ארה"ב: רוצים גרין קארד? השקיעו חצי מיליון דולר בנדל"ן

ביקושים גדולים נרשמים ברחבי תבל לתכנית אמריקנית שמעניקה גרין קארד לזרים שמוכנים להשקיע לפחות חצי מיליון דולר בפרוייקטים של נדל"ן באזורי מצוקה בארה"ב. התכנית נועדה ליצור מקומות עבודה ולדרבן פעילות כלכלית באזורים שספגו מכות קשות במיתון שחלף, והיא זוכה בתמיכה חזקה של ממשל אובמה. כך מסר אתמול (ב') "ניו יורק טיימס".

בגלל מצוקת האשראי בארה"ב, נהפכה התכנית למקור מימון עיקרי לפרויקטים בניו-יורק, קליפורניה, טקסס ומדינות אחרות.

לדברי פקידים, מספר הפונים מחוץ לארה"ב שמבקשים להצטרף לתכנית גדל פי ארבעה בשנתיים שחלפו, ליותר מ-3,800 בשנת הכספים 2011 (שהסתיימה ב-1 באוקטובר). הביקושים גדלו במהירות כה רבה עד שממשל אובמה מנסה עתה לפשט ולייעל את תהליך הרישום לתכנית. אשרות גרין קארד מסוג זה מסומנות כ-EB-5.

אך התכנית משמשת גם מטרה לחיצי ביקורת. כמה מהמבקרים טוענים, שהיא מנצלת לרעה את מערכת ההגירה הפדרלית כדי להמריץ פיתוח כלכלי ושאפשר להגדירה, למעשה, כמזומנים תמורת אשרה. בדיקה שערך ה"טיימס" העלתה, כי לפחות בניו-יורק מנסים עובדי מדינה, יחד עם קבלנים ויזמי פרוייקטים, לעוות את התקנות כדי להזרים כספים של מבקשי גרין קארד למקומות שאינם ראויים להיות מוגדרים כאזורי מצוקה.

היזמים משתמשים לעיתים קרובות בטכניקה שידועה כ"הינדוס" של אזורים (gerrymandering) להשגת מטרות פוליטיות, כלומר קביעת הגבולות של אזורי בחירה לפי הנטיה הפוליטית של גושי אוכלוסיה בהם, כדי להגיע לתוצאות הרצויות בבחירות. במקרים של "הינדוס" אזורים לקביעת זכאות להטבות פיננסיות, "מותחים" גבולות של אזור עם שיעור אבטלה גבוה ומספחים אליו חלקים מאזור אחר, עשיר יותר, כדי שהיזם יוכל לבנות באזור העשיר ועדיין לזכות במימון שמגיע לאזור העני.

כך, למשל, אחד הפרוייקטים הבולטים ביותר, שבנבנה עתה בהשקעה בסך 750 מיליון דולר, הוא ג'ם טאואר, מגדל משרדים, מדופן בזכוכיות, ליד השדירה החמישית, בלב מנהטן, ב"אזור היהלומים" (שמכונה כך בגלל ריבוי חנויות התכשיטים והמשרדים של מלטשי יהלומים בו). זה אחד מהאזורים העשירים ביותר בארה"ב. בכל זאת, 20% מההשקעה גויסו מכספי זרים שמבקשים לקבל גרין קארד.

איך ייתכן שרחוב ליד השדרה החמישית מסווג כאזור מצוקה? התשובה היא, לדברי ה"טיימס": שימוש סלקטיבי בנתונים של מפקד התושבים הפדרלי הצליח להראות שבאוזר יש שיעור אבטלה גבוה. התוצאה היא,

שהיזם הגדיל את האטרקטיביות של הפרוייקט למשקיעים זרים. מכל מקום, משקיעים אלה יכוליים לצפות לתשואה נמוכה, ואולי אפסית, על השקעותיהם, למעט גרין קארד להם ולבני משפחוותיהם.

דוגמה נוספת: בניין באטרי מאריטיים, בקצה הדרומי של מנהטן, ליד הטיילת המפורסמת בבאטרי פארק ובמרחק הליכה מוול סטריט. האזור סווג כבעל שיעור אבטלה גבוה, לאחר "הגמשה" של גבולותיו שנמתחו מעבר לאיסט ריוור והקיפו שכונה גדולה של דיור בר-השגה למעוטי הכנסות בברוקלין, כדי שהבניין במנהטן יוכל ליהנות מהשקעות של מבקשי גרין קארדס.

הצלחת תכנית השידוך בין מבקשי גרין קארד ליזמי נדל"ן הצמיחה צבא גדול של עורכי-דין ו"יועצים", או מתווכים, בארה"ב ומחחוצה לה. בסין לבדה פועלים כ-500 סוכנים שמבקשים לשדך בין מחפשי גרין קארד סיניים ליזמי נדל"ן אמריקניים. משקיעים פוטנציאליים מציפים כנסים שמוקדשים לנושא. במקרים רבים, שואפי גרין קארד הם אנשים מצליחים בארצותיהם, שמבקשים להבטיח לילדיהם זכות לחיות בארה"ב. לא אחת, מבטיחלים המתווכים למשקיעים פוטנציאיליים תשואות שאין להן בסיס במציאות, אומר העיתון.

לפי התקנות הפדרליות, מינימום ההשקעה בפרויקט נדל"ן בארה"ב כדי לקבל גרין קארד הוא מיליון דולר, אך אם הפרוייקט מוקם באזור מצוקה, יורד רף ההשקעה לחצי מיליון.