופטה" בלונדון, הממוקמים בקומה העשירית של בניין משרדים ליד תחנת ווטרלו. שני בחורים צעירים ישבו שם זה לצד זה, מחשבים על השולחן לפניהם. על המסכים שלהם הוקרנו אותן תמונות בדיוק מהדרבי: אחד תיעד את כל הפעולות של הסיטי, ואחד טיפל ביונייטד. גם יום קודם לכן, שני אנליסטים אחרים ראו את המשחק הזה, בזמן שאדם שלישי עמד מאחוריהם וצפה בהם, כדי לספק בקרת איכות. "אופטה" אוהבת למקסם את הטיפול שלה בכל משחק בעזרת "הרבה זוגות של עיניים", לדברי ג'ון קולסון, מנכ"ל החברה. "אנחנו אוספים 2,000 נתוני סטטיסטיקה מכל משחק, אז צריך לשמור על קצב ודייקנות".

כל האנליסטים של אופטה בהם נתקלתי הם גברים בשנות העשרים לחייהם. כולם לבושים בחוסר-קפידה, חיוורים ולא מגולחים. במשך שעות הם יושבים מול מחשב ומתעדים כל אירוע שמתרחש על המגרש, עם ירידה לפרטים הכי קטנים שתצליחו לחשוב עליהם (מסירה ארוכה, באיזו נקודה מדויקת על המגרש אותה מסירה נוחתת, משקל הכדור, סוג הכדור). מהצד זו נראית לי כמו עבודה קשה יותר אפילו מלהיות שחקן כדורגל.

***

קולסון טוען כי כרגע, רק אצל "ארבע או חמש קבוצות" בפרמיירליג השימוש בנתונים משחק תפקיד משמעותי שזה מגיע להחתמות שחקנים חדשים. מוזר. היית מצפה שכולן ישתמשו בכלי הזה, במיוחד הקבוצות הגדולות והעשירות: הרי אם אתה הולך להוציא הון על רכש, אתה לא רוצה להסתמך רק על תחושות בטן. מנצ'סטר סיטי היא אחת מהקבוצות העשירות שלא ממש מסתמכות על נתונים. אומנם פועלת במועדון מחלקת סטטיסטיקה, אבל המנג'ר, רוברטו מאנצ'יני, לא ממש מתלהב ממנה. בקיץ האחרון הוא רכש את סרחיו אגוארו עבור 38 מיליון ליש"ט. במחלקה שלו ידעו לספר לו שלמרות החוש המעולה של החלוץ הארגנטיני לכיבושים, הוא לוקה מאד בעבודת ההגנה שלו והלחץ על הבלמים. דווקא חלוץ אחר מהסגל שלו, קרלוס טבז (שכנראה יעזוב בינואר הקרוב את הסיטי, אחרי שמאנצ'יני קירקע אותו), הוא בעצם סוג של שחקן הגנה שגם יודע לכבוש שערים.

 סרחיו אגוארו, מנצ'סטר סיטי, פרמיירליג / צלם: רויטרס

ואיך מודדים יעילות של שוערים? היסטורית, מדובר על העמדה הכי פחות מוערכת בכדורגל. תנסו להיזכר בהעברות יקרות של שוערים - וחוץ מכמה בודדות (בופון, פרוצי, נוייר) לא תגיעו לכלום. אל הוואקום הזה נכנסה אוניברסיטת קולומביה הניו-יורקית: בעונת 2009/10 היא ניתחה את הביצועים של שוערי הפרמיירליג. האיש של "אופטה" מעלה עבורי על המסך את פרטי המחקר הזה: קולומביה בדקה כמה בעיטות שוגרו לעבר השוערים, בחלוקה לנקודות שונות במגרש; כמה חזקות היו הבעיטות; כמה מהבעיטות נעצרו, כמה נהדפו; כמה כדורי גובה הצליחו לתפוס, וכו' וכו'. לבסוף עולה מסקנה מפתיעה: השוער הטוב ביותר בפרמיירליג לפני שנתיים היה קרייג גורדון (סנדרלנד ונבחרת סקוטלנד).

גורדון הצליח, באופן עקבי, לרשום את הממוצעים הגבוהים ביותר בליגה, בכל הקטגוריות. לכל יתר השוערים בפרמיירליג היתה לפחות קטגוריה אחת חלשה יותר משל הסקוטי. למקום השני בדירוג הגיע פפה ריינה (ליברפול), ואחריו התייצב הורליו גומש (טוטנהאם). אתה ממשיך לרדת בסולם ונתקל בכמות אדירה של שוערים זרים. ואז אתה מגיע אל ארבעת המקומות האחרונים בטבלה: דייויד ג'יימס, פול רובינסון, רוברט גרין וכריס קירקלנד. בוודאי שמתם לב שיש תכונה אחת משותפת לרביעייה הכושלת הזאת - תעודת הזהות שלהם. אולי באנגליה צריכים להתחיל לחשוב מחדש איך בונים במדינה הזאת שוערים.

ואם מועדון כדורגל זקוק לקשר התקפי, המחשבים של "אופטה" יכולים למצוא לו אחד. נתונים מהליגות האירופיות רצים על המסך, ואז נשלפים השחקים ש"מייצרים הכי הרבה מצבי כיבוש" בעונה הנוכחית. שמות מוכרים כמו פברגאס (ברצלונה), אוזיל וקאקה (ריאל מדריד) בפסגה. האמת, לא צריך תוכנה מתוחכמת כדי לדעת שהחבר'ה האלו הם שחקנים גדולים.

מעניין שלדירוג "יוצרי המצבים" משתחלים למקומות הגבוהים שמות כמו סלמון קאלו (צ'לסי) ותומאש רוזיצקי (ארסנל) - שחקני ספסל בפרמיירליג. אולי הם לא מוערכים מספיק? מישהו מהצוות המקצועי של צ'לסי שדיברתי איתו לפני שנתיים אמר לי שלדעתו, קאלו הוא השחקן שהכי משתלם לקבוצה להחזיק: הוא מקבל שכר נמוך יחסית; נפצע לעיתים נדירות; לא מתלונן כשהוא משחק כמחליף; מספיק צעיר על מנת שניתן יהיה למכור אותו במחיר טוב בעתיד; וכמובן - הוא פרודוקטיבי על המגרש, הרבה יותר ממה שחושבים.

לאחר מכן, מעלה החיפוש שם שאתה ממש לא מצפה לראות: יוסיף איליצ'יץ', שחקן הכנף בן ה-23 של פאלרמו. מסתבר שהסלובני הזה הוא יוצר מצבים נפלא. לכן זה לא מפתיע שצ'לסי, טוטנהאם וליברפול, הן רק חלק מהקבוצות שהולכות לרדוף אחרי שירותיו בינואר הקרוב. ניתוח הסטטיסטיקה בכדורגל המודרני הגיע לשלב מתקדם באבולוציה שלו: שניות אחדות לאחר שאתה שולף את הנתונים המחמיאים של איליצ'יץ', אתה כבר יכול לצפות בקטע ווידאו שמראה לך את כל כדורי העומק שמסר איליצ'יץ' בחודש האחרון בסרייה A.

 יוסיף איליצ'יץ', פאלרמו, סרייה A / צילום: רויטרס

***

כמובן שסטטיסטיקה לבדה לא מספיקה לאף מאמן כדי לקחת החלטה בכדורגל. אתה לא יכול לקנות את איליצ'יץ' רק כי ככה המחשב אומר לך. אתה חייב ללכת לצפות בו משחק. לתחושות הבטן תמיד יהיה מקום בכדורגל לצידם של המספרים והמתמטיקה. פרגוס קונולי, יועץ עסקי, שבין לקוחותיו נמנות קבוצות פרמיירליג וקבוצות מה-NBA, מסביר: "יש מאמנים שמפחדים כי הסטטיסטיקה תגיד להם איך לאמן. זה לא עובד ככה: בספורט אף פעם אין רק שחור ולבן".

יש כמה מנג'רים חשדנים שעדיין לא סומכים על המספרים המסובכים שהמועדונים שלהם מספקים להם. יש מועדונים שבהם "מנתח הנתונים" הוא בסך הכל איש הווידאו של הקבוצה שהפילו עליו עוד משימה. יש קבוצות שבהן אנשי המספרים נעולים בתוך חדרים מאובקים, ולא נפגשים עם המאמן יותר מפעמיים בעונה. ידע הוא אמנם כוח, אבל כל עוד לא משתמשים בידע כמו שצריך - אין כוח.

מנצ'סטר יונייטד היא עוד דוגמה למועדון שלא משתמש מספיק בסטטיסטיקה. לאלכס פרגוסון אמנם יש מערך אנליסטים נרחב, אבל המנג'ר מעדיף לאסוף את רוב המידע שלו ממקורות אחרים, במיוחד מחברים שלו, מאמני עבר, איתם הוא מקיים כל היום שיחות טלפון. פרגי, בניגוד לארסן ונגר למשל, גם לא יכול לנתח נתונים בעצמו. "אם אתה מראה לפרגוסון לאפ-טופ", אומר לי אחד מאנשי הצוות שלו, "הוא חושב שזה פלייסמט לשולחן".

בכל מקרה, הדור הבא של המאמנים כבר לא יתנהג כמו פרגוסון. הכדורגל באירופה מתחיל להאמין פחות לקסמים ולחשים, ומנסה להחליף אותם באינטליגנציה.