"הימים האחרונים של בריה"מ", א' 21:45, ערוץ 1
החיים הם אולי משהו שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות, כפי ששר ג'ון לנון המנוח לבנו (בלי לדעת שבמקרה הפרטי שלו, לא רק החיים, אלא גם המוות, יגיע בדיוק באותה צורה), אבל במקרה של ברית-המועצות למשל, מתברר שגם ההיסטוריה היא משהו שקורה לך בזמן שאתה מתכנן בכלל דברים אחרים.
רצה הגורל ובוריס ילצין היה זה שהניף את דגל המהפכה שבה החל גורבצ'וב, בדיוק ברגע שבו ביקשו גורמים שמרניים לדכא אותה, טיפס על טנק, קרא לחירות - והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. מה שהתחולל בברית-המועצות ב-20 השנים האחרונות עדיין לא הובן לגמרי במערב.
ביהירותנו אנו סוברים שרק תנו לעמים לבחור בעצמם את גורלם, ומיד הם ישאפו למודל הדמוקרטי, ליברלי, מערבי, קפיטליסטי. רק שעל ציר קהיר-איסטנבול-מוסקבה, מתבררת ההנחה הזאת כשגויה.
עובדה: אפילו הסרט התיעודי המעניין הזה, שמפגיש, על רקע מוסקבה של היום, בין גיבורי המהפכה "ההיא", לא מצליח לספק תשובה מוחצת כיצד למשל הק.ג.ב, שאנשיו כיכבו בסרטים בתפקיד "הרעים" במשך ארבעה עשורים של מלחמה קרה, הגיע לבסוף לשלטון ברוסיה רק בתקופה "הדמוקרטית" שלה.
אימפריות נופלות
ואולי יש כאן בכלל עניין מנטלי, משהו שהס מלהזכיר בהקשר לאומי או אתני בעידן הפוליטקלי-קורקט, רק שבחינה של ההיסטוריה הרוסית במאה השנים האחרונות, תגלה שתמיד היה שם איזה צ'קא, או נ.קוו.ד, או ק.ג.ב - ואת השם החדש בעידן פוטין, אני מודה שאפילו לא טרחתי ללמוד.
מצידי שיקראו לו "שב"ק ס". בחזרה לסרט: לטעמי הוא חוטא קצת בפתוס, שבוי בקונספציה שמציגה את השתלשלות העניינים כמעין דרמה שבמרכזה נפילה של אימפריית-ענק, באופן שהשפיע על העולם ללא היכר.
כאשר השחזור נעשה מנקודת מבט שכזאת, הכרוניקה האנושית הקטנה שמוכיחה (תמיד) ש"המהפכה" היא משהו שקרה בזמן שאזרחי מוסקבה תכננו בכלל תוכניות אחרות, הולכת קצת לאיבוד - וחבל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
