סמל. של דולר

1. ראובן עטר

קשה להסביר מה עובר בראש של משליכי מוטות הברזל, צלפי הגרעינים ומניפי השלטים של ראובן עטר בקרית אליעזר. הרי עוד לא נמצא מנתח מוח שיצליח להסביר בדייקנות איך עובדת המחשבה האנושית, אז איך נצליח להיכנס לתוך קודקוד של בבונים? ובכל זאת, נעשה מאמץ: למה דווקא עטר?

אם אוהדי מכבי חיפה רוצים להיפטר מאלישע לוי, אז בהתחשב במה שקורה כרגע בשוק המאמנים - הם צריכים לרצות שרן בן שמעון יבוא לאמן אותם. הרי גוטמן הולך לנבחרת, וקלינגר כנראה יהיה העוזר שלו; אברם לא יגיע גם אם פיני זהבי ינסה להכריח אותו, ליצחק שומי כבר לא באמת מתחשק לעבוד, רוני לוי שרוף בחיפה. נשארנו עם בן שמעון ועטר. רק שהעבודה שעטר עושה בנתניה, כמה שהיא מדהימה (לקחת קבוצה עם תקציב קטן ולהרים אותה למעלה), לא מצליחה להתעלות על זו של בן שמעון (עושה את אותו הדבר בדיוק, רק בצורה מוצלחת יותר ובמועדון קטן יותר ממכבי נתניה).

ואם העניין פה הוא בכלל אמוציונאלי, ואוהדי חיפה בכלל רוצים את עטר כי הוא "סמל", העניינים מסתבכים עוד יותר, מתבלבלים ומתרסקים לרצפה. עטר זה לא אותו אחד שב-1994 עבר ליריבה העירונית של מכבי חיפה, הפועל, בגלל הכסף הגדול שהציע לו רובי שפירא?

2. קרית שמונה

גם עכשיו, עם שני הפסדים רצופים ומה שחלק מהתקשורת תהנה לכנות כ"מיני-משבר", עדיין קשה לבחון את מאבק האליפות ולראות בו מישהי מעבר להפועל ת"א. מכבי חיפה ומכבי ת"א עדיין לא הוכיחו העונה שהתואר הזה רלוונטי לגביהן. קרית שמונה? היא לא מפסיקה לנצח (10 מתוך 16 משחקים), אבל עושה את זה בזכות הרבה עבודה טקטית מצוינת, ועם ניצחונות דחוקים (שישה ניצחונות של 0-1, ועוד פעמיים 1-2). כדורגל גדול עדיין אין בקרית שמונה.

ובואו רגע נפתח את הקלפים עד הסוף: אתם באמת יכולים לראות קבוצה שהכוכבים שלה הם אבו חצירא, אדריאן רוצ'ט, ברק בדש וחסארמה - ממשיכה ברצף כזה מטורף עוד 21 מחזורים?

3. אצטדיון המושבה

האצטדיון החדש בפתח תקווה ממוקם כמה מאות מטרים בלבד, קו אווירי, מהאורווה המנוחה. הריסת האורווה היתה אולי קשה לכמה אוהדים בפתח תקווה ברמה הסנטימנטלית, אבל זה היה מהלך פשוט מתבקש. האורווה היה מתקן שאפילו עדר פרות היה מתקשה לשרוד בו. עבור האוהדים שמגיעים למגרשים, האורווה היתה חוויית הצפייה הכי מדכאת שהיתה לליגת העל להציע, מדכדכת יותר אפילו מקניית כרטיסים למשחקים במתקנים מרקיבים אחרים כמו וסרמיל והקופסא.

האוורוה חיבלה במשך שנים ארוכות בתדמית של המוצר של אבי לוזון. אותה תדמית שלוזון, איש פתח תקווה בכל רמ"ח האיברים, כל כך מנסה לטפח.

על השאלה (החשובה) האם צריך להאביס את פרויקט אצטדיון המושבה, שעלה 200 מיליון שקל (85% מזה - מימון עירוני), דווקא על עיר שתושביה מתלוננים על פיגור ברמת החיים, ברווחה ובחינוך - ננסה לענות בפשטות: המגרש החדש הולך לשפר את חיי התרבות והלילה הלא ממש מעודכנים של פתח תקווה. לא בגלל הכדורגל, אלא בגלל ליידי גאגא, שתגיע, כך מספרים, להופיע באצטדיון הזה בקיץ. קראתם נכון: לייב פרום פתח תקווה, ליידי גאגא.

ביום ראשון האחרון ראיתי מקרוב על מה מדובר. ובאמת, בלי טיפת ציניות: הכסף הגדול הצליח לייצר אצטדיון כדורגל מרהיב. כמעט פנומנלי במונחים ישראלים. הדברים האחרונים נכונים בעיקר ברמות הוויזואליות, האסתטיות והטכניות. רמת הגימור של הגג, היציעים המקורים שמייצרים אקוסטיקה רועשת, התאורה החזקה והמדויקת, המרחק הנכון בין הדשא לבין הקהל. ואפילו יש תאי צפייה, ממש כמו באירופה (וכמו בנוקיה). המגרש הזה אמור לקבל מאופ"א תקן 4 כוכבים (יוכל לארח משחקים מליגת האלופות). אחרי שאתה מבקר בו, קל גם להבין למה.

אבל למרות הכל, ישראבלוף תמיד, אבל תמיד, מחכה מעבר לפינה. המושבה אמנם נחנך רשמית לפני שבועיים, במשחק בית של מכבי פ"ת נגד עכו. אבל רק לפני 48 שעות, כשהפועל ת"א הגיעה, הוא נאלץ לעמוד במבחן רציני יותר, עם קרוב ל-6,000 צופים שבאו לצפות בפלא החדש.

חצי שעה שלמה לשריקת הפתיחה, והחניון הענק של האצטדיון כבר סגור. אין כניסה. טיפה יותר ממחצית מתכולת המגרש (11.5 אלף) מגיעה למשחק, ונגמר המקום. לכו חפשו חניה על המדרכות והג'בלאות, ותתפללו לא לקבל דו"ח. מספרים שקרוב ל-2,000 מקומות חניה הוקמו בסביבת האצטדיון החדש, ושזה אמור להספיק. על אחת כמה וכמה כשיש תחנת רכבת גדולה במרחק דקה הליכה. והנה הישראבלוף בהתגלמותו: גם אם כבר באתם ברכבת למשחק (בהנחה הלא ממש ריאלית שהמשחק לא בשבת, כן?), איך תחזרו ממנו אם הרכבת האחרונה עוזבת את התחנה בסביבות הדקה ה-80?