קצר בתקשורת

תוכניות רבות של "המקור" בערוץ 10 שודרו מאז קרא ראש הממשלה לשריו להיות כחלונים. אז, כשטבע נתניהו את המונח כחלוניזם, היה שר התקשורת, משה כחלון, הלוחם בבעלי ההון, אביר חופש הביטוי. רובין הוד מודרני, שדואג לאזרחים, ולא לטייקונים.

בין היתר, כחלון הרוויח את המחמאה לאחר שהצליח למנוע את סגירתו של ערוץ 10 בסיבוב הקודם, רק לפני שנתיים. אז, נתניהו וכחלון ראו את הדברים עין בעין, ופעלו להשאיר את הערוץ על המרקע.

אלא שבינתיים שינה נתניהו את דעתו, ועכשיו הוא מבקש לדחוק את הערוץ לפינה, בה בשעה שכחלון מאמין שאפשר למצוא פתרון למשבר של הטלוויזיה המסחרית. בין השניים יש קצר בתקשורת. מספיק לראות את ההתפתלויות של כחלון, כשהוא נשאל על המאבק בסגירת ערוץ 10, בשביל להבין שיש חיכוך.

בלשכת נתניהו כועסים מאוד, שכחלון לא מיישר קו. מבחינת נתניהו, כחלון היה אמור לסגור לו את הפינה הזו, אבל כחלון עצמאי מדי, דעתן מדי, ואולי גם אחראי מדי לטעמו של ראש הממשלה, ומסרב ולעשות זאת.

כשזה המצב, הבין נתניהו שכחלון לא יהיה בן בריתו, ולכן פנה ליו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ כרמל שאמה הכהן, בציר עוקף כחלון, ומצא בו פרטנר. למי שזיכרונו קצר, זה המקום להזכיר שהיה זה נתניהו, שהתנגד בתוקף למינוי של שאמה הכהן לתפקיד יו"ר הוועדה במקום מקורבו, אופיר אקוניס. לבסוף התרצה נתניהו, כיבד את ההסכמים הקואליציוניים ומינה את שאמה הכהן. הביאו לי שאמהים, ודאי יגיד ראש הממשלה בפתח ישיבת הממשלה הבאה.

אם לא ידעו זאת קודם, ודאי הבינו באחרונה שר התקשורת וכמוהו גם שר החינוך, גדעון סער, שלשכת נתניהו משתמשת וזורקת. עם כחלון - ששימש בידיהם מכשיר לגמד את תקומתו של סילבן שלום במשבצת המזרחי-החברתי, היווה את חגורת המגן של נתניהו אל מול המחאה החברתית, היה התשובה של הליכוד לדפני ליף, ומי שראש הממשלה רצה בו כשר האוצר שלו - הסתכסכו על רקע פרשת החובות של ערוץ 10.

המתיחות עם כחלון מצביעה על משבר עמוק יותר, שבו נתניהו שרוי עם שריו הבכירים. עם סער - הפרלמנטר המבריק, הפוליטיקאי המשופשף והמתוחכם לא פחות מאנשי לשכתו של ביבי ואולי קצת יותר - הקרע הוא על רקע מינוי מנכ"ל לטלוויזיה החינוכית. גם שר החינוך - שכיו"ר הסיעה בת 12 המנדטים הוביל את נתניהו לראשות הממשלה, והקפיד להיות נאמן לנתניהו במשך כל הקדנציה - נענש עכשיו. אין גמול על מעשים טובים.

כחלון וסער הם שני הכוחות המשמעותיים ביותר בליכוד. בסקרים פנימיים, מככבים שניהם בראש הרשימה. עד לא מזמן, מהשניים אפשר היה לשמוע רק תשבוחות ופרגון לנתניהו. אלא שבמקום ליהנות מחגורת ההגנה של שניהם, בוחר ראש הממשלה לריב איתם.

נתניהו חשד תמיד - שלא בצדק - שסער מתכוון לרשת אותו. למעשה, זה אפילו לא עלה על דעתו של שר החינוך, שמאז ומעולם הצהיר שלא יתמודד, כל עוד נתניהו מכהן.

כיום, אף אחד לא מאיים על מעמדו של נתניהו. אין עליו עוררין. לא כחלון ולא סער. אבל הפארנויות עושות את שלהן. לנתניהו גם אין מספר 2 בליכוד. עד כתיבת שורות אלו, אין טוען רשמי לכתר. המצב הזה היה כמעט חסר תקדים. לבגין היה את שמיר, לשמיר היה את נתניהו, הייתה היררכיה ברורה.

המצב הזה טוב לראש הממשלה, וכשהוא נהנה מוואקום שאין איש מערער על מעמדו, לא ברור למה הוא צריך לבחוש ולהתנכל לשריו. למה כשאחד מהם מתחזק ציבורית, הוא ממהר להחזיר אותו למקומו הטבעי. לא מדובר פה בסילבן - שהוא סדין אדום אצל ראש הממשלה - אלא בקרוביו ובנאמניו.

כשהקשר שלו עם ישראל כץ לא משהו, עם שטייניץ לא מי-יודע-כמה, עם סילבן אף פעם לא היו טובים, היחסים עם בוגי ידעו עליות ומורדות, וגם עם יו"ר הכנסת יש מחלוקות, הפעם על רקע חוק לשון הרע - לא ברור למה נתניהו שש אלי קרב.

בקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, אמר לו מישהו: "כבר ראיתי שרים שחותרים תחת ראש ממשלה. זו פעם ראשונה שאני רואה ראש ממשלה שחותר תחת השרים שלו".

ראש בראש

ההודעה של נתניהו, על הקדמת הפריימריז בליכוד, נתפסת בקרב מפלגות הקואליציה ש"ס וישראל ביתנו כיריית פתיחה לשנת הבחירות. אף אחת לא רוצה להיתפס בלתי-מוכנה. שתיהן מנסות להכין את הקרקע ולחדד עמדות.

בה בעת שפרשת רבני צוהר בעיצומה, וחילוקי הדעות בין ישראל ביתנו - שמתעקשת להעביר את החוק - לש"ס - שהבהירה כי אם יאושר תהיה זו עילה מספקת לפירוק הקואליציה - נמשכים, מתנהל קרב נוסף בין שתי המפלגות, שנראה שאי אפשר יהיה לסיימו ללא פצועים.

כיפופי הידיים האלה הגיעו השבוע לשיא, בוויכוח בין שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, לבין שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, בדיון בוועדת הכלכלה על פרק הדיור של מסקנות טרכטנברג. הבעיה היא שבוויכוח הזה שניהם צודקים.

נתניהו נתן הבטחות סותרות לשני הצדדים. בעוד מיסז'ניקוב הציג בדיון מסמך בחתימתו של רה"מ, למתן זכאות לאוכלוסייה העובדת - שבעצם מוציא את החרדים מחוץ למשחק - זכתה ש"ס להבטחה ההפוכה בדיוק מאותו רה"מ. בסוגיה הזו לא תהיה פשרה. את מה שבישל, ייאלץ נתניהו בעצמו לאכול מן הקדירה.

עד כמה נערכים בש"ס לאפשרות של בחירות מוקדמות, יכולה להעיד העובדה ששר הפנים, אלי ישי, נצפה יותר-ויותר בשטח. הוא הגדיל משמעותית את מספר הסיורים, ביצע בדיקות של רשימות התומכים והמתנדבים שלו, והגדיל את נפח המפגשים הישירים עם קהל התומכים הפוטנציאלי.

במערכת הפוליטית מעריכים שאחת הסיבות המרכזיות לכך הוא דוח מבקר המדינה על אסון השריפה בכרמל, שצפוי למתוח ביקורת חריפה על ישי. בש"ס יש מי שמאמין שהרב עובדיה יוסף לא יוכל לשאת מצב שבו יו"ר התנועה הפך מנכס לנטל בעיני קהל המצביעים, ולכן יזכה לגיבויו בפירוק החבילה והליכה לבחירות.

שר הפנים יינשא על כנפי קמפיין "אני זכאי 2", ויציג עצמו כמי שמאשימים אותו בכל, כשק חבטות ספרדי. בעוד הזכאי מספר אחת, אריה דרעי, עוד לא מוכן, וכשהרב עדיין בסביבה לתת לו את הגיבוי הדרוש, התרחיש הזה נראה אפשרי.

צור במקום לחמנוביץ'

לקראת פרסום דוח מבקר המדינה, נערכים במשרד הפנים והאוצר לזרוק את הבוץ זה על זה. מי שהיה בין אלו שהתוו את האסטרטגיה של ישי, להסיט את האשמה לעבר משרד האוצר - שנמנע מהעברת תקצוב לשירותי הכיבוי - ואף יישם אותה בפועל, הוא רועי לחמנוביץ', ששימש יועץ התקשורת של ישי בשמונה השנים האחרונות.

לפני כשבועיים חצה לחמנוביץ' את הכביש בקריית הממשלה, ועבר לשמש יועצו של שר האוצר, דבר שצפוי להציב אותו בפוזיציה מאתגרת ובעייתית בכלל, ובניהול המשבר הצפוי סביב הדוח בפרט. מעניין האם כמי שמכיר את מהלכי משרד הפנים בסוגיה על בוריים, וכזה שהגה אסטרטגיית אנטי-אוצר, יידע ליישם אסטרטגיית פרו-אוצר.

לחמנוביץ' מסר בתגובה כי "עד לפרסום דוח המבקר אין בכוונתו של שר האוצר להתייחס לדוח. סיפורי האישי, הוא בבחינת כאין וכאפס לעומת עוצמת האסון והאובדן של משפחות החללים הגיבורים".

באחרונה, דרך אגב, שכר ישי את שירותיו של היועץ האסטרטגי רונן צור. בראשונה ישמש יועץ חיצוני, שאינו חובש כיפה (אך נחשב מסורתי), את המפלגה החרדית.