כך נולד באזז "הדרת הנשים"

הטור פורסם במגזין "פירמה"

בואו נראה איך התחילה מהומת הדרת הנשים, ונרשה לעצמנו לנבא, באיזה אופן תסתיים.

א. היווצרות

1. משהו קרה

ארבעה צוערים בקורס קצינים ראו בחורה במדים עולה לשיר על הבמה ויצאו מן האולם. המפקד נכנס איתם לעימות והדיח אותם מקורס קצינים. פורסמה ידיעה.

2. משהו התגלה

הרחק משם, בירושלים, התברר לפתע שמודעות הפרסומת לכרטיס אד"י הן ללא תמונות של נשים, כנראה בשל החשש מהחרדים. פורסמה ידיעה. שתי ידיעות הן כבר לא עניין של מה בכך, אבל עדיין אין מדובר בתופעה. כדי לתת לעניין תוקף של תופעה, יש להמתין לגורם השלישי. הגורם השלישי הוא בדרך כלל פרסונלי. מישהו שאומר משהו. אירוע חשיפה אמירה - תופעה.

3. מישהו אמר משהו

בא ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, אמר מה שאמר על כך שמה שבאמת מטריד אותו זוהי ההקצנה של הדוסים, ונתן לכל העסק תוקף של תופעה.

ב. התגבשות

1. בחירת השם

אין תופעה בלי שם. איזו מין תופעה זו, אם אין לה שם? השם צריך להיות קצר, קליט, ממצה ועם זאת רחב דיו כדי להקיף את התופעה. הוא צריך להיות רטוב, מדמם, שיפוטי, מניע לפעולה, מקומם. הוא צריך להיות בעברית, אבל לא שימושי מדי. לא מוכר. הוא צריך להיות חדשני. תודה לאל נמצא השם: "הדרת נשים מהמרחב הציבורי" או, בקיצור: "הדרת נשים". איזה שם מדהים. גאון מי שהמציא אותו. הרי לא הצוערים ולא החרדים התכוונו "להדיר נשים". לא אכפת היה להם שהן שרות, רק שהם עצמם לא רצו לשמוע אותן שרות. אבל, מה לעשות. זה השם שנבחר. מכאן ואילך לא יהין איש שלא להשתמש בו.

2. פסקי הלכה תומכים

עכשיו, כשכבר מדובר בתופעה וכבר יש לה שם, נותר עוד שלב אחד בדרך להכרזה הרשמית על קביעת סדר יום, והוא דבר האינטלקטואלים. נכון שגם עד עתה פורסמו טורים פובליציסטיים בנושא, אבל כדי להכשיר את ההכרזה דרוש פסק הלכה מוביל. על כן יתכבדו נא יאיר או נחום לפרסם טור בנפח כפול שעיקרו בעמוד הראשון תחת הכותרת "האיום האמיתי" או "מלחמת קודש", ומכאן נסללה הדרך לכוחות לנוע. סדין אדום.

ג. מפץ

1. סדר יום

אין יותר ידיעות ביטחוניות, אין פוליטיקה, אין ספורט. אין מהדורה שלא כוללת לפחות ידיעה אחת בנושא ההדרה. ידיעה כזו תיפתח בכותרת מובילה: "הדרת נשים" (דמיינו את קולו העמוק של רן יבנאי). אין גיליון ללא לוגו "הדרת נשים" ואין שלוש שעות ללא כותרת בנושא באתרי האינטרנט. מחצית מעמודי הדעות מוקדשת למאמרים בנושא, והוא נבחר להוביל את קו החיים בישראל.

2. מעקב ותחקיר

רגע, ומה עם נשים בבית הכנסת? ומה עם מסורבות הגט? רגע רגע רגע: יש בכלל נשים במפלגות החרדיות? וזה נכון שמגלחים להן את השיער לפני החתונה? ואיך זה ששכחנו שבמועצות הדתיות אין נשים?

3. החירפון הכללי

ידיעה רודפת ידיעה. תלמידי ישיבה ביקרו בכנסת ודרשו מדריך ולא מדריכה. חלוקת ערכות אב"כ ביישוב חרדי נדחתה עד שיבואו חיילים גברים. מחיצה גבוהה מדי בבית כנסת בדרום. עוד ארבעה מאמרים חריפים. הצעת חוק. איום בעצירת תקציבים. מודעות חתומות בידי אינטלקטואלים. יום עיון מיוחד באוניברסיטת תל אביב. ראיון עם פרופ' הרטמן, קמפיין של התנועה הקונסרבטיבית. עלייה תלולה במכירות דיסקים של זמרות. ספיישל מיוחד של "עובדה". הזזת תאריך יום האישה הבינלאומי. מובילי דעת קהל משנים את מינם לנקבה. חנינה כללית לאסירות נווה תרצה.

ד. גוויעה

ואז, בוקר אחד פותח האזרח את העיתון ואת הרדיו, ופתאום, בשנייה אחת, אין הדרה ואין נשים. שקט. דממה מוחלטת. לא דיווח, לא דעה, לא גילוי. לא מאמר ולא ידיעה. כלום.

איך זה קורה בדיוק, המוות הפתאומי הזה? מי מחליט עליו? איך כל אמצעי התקשורת מעודכנים אודותיו?

לעולם לא נבין, לעולם לא נדע. ברוכים הבאים אל אזור הדמדומים המסתורי של הפסיכולוגיה של ההמונים/ות.