איפה הסופרטנקר?

בדיוק כמו דוח מבקר המדינה, ריחף ביום שני האחרון מעל לראשן של משפחות הרוגי השריפה בכרמל במין זמזום טורדני גם מסוקו של ראש הממשלה, שהגיע לנאום ביום השנה לזכרם. לצידו של נתניהו ישבו במסוק שאר כוכבי הדוח: שר הפנים, אלי ישי, והשר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ'. רק שר האוצר, יובל שטייניץ, היה חסר שם להשלמת דוח המבקר.

אפשר לחלק את יושבי המסוק לשניים: אלו שיבקרו אותם, וזה שיהיה הראשון לדעת מה גזר-דינם. יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שישב לצידם של המבוקרים, יהיה הראשון שיקבל את הדוח מידיו של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, ויוכל לרוץ לספר לחבר'ה: אני הראשון שעילעל, קרא, חיבק, וניחם את המבוקרים.

הרעש במסוק היה מחריש אוזניים. מי שרצה לומר משהו נאלץ להסתפק בתנועות ידיים. אבל ממילא שלושת המבוקרים לא בדיוק ידידי נפש, והם לא מקיימים שיחות עומק בישיבות הממשלה האחרונות.

זמן קצר אחרי ההמראה קם נתניהו להשקיף מהחלון. את מרבית הדרך עשה בעמידה. נראה היה שרה"מ שקוע במחשבות או טרדות, מהורהר בין שמיים לארץ. מה עבר בראשו, קשה לדעת, אבל אפשר לשער ממה הוא מוטרד. בישיבת הממשלה האחרונה במהלך הדיון על הרפורמות בנמלים, במסגרת מסקנות טרכטנברג, שיבץ נתניהו לא פעם ולא פעמיים את המילה סופרטאנקר - אותו מטוס כיבוי שעזר בכיבוי האש בכרמל - בהקשרים שונים ובעיקר משונים. מעניין מה היה אומר על זה פרויד.

אחר-כך נכנס נתניהו לתא הטייס. שני צלמי לשכת העיתונות הממשלתית (וידאו וסטילס), שהתלוו לנתניהו, ניסו למצוא זווית מתאימה למנהיג האומה ולא הפסיקו לצלם לרגע. עם כל פיהוק נדרכו הצלמים וקפצו לצלם. כל זווית אפשרית מוצתה. לנוכח מה שיקרה שעה קלה מאוחר יותר, אף אחד לא היה מתפלא, אם אחד היועצים היה הוגה רעיון מבריק להנחית את המסוק נחיתת אונס, לצורך צילום מוצלח של מי צפה מראש את התקלה.

השאלה האמיתית עכשיו היא מה יאמר מבקר המדינה על חלקם של הפוליטיקאים בדליקה. למרות דבריו של המבקר השבוע, כי חלה החמרה במצבם של המבוקרים, עד לרגע זה לא נשלחה לעיונם טיוטה נוספת. בטיוטה הראשונה, הביקורת שהופנתה לדרג המבצע בשטח הייתה גבוהה מהמצופה. זה לא שלא נחסכה ביקורת חריפה מהפוליטיקאים, אבל הקצינים בשטח ספגו יותר.

הנשיא לינדנשטראוס?

אבל השאלה היותר חשובה היא האם לינדנשטראוס עדיין מפנטז לרשת את שמעון פרס ולהיות נשיאה התשיעי של ישראל, או שהוא כבר מבין שכל תקוותיו יגוזו יום לאחר פרישתו. את הנשיא, נזכיר, בוחרים חברי הכנסת.

כל עוד מכהן לינדנשטראוס בתפקיד, יש אולי מי שנוטע בו את המחשבה והתקווה, שהוא עשוי להיות הנשיא הבא. קשה להאמין שלינדנשטראוס באמת מאמין לסיפורים שהוא שומע, אבל אם כן, הם רק נועדו להרדים, לפייס, ולרכך אותו, לפני שהוא מחבר את הדוח האחרון שלו. מכל מקום, אפשר לשער שדוח המבקר ללובשי החליפות יהיה קשה לא פחות מללובשי המדים.

לפוליטיקאים גם לא מסייעת העובדה, שמי שהיו נציב שירות הכבאות וההצלה בזמן האירוע, שמעון רומח, ומפקד המחוז הצפוני במשטרה דאז, שמעון קורן, כבר סיימו את תפקידם. כשהראש שלהם כבר נמצא בבית, סביר להניח שמועמדים אחרים יעלו לגיליוטינה.

"עיזבו אותו, הוא כבר יזיק לעצמו"

כשיועציו של אריאל שרון היו שואלים אותו "מה נעשה עם נתניהו?", היה שרון משיב להם: "הניחו לביבי, הוא כבר ידאג להזיק לעצמו". השבוע החולף היה תזכורת טובה לאמירה הזו. באותו ביטחון ומהירות אופייניים, שבהם ניצח את הפריימריז בליכוד, שטרם התקיימו, כך הגיע טקס הזיכרון לחללי אסון הכרמל וטפח על פניו.

בכנסת היה מי שהעלה את ההשערה שאת הטקסט המביך, שפגע ברה"מ, יכלו לכתוב רק יריביו, לא יועציו. מבקר, שהזדמן למזנון, העיר בציניות כי היה זה השר סילבן שלום או העיתונאי בן כספית.

אחרי שהתעייפו במשכן מהניחושים מי כתב לרה"מ את הטקסט, החלו לנחש מי כתב לח"כ איתן כבל את נאום התגובה "אתה שמש העמים". בניגוד לרה"מ, כבל לקח אחריות על הטקסט ולא צעק על יועציו.

ללעג שספג רה"מ בתקשורת ובכנסת לא היו גבולות. לשונות האש ליחכו את בשרו בהנאה וצרבו בו צלקות. להק מטוסי ההסברה של נתניהו נזקק השבוע לסופרטאנקר, כדי לכבות את לשונות האש הרעות. אלא שהכיבוי, כמו ההצתה, נעדר תחכום ורגישות, והניסיון לכבות את הלהבות לא רק שלא הועיל, הוא אפילו הזיק.

בניגוד ללוחמי האש שחירפו את נפשם והסתערו על הסכנה, בלשכת רה"מ הצטנף כל אחד בפינתו, שלח את האחר לעבר האש, ועשה הכל כדי לחמוק מאחריות, ובעיקר להטיל אותה על חברו. לו דוברו של רה"מ, רוני סופר, העיתונאי היחיד במערך הדוברות ומי שמכיר את הדברים מהצד השני, היה מעורב בכתיבה, ודאי היה יכול להתריע מפני השריפה הזו.

בלשכה תהו השבוע לאן נעלם יועז הנדל, הרהוט והאינטיליגנטי, דווקא כשהשריפה התקשורתית הלוהטת משתוללת בכל עוזה, ומדוע נעדר ממסכי הטלוויזיה ומאולפני הרדיו. בסביבתו של רה"מ כבר תוהים זמן רב כיצד מצליח לתמרן ראש מערך ההסברה והדוברות של נתניהו, את הופעותיו התקשורתיות בדרך כלל רק למצב שבו נוח להופיע. כשהאירועים מלטפים את נתניהו, הנדל פושט על אולפני הטלוויזיה. כך היה עם הופעותיו הבלתי נגמרות של הנדל בספטמבר, לאחר נאום נתניהו באו"ם וסביב חזרתו של גלעד שליט חודש לאחר מכן. הוא תמיד יבליח כשקורה משהו טוב. הפעם, כשהיה צריך לקחת אחריות, דמותו הנאה נעדרה. מעיניו של רה"מ הפרט הזה לא נעדר. נתניהו ידוע כמי שמעריך תמיד את המתייצבים לצידו דווקא בימים הקשים, ומעריך הרבה פחות את מי שמתייצב כשזה נוח, כלשונו של נתניהו.

היעלמותו של הנדל מעוררת תהיות רבות יותר, בשל העובדה שהוא השתתף, כמו רבים מבכירי הלשכה, בהתייעצות שהתקיימה אצל רה"מ ביום ראשון, ערב קודם לאירוע המביך, כדי להתכונן לטקס בכרמל.

בפנים נפולות

במסוק בדרך חזרה, נראו כולם מאוד מהורהרים. היה להם מבט נוגה. אולי בגלל הדוח המסתמן, אולי בגלל המשפחות, שזעקות השבר שלהן קרעו את הלב.

הדיסוננס בין הצער הכבד לבין דברי השבח לרה"מ, היה גדול. אנשיו של נתניהו, שחלקם שמע בפעם הראשונה את הטקסט, נראו המומים. פניהם היו נפולות. ודאי תהו האם הפעם יופקו הלקחים ויוסקו המסקנות, או ששוב יטוטאו מתחת לשטיח עד הפעם הבאה.