עונה בספרינט

1. נכון או לא נכון: עונה מקוצרת טובה יותר לקבוצות "הזקנות" (דאלאס, סן אנטוניו, בוסטון)?

נכון, בתנאי ש... ההנחה שעונה מקוצרת טובה לקבוצות הזקנות נשענת בעיקר על העונה המקוצרת האחרונה, 1998/99, שהתחילה רק בפברואר בגלל סכסוך עבודה וכללה 50 משחקים. לסדרת הגמר באותה עונה הגיעו סן אנטוניו ספרס וניו יורק ניקס - אז שתי קבוצות של ווטרנים שבגלל העונה הקצרה, לפי התיאוריה, הגיעו לפלייאוף על רגליים מספיק טריות.

לקרוא לבוסטון, דאלאס וסן אנטוניו היום קבוצות של וטרנים זה אנדרסטייטמנט. הגיל הממוצע של השלישייה המפורסמת של בוסטון (קווין גארנט, פול פירס, ריי אלן) הוא 35. השלישייה של סן אנטוניו (טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי, טוני פארקר) בת 33 בממוצע. של דאלאס (דירק נוביצקי, ג'ייסון קיד, ג'ייסון טרי): 35. אין ספק שהקבוצות האלה מעדיפות עונה מקוצרת. אבל ה-NBA דחסה העונה 66 משחקים לקבוצה ב-124 ימים - לו"ז רצחני שעלול לעשות יותר נזק מעונה רגילה ומרווחת של 82 משחקים ב-170 ימים.

כדי לנצל את יתרונות העונה המקוצרת, דאלאס ובוסטון יצטרכו לעשות מה שסן אנטוניו עושה: לוותר על משחקים. גרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו שלא מעט אנשים חשובים ב-NBA מחשיבים אותו יותר מאת פיל ג'קסון, נוהג בשנתיים האחרונות לספסל את השלישייה שלו למשחק שלם לפחות פעם בשבוע. המינון הזה יהיה חייב לגדול העונה. זו האופציה היחידה של סן אנטוניו, דאלאס ובוסטון - להיות רלוונטיות בפלייאוף. וזו אופציה לא רעה בכלל: ב-1998/99 הניקס הגיעו לגמר מהמקום השמיני במזרח.

2. איזה לברון ג'יימס נראה בסדרת הגמר?

אין לי מושג. ומי שטוען שהוא יודע - משקר. ג'יימס של העונה הרגילה, זה שנותן 27.7 נק', 7 ריב' ו-7 אס' למשחק בקריירה, השחקן הכי טוב בעולם בהפרש גדול, הוא הסיבה העיקרית שמיאמי היא הפייבוריטית של כל סוכנויות ההימורים לזכות באליפות העונה. ג'יימס של גמר הפלייאוף נגד דאלאס, זה שהתחבא מהכדור ברבע הרביעי, הוא הסיבה שיש היום ברשת דירוגים של "בדיחות לברון הכי טובות". הנה אחת מהאחרונות: מה מקבלים אם נותנים ללברון דולר? שלושה רבעים. הפער בין התקרה הכדורסלנית של ג'יימס, שהיא אולי הגבוהה אי פעם אחרי זו של ג'ורדן, למנטליות שלו - ימשיך לייצר מתח העונה. למזלה של מיאמי, יש לה את דוויין ווייד על כל צרה.

3. למה דווקא קובי בראיינט צריך להדאיג את אוהדי ל.א לייקרס?

כי בראיינט עצבני. הוא עצבני על הקומישינר דייויד סטרן, שלדעתו ביטל את הטרייד שהיה אמור לשלוח את כריס פול ללייקרס, מחשש שהקבוצות הקטנות ימרדו. הוא עצבני על מנהלי הלייקרס, ששלחו את השחקן השישי של העונה הקודמת (למאר אודום) לקבוצה שרק לפני חצי שנה העיפה אותם מהפלייאוף (דאלאס) בלי לקבל תמורה; הוא עצבני על אשתו, ונסה, שהגישה בקשה לגירושים ובעתיד הלא רחוק תיקח ממנו 210 מיליון דולר.

בפעם הקודמת שבראיינט היה במצב רוח כזה, הוא לא יצא ממנו כמעט שלוש שנים. זה היה בין 2005-2007, התקופה שאחרי פרשת האונס והגירוש של שאקיל אוניל, כשללייקרס לא היה סגל מספיק טוב לאליפות. בשלוש השנים האלו בראיינט פחות או יותר שיחק אחד על חמישה בהתקפה (35.4 נק' למשחק בעונת 2005/06, כולל 81 נק' במשחק אחד; שלושה משחקים רצופים של 50 נקודות פלוס בעונת 2006/07). והלייקרס? או לא הגיעו לפלייאוף או הודחו בסיבוב הראשון. במשחק השביעי נגד פיניקס בסיבוב הראשון של פלייאוף 2006, בראיינט, מתוסכל מהשחקנים סביבו, פתח בשביתה איטלקית במחצית השנייה ולקח רק שלוש זריקות בשני רבעים.

לקלוע 35.4 נק' למשחק בראיינט כבר לא יכול. בגיל 33, על ברכיים שעברו כבר ארבעה ניתוחים, בראיינט מתחיל את העונה ה-16 שלו ב-NBA. בעונה הקודמת הוא שיחק 34 דקות למשחק - הכי פחות מאז גיל 19. עכשיו מתברר שגם את העונה הזאת הוא לא יפתח בגלל שקרע רצועה בשורש של כף יד ימין, ומי יודע מתי יחזור. הוא איבד את היתרון האתלטי, ותלוי יותר ויותר בקליעה שלו. להרוס קבוצה, לעומת זאת, בראיינט עדיין יכול.

מג'יק ג'ונסון, שכמו בראיינט זכה בחמש אליפויות עם הלייקרס, חושב שבראיינט חייב להחליף את אודום ולהיות, בפעם הראשונה בחייו, המנהיג החיובי בחדר ההלבשה כדי שללייקרס יהיה איזשהו סיכוי העונה. כשאמרו את זה לבראיינט, הוא הגיב: "זה לא ב-DNA שלי. אני המניאק של הכיתה".

4. האם הקארמה של הקליפרס סופסוף השתנתה?

מפתה להגיד שכן. לקליפרס יש היסטוריה יותר מטראגית (עד היום, כל שחקן טוב שהגיע אליהם נפצע והושבת לתקופה ארוכה); בעל בית קמצן וגזען (דונלד סטרלינג, טייקון נדל"ן שמחזיק שטחים גדולים בלוס אנג'לס ונאבק בתביעות על אפליית מגורים שבהן עובדים לשעבר שלו טענו שהוא סירב להשכיר לשחורים ולהיספנים, כי "הם מסריחים"); והכי פחות אוהדים מבין שבע קבוצות הספורט (פוטבול וכדורסל מכללות, בייסבול, הוקי, NBA) של לוס אנג'לס. אבל עכשיו, באדיבות דייויד סטרן, יש לקליפרס את הקומבינציה הכי מלהיבה של גארד גבוה בעולם: כריס פול ובלייק גריפין.

פול הוא לא רק הפוינט גארד הכי טוב ב-NBA: הוא "אולי הפוינט גארד הטהור הטוב בהיסטוריה", אומר ביל סימונס, כותב הכדורסל הבכיר בארה"ב. פול נבחר רביעי בדראפט 2005 וכבר בעונה השלישית שלו בליגה הוביל את ניו אורלינס הורנטס הבינונית למאזן של 26-56 ולחצי גמר הפלייאוף. בשנתיים האחרונות הוא נאבק בפציעות לא קלות, אבל ההצגה שלו נגד הלייקרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף אשתקד (22 נק', 11.5 אס', 6.7 ריב' למשחק מגובה 1.83 מטר) הראתה שהוא שוב בריא ובשיאו.

בשיאו פול עושה את השחקנים לידו הרבה יותר טובים. ובמקרה של גריפין - זה קונספט קצת מפחיד. גריפין, רוקי השנה ב-2011, נהיה הסנסציה של ה-NBA בעונה הראשונה שלו בליגה: הוא עף לגבהים ש-2.08 מטר על 113 ק"ג לא אמור להגיע אליהם, והטביע בכל צורה אפשרית (כולל מעל מכונית באולסטאר). הוא קלע 22.5 נק' והוריד 12.5 ריב' למשחק, הוא הפך את הקליפרס לאחת ממושכות הקהל הגדולות בליגה במשחקי חוץ. ואת כל זה הוא עשה בלי עושה משחק אמיתי לידו. כשגריפין שמע שפול מגיע לקליפרס הוא אמר שתי מילים: Lob City - רמז למסירות הקשתיות להטבעות שהוא עומד לקבל בלי סוף.

כן, מאוד מפתה להגיד שהקארמה של הקליפרס סופסוף השתנתה.