אין לאן לברוח: פליטי האקלים ישנו את העולם

תמונת המצב ששרטטו המומחים בוועידת האקלים שננעלה בשבוע שעבר בדרבן הייתה ברורה: בין אם היה או לא היה סיכוי ממשי לעצור את ההתחממות הגלובלית, בין אם התיעוש האנושי ופליטת גזי החממה המואצת במאות האחרונות הכריעו את הכף או השפיעו באופן מינורי בלבד - כדור הארץ ילך ויתחמם באופן טבעי בשנים הקרובות, באופן בלתי הפיך.

ואם מישהו מעוניין לראות את התוצאות המיידיות הנובעות משינויי האקלים שכבר מתרחשים, ולצאת להפוגה קלה מהדיונים המשפטיים ומהקרבות על ניסוח אמנות שלא מתממשות בשל הצורך להחתים עליהן מדינות בעלות אינטרסים שונים, עליו לבחון את מה שקרה בקרן אפריקה בשנה האחרונה.

באזור דרום סומליה התרחשה בעונה הגשומה האחרונה בצורת קשה, שהובילה למותם מרעב של רבבות בני אדם, רובם ילדים ותינוקות, ולניסיון בריחה של מאות אלפים מהמצב הקשה באזור. סומליה מועדת לבצורות קשות מסוג זה.

מדעני האקלים מאשימים פחות את ההתחממות הגלובלית ויותר את תופעות "אל ניניו" ו"לה ניניה" בחופים המזרחיים של האוקיינוס השקט, אולם תופעות אלה קשורות להתחממות כדור הארץ, והאירועים הקשים בסומליה צפויים להתרחש בתכיפות רבה יותר, באזורים נרחבים יותר, אם מגמת ההתחממות תימשך.

מה שהרג את תושבי דרום סומליה ומערבה, מה שהקשה את הבריחה שלהם לאזורים צחיחים פחות, מה שהופך את חייהם של מאות אלפים לקשים מנשוא - הוא הפוליטיקה. בעבר, בשטח שכיום מחולק בין אתיופיה, סומליה וקניה, היו השבטים המקומיים יכולים לנדוד בהתאם לתנאי האקלים. בעשור האחרון השתלטות האסלאמיסטים על דרום סומליה מנעה העברת סיוע, ובמקביל את בריחת המשפחות לאזורים עשירים יותר במרעה, וגזרה מוות איטי על רבבות בני אדם. האקלים השתנה, אבל הפוליטיקה נשארה ללא שינוי. ההתנגשות בין שני העמים יצרה - ויוצרת עדיין - סבל מתמשך לקבוצה עצומה של בני אדם.

לא ניתן להטיל את האשמה רק על המיליציות האסלאמיות. כיום, בגלל גבולות ששורטטו בחול בוועידות אירופיות שחילקו ביניהן את אפריקה בסוף המאה ה-19, בני השבטים הללו, שמצליחים לחצות בקושי את הגבול לקניה ולאתיופיה, הופכים בהן לפליטים. הם מנועים מלעבוד, הם לא יכולים לקבל חינוך, אין להם גישה לחיים בערים. הם נתקעים במחנות פליטים במדבר, מקבלים סיוע בינלאומי שמשאיר אותם תשושים ורזים ואת ילדיהם חשופים למחלות. חצי מיליון פליטים כאלה יש כיום על הגבול בין שתי המדינות, במה שהפך למחנה הפליטים הגדול ביותר בעולם. למעשה, אלה הם "פליטי האקלים" הראשונים של המאה ה-21.

צמאים למים, טובעים במים

רבים טוענים כי על רקע תופעות אלה יש להתרחק מעט מהעיסוק בנתוני האקלים ובפליטות פחמן, כדי לחשוב כיצד לשנות את המערכת הפוליטית באופן כזה שתתאים לאקלים המשתנה. אנרגיה רבה (וטיסות פולטות פחמן דו-חמצני) מוקדשת לתיאום בינלאומי, שלפי ועידת דרבן אינו מוביל לשום מקום.

פתיחת גבולות לפליטי אקלים היא רק מרכיב אחד מאסטרטגיית ה"הסתגלות" שהייתה מעט פחות בלב העניינים מאשר אסטרטגיית ה"התערבות" המובילה את הטון בדיונים הבינלאומיים. הרעיון שעומד בבסיסה הוא לבחון את העולם כפי שיהיה כתוצאה מהתחממות גלובלית: יותר בצורות, יותר הצפות, מפלס אוקיינוס עולה, ולראות אילו שינויים נדרשים לערוך בו.

במרחק אלפי קילומטרים מאפריקה נאלצים גם תושבי מדינות הארכיפלג של האוקיינוס השקט לחשב את קצם לאחור.

תושבי טובאלו, למשל, קבוצת איים שהנקודה העליונה ביותר בה נמצאת בגובה של ארבעה מטרים, חשופה באופן מסוכן לעלייה גלובלית בפני הים.

אם המסת כיפת הקרח העצומה שמכסה את גרינלנד תימשך, והקרחונים היבשתיים באנטארקטיקה יגלשו לאט אל הים, עלולים עשרות אלפי התושבים של טובאלו, ונואטו, איי מרשל ועוד איים סמוכים באוקיינוס השקט להיאלץ לנטוש את אדמתם, ולעבור לשטח גבוה יותר. ניו זילנד כבר הציעה להם מקלט, וגם צרפת שוקלת בחיוב את קבלתם.

במקרה שלהם, מדובר בכמה עשרות אלפי בני אדם בלבד. בסומליה, שבה חיים מיליוני בני אדם, ובאזורים המאוימים להפוך לבלתי אפשריים ליישוב בשל הצפות חוזרות ונשנות שבהם חיים עשרות מיליונים, הגירה כוללת הופכת לבלתי אפשרית. אך גם כך, השאלה מה יהיה גורלן של המדינות הללו היא חלק מאסטרטגיית ההסתגלות: האם ישמרו על ריבונותן בשטח אחר? האם יהפכו לאזרחים של המדינות שאליהן יעברו?

אמנות הפליטים אינן ערוכות

חלק מהנושאים הללו נדונים בתכיפות הולכת וגוברת בשנה האחרונה. נורבגיה, אחת המדינות שצפויות להמשיך ולהתעשר כתוצאה מההתחממות הגלובלית בשל הקרבה שלה לים הארקטי שהולך והופך לנגיש יותר, אירחה בקיץ האחרון ועידה שעוסקת בנושא, לקראת הדיונים בדרבן.

ההרצאות בוועידה המיוחדת עסקו בסומליה, בטובאלו ובמקסיקו. חלק מהחוקרים שם הגיעו למסקנה הברורה כי אמנות הפליטים וזכויות האדם המצויות כיום אינן ערוכות מספיק כדי לטפל בצורה הטובה ביותר בגלי הפליטים שצפויים לנוע בעולם שבו ההתחממות הגלובלית גרמה לעליית טמפרטורה ממוצעת של יותר משתי מעלות.

"ההשלכות על הרווחה האנושית, על הביטחון ועל דרכי ההתמודדות שלנו הן מרחיקות לכת", נכתב בהודעת הסיכום של הוועידה. בדברי הרקע שסופקו למתכנסים צוין כי בשנת 2010 לבדה נרשמו לא פחות מ-36 מיליון בני אדם שנאלצו לעזוב את בתיהם כתוצאה מ"אירועי אקלים".

בינתיים, הדיונים הבינלאומיים נמשכים. כמו רוב ועידות האקלים לפניה, זו שננעלה בדרבן החליטה לדחות את ההחלטה על אמנה מחייבת לצמצום גזי חממה בחמש שנים לפחות.

סין והודו, שהפכו למובילות בשיעור הצמיחה בפליטת גזי חממה (בין השאר מכיוון שהן מייצרות בשביל חברות אירופיות ואמריקאיות), אמרו לראשונה כי יחתמו בעתיד על התחייבות שכזו. הן לא אמרו מתי. מדינות בעלות שטחי יערות גשם נרחבים יזכו לכספים מקרן מיוחדת תמורת אי-השמדת שטחים מיוערים.

בנוגע להסתגלות לשינויי האקלים, הוועידה החליטה להקים קרן מיוחדת שתסייע למדינות נחשלות להתמודד עמם. אולם אף אחד אינו מדבר בשלב זה על פתיחת גבולות, או על הגירה מאורגנת לפליטי אקלים.

עיקר ההחלטה מדבר על יצירת הזדמנות לחברות מערביות למכור למדינות הללו טכנולוגיה מתקדמת לאנרגיות מתחדשות. במצב עניינים זה, כל מדינה נאלצת לדאוג לעצמה: להולנד יש משאבים לתכנן שכונות שלמות שיוכלו לצוף במקרה הצורך; בסומליה מקווים לגשם.