פרופ' מורק: "פירוק קבוצות עסקיות - לא מדיניות רעה כל כך"

פרופ' ראנדל מורק נחשב לאחד המומחים המובילים בעולם בנושא השפעת הריכוזיות על תחרות ויעילות כלכלית. הוא מתמחה במבני שליטה דמויי פירמידה ובעיקר בחברות משפחתיות. מורק שימש גם כיועץ לוועדה הממשלתית להגברת הריכוזיות. מורק מבקר בימים אלו שוב בישראל לרגל כנס בנושא שמארגנת האוניברסיטה העברית ובראיון מיוחד ל"גלובס", הוא חושף את דעותיו לגבי קבוצות עסקיות: יש לפרקן באופן תרבותי.

כמומחה לקבוצות עסקיות משפחתיות, מה אתה אומר על הניסיון של וורן באפט, למנות את בנו כיורש האימפריה שלו?

הציפיה היא שהוא יהיה משהו כמו המלכה אליזבת. קרי, מונרך חוקתי, ולא ממש באמת יקבל החלטות. אז השאלה תהיה כמובן למי תהיה שליטה בהצבעה, והאם ניתן להותיר את זה במקומו. אז אם אתה זוכר את משפחת וולנברג בשבדיה - האיש הזקן החליט לפני עשר-עשרים שנים שבנו אינו באמת מוכשר להוביל את קבוצת משפחת וולנברג, אז הוא ארגן שהבן יקבל מזומנים ושהחברות ינוהלו באופן מקצועי, ואז הבן השתמש במזומנים שלו לרכוש גוש מניות שולט בחברת המפתח ובעצם השיב לעצמו את השליטה. זה קשה להגביל משהו להיות רק המונרך אם יש פתח שהוא יהיה גם מעורב. לכן, מה שוורן באפט יצטרך לחשוש לגביו זה כיצד להגביל את בנו כדי שהוא ישמש רק כפוסק בענייני אתיקה וערכים, במקום כאיש שולט, מעורב ודומיננטי בעתיד. כיצד הוא יכול להשיג דבר אחד ללא הדבר השני?

דעותיך בנושא קבוצות משפחתיות די ברורות: אתה לא מבין איך אנשים רואים מונרכיות כדבר ארכאי וקבוצות משפחתיות כדבר טבעי. מדוע?

בכול דיסציפלינה, המחקרים המעניינים קשורים לבחינת תופעות שאנשים מתייחסים אליהם כעובדה טבעית, אבל שאינן הגיוניות בעליל. בעצם, יש לבחון את זה לעומק ולפרק את זה לגורמים ולראות מה באמת קורה מתחת לפני השטח. זאת הסיבה שחברות משפחתיות הפכו לנושא כול כך מעניין - מכיוון שזה באמת מוזר שבמאה ה-21 אנחנו חושבים שזה לגמרי נורמלי שהעוצמה הכלכלית האדירה הזאת תעבור בירושה מאב לבן לנכד ולנין בעולם שבו העברה כזו בעולם הפוליטי נחשבת למשהו שמדינה מודרנית אינה עושה. גם סוגים אחרים של שליטה שעוברת בירושה - כמו פרופסורה, ייחשבו למשהו שאינו בא בחשבון. אבל בעולם העסקים ובשליטה בעוצמה כלכלית אדירה, אנחנו חושבים שזה לגמרי נורמלי.

בוא נשאל אותך דוגרי: זה טוב או רע?

להגיד שמשהו הוא שגוי - זה קשה. אני לא רוצה להיכנס ליחסיות מוסרית. מונרכיה אבסולוטית הייתה עדיפה על אצילים שנלחמים זה בזה בימי הביניים, ותומס הובס כתב שמונרכיה אבסולוטית היתה בעצם סוג של התקדמות לעומת הכאוס החלופי שהשתולל ברחבי אירופה בתקופת מלחמות הדת. מצד שני, אני גם לא מסכים עם אבסולוטיזם מוסרי. זה עניין מסובך. אני חושב שהסוגיה היא איזה דברים אחרים ביכולתנו לעשות לגבי האופן שבו אנו מנהלים חברות גדולות, וכיצד אנו מנהלים את הקצאת המשאבים. כפי שעברנו ממונרכיה אבסולוטית למונרכיה חוקתית ולרפובליקות דמוקרטיות ליברליות - אני מצפה להתקדמות דומה בתחום הכלכלי. כעת, היא מתחילה לרקום צורה אך מאוד לא ברור כיצד יסתיים התהליך הזה.

התנגדות שלך לחברות בהן ישנו בעלי שליטה יותר ברורה

שוב, זה תלוי. אם אנו מסתכלים על הכלכלות המפותחות, זה נראה כאילו יש שלב מסוים בתהליך התיעוש התחלתי של המדינה שבו הקבוצות העסקיות הללו באמת יכולות לשחק תפקיד מאוד חיובי. אם תסתכל על יפן בסוף המאה ה-19, תבחין שאם הקמת חברת מלט, ואתה רוצה לבנות בניינים, אתה חייב שתהיה לך היכולת לבצע משלוחי פלדה ומלט לעיר, אבל אין פסי רכבת, אז מה שקרה זה שמשפחות היו מקימות מפעל מלט, ואז הן היו מבינות שיש צורך גם במפעל פלדה, אז הן בנו גם את זה, ואז הן הבינו שהן צריכות פסי רכבת, ואז הן בנו גם את זה, ובסופו של דבר נוצרו הקבוצות העסקיות הללו - כאילו ממש הכרחיות כדי להשיג את הקונסטלציה המלאה הנדרשת לפעילות עסקית שמתפקדת, ואז ברגע שהיא מתפקדת הקבוצות העסקיות כבר לא נראו נחוצות, ואז אתה צריך לומר: 'מה אנחנו הולכים לעשות עכשיו? מפרקים, משתלטים, מאלפים אותן?

אז מה עושים באמת? מפרקים אותן?

יש לי תחושה שזה עשוי להיות הדבר הטוב ביותר. אבל לא צריך לרושש את המשפחות כדי לעשות את זה. אתה יכול לומר שהמשפחה יכולה לשמור את השליטה בחברה אחת עצומה וענקית, אבל זה כדי שהם לא ישלטו בעשרות חברות באמצעות פירמידה, מכיוון שזה יוצר ריכוזיות של עוצמה כלכלית שאנשים בדמוקרטיה חשים שלא בנוח אתה. זה מעצים את השגיאות שאדם אחד עושה כך שבמקום לפגוע בחברה אחת, הן הופכות לשגיאות שפוגעות בחלק גדול של הכלכלה. זה סוג של טיעון בזכות הגבלת היקף השליטה של אדם אחד במטרה להקטין את הנזק שגורמות שגיאותיו של אדם אחד למדינה כולה. זאת הסיבה שלדעתי פירוקן של קבוצות עסקיות איננה מדיניות נוראית כול כך. מצד שני, אני לא חושב שזה צריך להפוך לסוג של סוציאליזם תוקפני מכיוון שישנם יזמים שיוצרים חברות נפלאות ומתעשרים תוך כדי כך, וזה טוב לכולם. אז אני חושב שצריך לבחור בשביל האמצע.

למה חברות כאלו כל כך מטרידות אותך?

יש כמה סיבות לדאגה. הראשונה היא שלמשפחה יש הדרך לשלוט בחברות אחרות ששולטות בחברות אחרות ששולטות בחברות אחרות, ובחברות שבסוף השרשרת, אין למשפחה בעצם הרבה כסף מושקע שם. לכן אין את החשש משליטה במשהו שבו ההשלכות של החלטות שמתקבלות עלולות לחזור אליך כבומרנג ולפגוע בכיס שלך. זוהי סיבה לדאגה מבחינת המשטר התאגידי. החשש הגדול השני הוא הירושה. ייתכן שהפטריארך שבנה את האימפריה הגדולה הזאת כשישראל היתה עדיין צעירה ורק נוסדה - היה איש מבריק ושהוא היה גאון בכול הנוגע לזיהוי של מה שרוצים הצרכנים וכו'.עם זאת, ייתכן כי מוטב שבנו יהיה רופא אורתופד או כנר.

אז שליטה תאגידית שעוברת בירושה עלולה לגרום לכך שהאנשים הלא נכונים מוצבים בתפקידים הללו. מכאן מגיע חלק רב של הראיות הכלכליות, מכיוון שאנו יכולים להסתכן ולראות מה קורה לביצועים התאגידים ולמחיר המניה כשהשליטה עוברת מאב לבן. באופן כללי, בכלכלות המפותחות, הראיות הן שבממוצע, יש בהחלט ירידה ראויה לציון בביצועים. הדבר השלישי, הוא השלכות השגיאות. כולנו עושים שגיאות, ואם יש לך מדינה שבה קיימות אלף חברות שנשלטות בידי אלף אנשים שונים - אם אדם אחד עושה שגיאה זו טרגדיה אבל לא אסון למדינה. עם זאת, אם במדינה כמו באמריקה הלטינית, יש לך 4-5 משפחות ששולטות במרבית המגזר העסקי - אדם אחד שמנהל את אחת החברות המשפחתיות הללו עושה שגיאה, הוא עלול לפגוע ברבע מהכלכלה. מזה יש לחשוש מכיוון שדברים כאלה כבר קרו.

אז מה אתה מציע לישראל? איך לפתור את העניין הזה?

אני חייב לסרב לענות על השאלה מכיוון שאני לא מבין מספיק טוב את ישראל. אבל ישנן מדינות בהן הקבוצות העסקיות פורקו כמו ארה"ב בשנות השלושים בעיקר באמצעות מדיניות מס. בריטניה המשפחות נוטות למכור יותר, אבל היו שינויי מדיניות בשנות השישים שהשפיעו על מה שאתה צריך לעשות כשאתה משתלט על חברה בריטית, אז לבריטים יש את תקנת ההשתלטות הזאת שאומרת שאם אתה קונה 30% מחברה בריטית, אתה חייב לקנות 100%.

בארה"ב, לאחר השינויים הללו, היו סיבוכים בגלל שהשינויים התרחשו במהלך השפל הגדול. אבל אני לא חושב שכולם מצביעים על ארה"ב ואומרים: יו, אם היו לנו קבוצות עסקיות גדולות בשליטה משפחתית, הכלכלה האמריקנית היתה הרבה יותר דינמית. לא שומעים אמירות כאלה, ואני לא חושב שמישהו בבריטניה אומר דבר כזה.

אז לדעתך הנטייה היא לכוונן לכוון הפירוק?

זה הרושם שלי. אני בוודאי רואה את זה בקנדה. קבוצות עסקיות במדינה שלי הן הרבה פחות בולטות כעת מאשר לפני 15 שנים, וישראל היא בהחלט אינה המדינה היחידה שבה הפך הנושא הזה לסוגית מדיניות ציבורית עיקרית. בדיוק הייתי בקוריאה לפני כמה חודשים, וזה נושא מאוד חם שם. הם חושבים כיצד להתמודד עם העובדה שהקבוצות העסקיות מתחילות לעבור לדור שני, ויש מספר קטן של קבוצות עסקיות ששולטות בחלקים אדירים של הכלכלה, והאם זה באמת חכם? אלה כמעט בדיוק אותם הנושאים שאתם מתמודדים כאן בישראל, והקוריאנים, בדומה לישראלים, עדיין לא הצליחו למצוא דרך להתמודד עם זה. זה עדיין שנוי במחלוקת בקנדה נראה שהבעיה איכשהו מתמוגגת מכיוון שהקבוצות העסקיות מתפרקות והמשפחות מוכרות, אבל אין בקנדה שום דבר שימנע מהן להיווצר שוב. למעשה במהלך ההיסטוריה היו קבוצות עסקיות שנעלמו ואז שוב נוצרו ונעלמו ושוב נוצרו כמה פעמים במאה השנים האחרונות.

איך הייתה ממליץ לבצע את זה כדי למנוע זעזועים?

אכן אתה לא רוצה שזה יהיה טראומטי מדי, אז מה שהאמריקנים עשו זה לקפח אותם בתחום המיסוי. קרי, אם החברה שלך היא חלק מקבוצה עסקית בדרך כלשהי - חויבת בתשלום מסים גבוהים יותר מאשר אי-שייכות לקבוצה עסקית, ומהר מאוד אנשים הבינו ששווין של החברות הללו יעלה אם הן יהפכו לעצמאיות, מכיוון שהן יפסיקו להיות כפופות למסים גדולים. כך התרחשה תזוזה של נכסים וזה פשוט קרה. מה שכן, לא צריך שהממשלה תתערב ותרכוש מניות. ניתן לעשות את זה כך שזה פשוט קורה באופן טבעי.