כל הזכויות פרוצות: איך נלחמים במותגים המזויפים?

אין הרבה משרדי עורכי דין שמציגים לראווה את השלל שתפסו במסגרת העבודה. במשרד עורכי הדין גילת ברקת, מקבוצת ריינהולד כהן, מוצגת בחזית המשרד תערוכה גדולה, המאפשרת הצצה לאחת הפעילויות המרכזיות שלו - מלחמה בזיופים של מותגים מובילים, שבעליהם נמנים עם לקוחות המשרד. גם אין הרבה משרדי עורכי דין שבקומת המחסן שלהם יש מקום נרחב לחולצות מזויפות של אברקומבי אנד פיץ' ומגוון חיקויים של פומה ושל לה קוסט. כולם ממתינים לגריסה אצל מי שמכונה "המשמיד מאשדוד".

עו"ד רועי קורניק, ראש מחלקת האכיפה במשרד, מטפח את אוסף הזיופים שלו בהנאה רבה. זה החלק החביב בעבודה שבה נדרשים להתמודד עם תירוצים יצירתיים של מוכרים בשווקים; עם משאים-ומתנים מפרכים שבהם מוכן המשרד ללכת לקראת מוכרי הזיופים, אם יובילו אותם ללב המאפליה, המקום שבו מכינים את הזיופים; וכמובן עם תגובות לא מאוד נעימות מצד מי שהבינו שעלו עליהם - הפררו רושה שהם מוכרים הוא לא סתם לא טעים, הוא מזויף.

כשבחלק מהמקרים מעורבות גם משפחות הפשע, קשה לומר שמדובר במשחק ילדים. "זיופים, בעיקר של תרופות, מתחילים לא פעם במשפחות הפשע", אומר קורניק. "הן פונות לכיוון הזה, כי הוא הרבה יותר פשוט מבחינתן. במקום לפרוץ, כמו פעם, אתה מסתובב עם מזוודה קטנה עמוסת כדורים, שתכולתה שווה מאות אלפי דולרים, או ממלא בקבוקי אלכוהול ריקים במשקאות מזויפים ומוכר אותם לפיצוציות ולמסעדות. אנחנו מגישים תביעות נגד אנשים. המשטרה מנהלת חקירות. להגיד לך שתמיד מצליחים להגיע לקודקוד? לא תמיד".

- עם אילו משפחות הזיופים מזוהים?

"שמעתי הרבה פעמים מהמשטרה שהתרופות קשורות לעבריין כזה או אחר, אבל זה מעולם לא הגיע לכדי הרשעה. יש אנשים שהופעלו על-ידי משפחות פשע, אבל הרשויות אף פעם לא הצליחו להוכיח את זה. מעולם לא הושיבו בכלא איש משפחת פשע בגלל זיופים, אפילו שיודעים שזה קיים".

- לתפוס משפחת פשע על זיופים זה כמו לתפוס את אל קפונה על עבירת מס.

"זיופים זה עניין רציני", משיבה ד"ר בושמת גונן, שותפה מנהלת בריינהולד כהן. "יש נטייה של אנשים לפתח סימפטיה כלפי זייפן. מה אכפת לכם. למה להיטפל לאנשים האלה שמנסים להתפרנס. אנחנו לא מבקשים להתנקם באיזו חנות קטנה בראשון לציון. הפעילות שלנו נועדה להגן על אנשים שהשקיעו מאות מיליונים בפיתוח מוצרים".

- עדיין מדובר בתאגידי ענק, שלא יפשטו רגל כי מישהו בשוק רמלה-לוד מכר זיופים שלהם.

קורניק: "אבל המוניטין שלהם ייפגע, והמפיץ הישראלי שהשקיע הון-עתק במוצרים המקוריים ייפגע מאוד. ואובדן ההכנסות למדינה ייפגע; שלא לדבר על הנזק שנגרם לצרכן, שקונה מוצר פגום. אדם שקנה בחו"ל אוזניית בלוטות' של חברה ידועה היה בטוח שקנה את המוצר המקורי. האוזנייה התפוצצה והוא איבד את השמיעה באותה אוזן".

- ומתי הוא הבין שמדובר בזיוף?

"כשהוא הגיש תביעה נגד החברה. גם תרופות מזויפות יכולות להיות מסוכנות מאוד. הן בדרך כלל מיוצרות במקומות מלוכלכים ובתנאים מחפירים. אין בהן החומרים הפעילים, ואם יש - לא תמיד הם במינונים הנכונים. בין התרופות לאין-אונות ישנן הסיאליס, המאפשרת פעילות במשך 36 שעות, והויאגרה, שפעילה בין 4 ל-8 שעות. היו מקרים שבהם הזייפנים החליפו את החומרים הפעילים שלהם זה בזה, ואנשים לא הבינו מה קורה".

- יש סיכון לקנות תרופה מזויפת בבית-מרקחת?

"קטן מאוד. היו מקרים ספורים שמצאו, במסגרת מבצע גדול של המשטרה, ויאגרה מזויפת בבתי מרקחת במשולש. הרבה מהתרופות המזויפות קשורות לבעיות האין-אונות. הן נמכרות באמצעות המייל או דרך מודעות בעיתונים. אלה הרי תרופות מרשם שמצריכות ייעוץ רפואי. מי שמציע אותן דרך המייל, כשכל מה שצריך זה להרים טלפון ולקבל את התרופות עם שליח, מוכר גרסה מזויפת".

- זה לא מקרה שדווקא תקופות המרשם האלה מזויפות ולא אנטיביוטיקה.

"חלק מהעניין זה באמת הבושה. לבן אדם לא נעים לבקש מהרופא מרשם לסיאליס ולהודות שיש לו בעיה. אבל זה גם עניין המחיר. טבלייה מקורית עולה בין 40 ל-70 שקל, והיום אפשר לקנות בקבוקון עם 20 טבליות מזויפות ב-40 שקל; חיסכון במחיר שעלול לעלות ביוקר".

הפדרציה באה, הפדרציה באה

אז איך עולים על זיופים? בשווקים, זה קל. כמעט כמו לזרוק חכה בים מלא דגים. הרי אף אחד לא מצפה למצוא בדוכנים שם את המותגים המקוריים. קורניק אינו מקל ראש. "יש חברת חקירות שעובדת בשבילנו", הוא אומר. "החוקרים מסתובבים בשווקים ברחבי הארץ ומחפשים זיופים, ובעקבותיהם אנחנו מגיעים לפשיטה עם המשטרה. הטיעון שממילא כולם יודעים שהמותגים בשוק מזויפים לא עוזר למוכרים כשתופסים אותם; וגם לא הטענה שמי שקונה מזויף ממילא לא היה קונה את המקור, ככה שלכאורה אין פה אובדן הכנסה. כי מה שמשחק פה זה דילול המוניטין. אם כולם יסתובבו עם פומה, אנשים לא ירצו לקנות אותה יותר, ויעברו למותג הבא".

- אילו עוד תירוצים משמיעים המוכרים?

"'מה אתה רוצה ממני, אתמול בא איזה ערבי, לא יודע איך קוראים לו, הציע למכור לי 100 חולצות. עוד לא מכרתי אחת, ובאתם'. שזה בולשיט כמובן. כי מאתמול הוא מכר 300, או שעברו כבר שנים מאז שהתחיל עם זה, והוא מכר עשרות אלפים. בשביל מקרים כאלה יש בחוק 'פיצויים ללא הוכחת נזק'. אנחנו לא צריכים להראות לבית המשפט כמה חולצות נמכרו כדי לדרוש קנס עד 100 אלף שקל, ולסוחר בשוק זה סכום משמעותי".

- הם גם מלשינים זה על זה? או להפך - עוזרים זה לזה להחביא סחורה?

"תלוי אם יש להם באותו רגע מותגים מזויפים בדוכן או לא. לפעמים מזהים את החבר'ה מחברת החקירות, אפילו שאנחנו מנסים שיחליפו ביניהם בכל פעם שווקים, ואז מתחיל רחש בשוק, 'הפדרציה באה', על-שם הפדרציה שנלחמת בדיסקים. בזמן הפשיטה הרשמית יש בעלי דוכנים שמשאירים את התיקים שלהם, את הכסף ואת הכול, ופשוט בורחים. כבר קרה שעיקלנו כסף מזומן שמישהי השאירה. לפעמים הם חוזרים לקחת את התיק, ואז תופסים אותם".

- ממש מבצע בלשי.

"יש מקרים שזה ממש ככה. פעם שמענו על מבצע במברשות שיניים ,Oral-B שעשתה איזו רשת שיווק לא מפורסמת. הלכנו לקנות את המוצר, שהיה קצת יותר זול מהמקובל, ושלחנו אותו לבדיקת מעבדה באנגליה. רק שם, בבדיקה מיקרוסקופית של הסיבים, עלו על הזיוף. אם במברשת מקורית הזיפים היו מעוגלים כדי למנוע פציעה של החניכיים, אז במזויפת הקצוות נותרו מחודדים. ביקשנו מבית המשפט צווי תפיסה אזרחיים, והתפרסנו ברחבי הארץ, ליד סניפים שונים של הרשת, כדי שלא יספיקו להעלים את הסחורה. זה היה ממש מבצע אנטבה. כולם ישבו במכוניות, חיכו לאור הירוק, ואז אמרנו יאללה נכנסים, ופשטנו עליהם יחד".

- מלבד חברת החקירות, מי עוד מספק מידע?

"בעלי הזכויות של המותג בארץ, שכועסים על אובדן הפרנסה; עובדים שלנו שחשדו במשהו כשעשו קניות לבית. בעקבות דיווחים כאלה אני שולח לפעמים מתמחה מהמשרד שיקנה במקום מוצרים ושולח אותם לבדיקות. אבל אנחנו לא 'רודפי אמבולנסים', יש לנו מספיק עבודה גם ככה.

"לא פעם, המידע מגיע מלקוח שלא מרוצה ממוצר שקנה ובא להתלונן אצל החברה המקורית. אפילו שמדובר בזיוף, הרבה חברות מציעות לו חדש ומבקשות שיתאר איפה בדיוק הוא קנה. לא מעניין אותנו לתפוס את האיש הקטן ברחוב, כמו שלא מעניין אותנו אם חזרת מתאילנד עם 3 חולצות מזויפות של לה קוסט. אותנו מעניינות הכמויות המסחריות, ועוד יותר מזה - להגיע לתחילת שרשרת המזון; לא למוכר של החולצות אלא לבתי הדפוס שמטביעים את הלוגו, למתפרות ולמפעלים".

- איך עושים את זה?

"חקירות. הרבה משאים-ומתנים עם מוכרים. תגידו לי איפה קניתם, ונתפשר על גובה הסכום שתשלמו לנו כפיצוי. זה נשמע מוזר, אבל אנשים הרבה יותר מוטרדים מההליכים האזרחיים שנפתחים נגדם, מאשר מההליכים הפליליים. זה קורה כי אין עונשי מאסר ממושכים על זיופים, אלא אם כן מדובר בתרופות. ועורך הדין, במקרה של כתב אישום, נלקח מהסנגוריה הציבורית, ככה שהוא לא עולה לזייפנים כסף. בהליך אזרחי, הכסף שיפסידו הרבה יותר משמעותי, את עורך הדין הם מממנים בעצמם, וגם ההוצאה לפועל מאוד מטרידה אותם".

- גם לנהל איתם משא-ומתן נשמע מאוד מטריד.

"אני יושב באין-ספור משאים-ומתנים. יש אנשים קשי יום ויש בעלי אמצעים. מגיעים אנשים שחזותם מעידה על אופיים. מתייצבים בלי הודעה מוקדמת ומבקשים להבהיר למה לא כדאי להתעסק איתם. בסוף זה תמיד נגמר בצורה מסודרת".

- יש מותגים שאפילו מרוויחים כסף מסכומי הפיצויים שמשלמים הזייפנים?

"כן. קורה שההכנסות שקיבלה החברה מפיצויים מכסות את הסכום שהיא השקיעה באכיפה, ואף למעלה מזה. אבל המטרה היא לא להרוויח כסף, אלא למגר את התופעה. גם אם רק חצי ההשקעה מחזירה את עצמה, זה עדיין משתלם מבחינות אחרות".

מה עושים עם השלל?

קורניק מעריך כי מצב הזיופים אצלנו אינו שונה מזה שבכל מדינה מערבית אחרת. "על כל טרנד שהולך חזק, מגיע באיחור של חודשיים הזיוף. עכשיו יש הרבה אברקומבי. לפני שנה וחצי אלה היו הנעליים של לה קוסט. "הגיע משלוח גדול מאוד של נעליים במכולה. 6,000 זוגות בלי אף סימן של מותג עליהם, מלבד הכיתוב ספורט. במכס גילו שאפשר לקלף את הכיתוב ספורט ולמצוא מתחתיו את הסמל המזויף של לה קוסט".

כאן התרמית ברורה; אבל במקרים אחרים אי-אפשר לטעון שזה בסך-הכול חיקוי ללא כוונת זדון, נגיד כשהתנין מסתכל לכיוון ההפוך או מצויר קצת אחרת?

"לא, כי מבחינה משפטית זה דומה עד כדי הטעיה. יש לנו הליכים על טיגריס שפונה ימינה, בעוד שהחתול של פומה פונה שמאלה. זה כמו שאסור להביא לארץ שוקולד בנייר כסף זהוב שמונח על נייר חום, כי זה מזכיר את פררו רושה. הרבה שנים של עבודה הם היו צריכים כדי ליצור את הזיהוי הזה, ואין סיבה שלא ייהנו ממנו".

- מצאתם זיופים גם ברשתות מוכרות?

"מצאנו בכמה סניפים בשופרסל זיופים של בגדים. לא היה שום הליך פלילי. עצרנו את זה וקיבלנו פיצויים. לפעילות אינטנסיבית בגזרה של מותג מסוים יש השפעה גדולה. כשפומה הייתה מאוימת, לפני כמה שנים, עשינו מבצע בשוק באילת; לקחנו שוטרים, חלקם בשכר, כדי לתפוס בכמה דוכנים סימולטנית".

- למה שוטרים בשכר?

"כי היחידות שטיפלו בנושאים האלה היו אז בחיתוליהן והיו מוגבלות בכוח האדם. רצינו מבצע גדול אז שילמנו על השירות. אני מבין את הגבה המורמת, אבל אנחנו לא היחידים שעשינו את זה, ובכל מקרה, זה לא קורה יותר".

- יש מקרים שבהם הזיוף הוא פשוט עלבון לאינטליגנציה?

קורניק צוחק. "יש מקרים שבהם הזיוף מאוד בולט, כמו בושם בריח שונה או כיתוב שונה של הלוגו. בומה במקום פומה, זה מצחיק. גם לקרוא לבריזר 'סקסי דרינק', תוך שימוש בפונט של בריזר, מעלה חיוך. פעם מצאנו גם בגדים עם כיתוב אקרובטיק אנד ריץ' במקום אברקומבי אנד פיץ'. שלחתי צילום של זה לאנשים במשרד, ומישהי שאלה בצחוק אם הוא פנוי, כי גם אקרובטי וגם עשיר.

"לעומת זאת, יש מקרים שצריך לשלוח לבדיקות מעבדה. לפומה יש תוויות ביטחון עם הולוגרמה שעוזרת בזיהוי. לפעמים נעזרים בברקודים. פעם הגענו למקום באור יהודה שייצר מוצרים מזויפים לשיער שחיקו את וולה. המכל היה מסריח. האופן שבו ייצרו את הדבר הזה אמר הכול".

- אתה לא יודע איך מייצרים את האמיתי; זה כמו שלא כדאי להיכנס למטבח של מסעדה.

"אני מאמין שחברת וולה מגרמניה עובדת בתנאים הולמים יותר".

- אתם תופסים כל-כך הרבה בגדים מזויפים במצב טוב. מה עושים בהם? מעבירים לתרומה?

"זו שאלה שתמיד עולה. אבל נניח שנתרום אותם למעון לנשים מוכות, אז מה עשינו בזה? האינטרס של בעלי הזכויות הוא שהמוצרים האלה לא יהיו בחוץ, בשום מקום. אנחנו קורעים את הבגדים בפיקוח המכס או המשטרה, תלוי אם הסחורה מובאת מחו"ל או נתפסת בארץ. והנהג של המשרד, שהוא ממש איש אשכולות, מתעד את זה, למען הרשויות. בואי לראות".

אז נסענו לראות את ההשמדה בפעולה. למכונה לא גדולה מכניסים בצד אחד בגדים, שיוצאים כגזירי בד מצדה השני. משם הם מועברים להטמנה במזבלה. הבגדים - זיופים של פומה ושל אברקומבי אנד פיץ' - נתפסו בחנות ברמת-השרון. "היית משלמת על חולצה כזו כמה מאות שקלים ברמת-השרון", מוציא קורניק פריט לדוגמה מערימת הארגזים, "כשלמזייפים היא עלתה אולי כמה סנטים".

- אני מניחה שאותך לא נתפוס בבגד מזויף.

"נכון. וגם לפני שנכנסתי לעבוד בתחום הזה לא היית תופסת אותי עם זיופים. אני מעדיף לקנות פריטים לא ממותגים מאשר מותגים מזויפים. עניין של מוסר".