אביגדור ליברמן צדק?

המילה "חכם", על שלל נגזרותיה, היא חלק בלתי נפרד מלקסיקון המילים של אהוד ברק. היא יכולה להיאמר על הצבא - ברק, עם התמנותו לרמטכ"ל, התחייב לעשות אותו "צבא קטן ו... חכם".

פעמים רבות המילה הזאת באה בשילוב המילה "צדק", כלומר "צריך להיות צודק, לא רק חכם". ברק מת על המשפט הזה, והוא משתמש בו כל אימת שמישהו אומר דברים שאינם נראים לו, כי הדבר הכי חשוב לברק הוא שיכירו בחוכמתו. לא ביופיו, לא בעושרו - בחוכמה האנליטית שלו. מה גם שיש לביטוי הזה ערך מוסף - "רמז" לכך שבעל הדעה האחרת אינו חכם, שלא לומר טיפש.

הגינוי האירופי

הפעם כוונה ההבלחה של ברק אל שר החוץ, אביגדור ליברמן. זה היה בבוקר יום ה', השבוע, כאשר שר הביטחון התראיין ברדיו על תגובת ליברמן להודעת הגינוי של גרמניה, צרפת, בריטניה ופורטוגל.

באותה הודעה נכלל הגינוי ה"שגרתי" למדיניות ההתנחלויות של ישראל, וזה בסדר, כי מדובר בנושא מדיני. אבל המדינות האירופיות לא הסתפקו בכך והציגו לישראל דרישה להעניש בצורה תקיפה יותר מתנחלים הנוקטים אלימות כלפי אוכלוסייה ערבית לא לוחמת.

התגובה הליברמנית

משרד החוץ הגיב כך: "אם במקום לתרום ליציבות המזרח התיכון הן משקיעות מאמצים בהתנצחות לא ראויה דווקא עם המדינה שבה מערכת החוק והמשפט העצמאית יודעת להתמודד עם מפרי חוק, הרי שהן מאבדות את אמינותן והופכות את עצמן ללא רלוונטיות".

לכבוד תגובה זו של ליברמן שלף ברק את נשק יום הדין שלו, המורכב מחוכמה וצדק. הוא הדגיש כי מבחינה עניינית, ליברמן צודק, אבל זה לא חכם להתעמת עם בנות ברית חשובות.

המחבלת של אבו מאזן

על כך שעמדת משרד החוץ שלנו צודקת, נדמה לי שאין, או לא צריך להיות, ויכוח. מדיניות ענישה של מדינה היא עניינה הפרטי, לא נושא שמדינות אחרות אמורות להתערב בו. הגינוי האירופי היה מגוחך במיוחד משום שהושמע ביום שבו אבו מאזן נפגש עם אמנה מונא, המחבלת שהובילה את הנער אופיר רחום אל רוצחיו.

המנהיג הפלסטיני שאותו, על פי אירופה, אנחנו אמורים לרצות, חיבק ונישק את הרוצחת כאילו הייתה אור לעמים. אצל מנהיג פלסטיני זה, וגם אצל קודמיו, אין ולא הייתה כלל מדיניות ענישה נגד רוצחים. למעשה, הייתה שם מדיניות של סגידה לטובחי יהודים.

החוכמה של ברק

צדק, אם כן, היה בתגובת ליברמן. ומה בקשר לחוכמה? אפשר להסכים כי לאף אחד, חוץ מלברק כמובן, אין מונופול על החוכמה, ומה שנראה חכם היום יכול להתברר מחר כשטות מוחלטת.

ברור לגמרי שאין בתגובת משרד החוץ שום דבר שיכול לשמח את בעלי בריתנו החשובים. מצד שני, אם התגובה הייתה "חכמה" בסגנון ברק, כלומר מנוסחת בלשון דיפלומטית עדינה, לא תוקפנית - האם זה היה יותר מועיל?

חשיבותה של כותרת

ברק אמר עוד ש"שום דבר לא נגרם מכותרת אחת של יום אחד". בדרך כלל זה אמנם כך, מדינות לא קובעות את עמדותיהן על סמך כותרות חולפות ומתחלפות. אבל גם לא צריך להמעיט מהערך הפוטנציאלי הקיים ב"כותרת אחת של יום אחד". הגינוי האירופי גם הוא מסוג הכותרות הללו. אבל הרבה מאוד יכול להיות תלוי בתגובה לכותרת כזאת.

תגובה נרפית יכולה להוביל לעוד כותרות מן הסוג הזה, עד שנוצרת הצטברות של "כותרות יום אחד" לכדי מדיניות של הרבה יותר מיום אחד. תגובה נחושה, לעומת זאת, יכולה לבלום את המגמה המסתמנת ב"כותרת של היום האחד". במילים אחרות: ההתערבות במדיניות העונשין של ישראל היא בלתי נסבלת והיה נכון לומר זאת בצורה הברורה ביותר, גם אם אינה ערבה למוחו החכם מנשוא של שר הביטחון.

matigolan@globes.co.il