איך אומרים בטר פלייס בסינית

הציבור בישראל טרוד כיום בשאלות קיומיות ונראה שגם לענף הרכב המקומי יש דברים חשובים יותר מהרכב החשמלי על סדר היום. במשאל שערכנו לאחרונה בקרב בכירים מענף הרכב על ההתפתחויות המרכזיות שצפויות בענף ב-2012, איש לא ציין את כניסתם של כלי רכב חשמליים לשוק המסחרי כאירוע שיעצב את פני השוק בשנה הבאה.

הסינים מתחברים לשטקר

אבל אלפי קילומטרים מאיתנו, באימפריה הסינית, זירת הרכב החשמלי רוחשת פעילות. רק לאחרונה נרשמו בסין שתי השקות רשמיות חגיגיות שמעורבים בהן שחקנים ישראליים: האחת, הנחת אבן הפינה למיזם ייצור הרכב "צ'רי קוואנטום", שבו השקיעה החברה לישראל מאות מיליוני דולרים בשיתוף צ'רי הסינית, והאחרת, חנוכת "מרכז ההדגמה" של טעינת הרכב החשמלי בעיר גואנגזו, שהקימו "בטר פלייס" ושותפתה המקומית "סאות' צ'יינה גריד" (CSG), חברת החשמל השנייה בגודלה בסין.

רשמית, מדובר בשני מיזמים מקבילים שנקודת ההשקה הגלויה היחידה ביניהם היא מימון אינטנסיבי של החברה לישראל. בשני האירועים הקפידו הדוברים הרשמיים לשמור על עמימות בנוגע לקשרים בין הפרויקטים. אולם מאחורי הקלעים אלו הם שני מיזמים עסקיים, שבעתיד יהיה ביניהם קשר הדוק.

בימים אלה מפתחת קבלנית ההנדסה האוסטרית "מאגנה שטייר" עבור קוואנטום צ'רי אבות טיפוס של כלי רכב חשמליים עם מנגנון להחלפה מהירה של סוללה. קל לנחש מי יהיה הלקוח המרכזי של המכוניות העתידיות הללו.

גם בראיונות לתקשורת הסינית אפשר למצוא לא מעט רמזים לקשרים עתידיים בין המיזמים. למשל, בראיון לרגל השקת מרכז ההדגמה החדש, שנתן לאחרונה דן כהן, סמנכ"ל הפיתוח העסקי הגלובלי של "בטר פלייס", לסוכנות הידיעות "צ'יינה אקונומיק טיימז", הוא אומר כי "בטווח הקצר אנחנו מתבססים על שיתוף הפעולה שלנו עם רנו. בטווח הארוך יותר אנו מנהלים מו"מ עם יצרניות רכב סיניות, כדי להשיק כלי רכב שיתמכו בפתרון החלפת הסוללה בתוך שנה-שנתיים".

באירוע השקת מרכז ההדגמה של "בטר פלייס" בגואנגזו, הקפידה "בטר פלייס" להציג עצמה כאינטגרטורית של ציוד תשתית ושירותים, שמחברת בין ספקי החשמל, תשתית הטעינה ומערכות הניהול, ופועלת תחת כנפי השותפות המקומיות המכובדות. מנגד, עידן עופר לקח את המסר לכיוון שונה: "עם מודל בר-קיימא של החלפת סוללות ועם מדיניות ממשלתית אוהדת, יהיה קל יותר לשכנע את הלקוחות הסינים לקנות רכב חשמלי".

לדבריו, "רבים מהלקוחות הסינים אינם דומים ללקוחות באירופה. רובם לקוחות חדשים ללא היסטוריה של בעלות על רכב, ואינם מכירים את חוויית הנהיגה ברכב. במערב, רוב הלקוחות הם לא של 'פעם ראשונה'. יש להם היסטוריה ארוכה של שימוש ברכב מונע בנזין. אם אתה מספר ללקוח הסיני מהי מכונית חשמלית וכמה נוח להטעין את הסוללה, הוא יעדיף מכונית 'ירוקה'".

הרבה צווארי בקבוק

המיזמים האחרונים של "בטר פלייס" והחברה לישראל בסין ייצרו לא מעט רעש בתקשורת הסינית, אולם הם עדיין נדבך זעיר בתמונה הכוללת. בתמונה זו שואפת ממשלת סין, במסגרת "תוכנית החומש השנייה", "לחשמל" את הכבישים ולהפחית בהוצאות רכישת הנפט.

כחלק מהתוכנית ממשלת סין מפעילה כיום לחץ אדיר על כל השחקנים בשוק אספקת החשמל, ציוד הטעינה וייצור הרכב והסוללות, כדי להפיק תוצאות ממשיות בתוך לוח הזמנים שנקבע. "תוצאות ממשיות", עבור הממשלה הסינית, פירושן כ-800 אלף עד מיליון כלי רכב חשמליים על הכבישים בתוך כארבע שנים.

בתערוכה ממשלתית של "ציוד טעינה לרכב חשמלי ואחסון אנרגיה", שנערכה בסין החודש, הוצגו הפרויקטים האחרונים בנושא, ובהם ביצוע "פיילוטים" נרחבים של טעינת רכב חשמלי באזור הדלתא של הנהר יאנג-צה ובאי "היינאן" בים הדרומי של סין. לאוויר נזרקו מספרים רציניים, כמו השלמת הקמה של כ-16 אלף עמודי טעינה לרכב חשמלי באזורי הפיילוט עד סוף השנה.

אולם ניתוחים כלכליים מגלים עד כמה הדרך עוד רחוקה. הבעיה המרכזית כרוכה ב"צווארי בקבוק": למשל, עדיין לא הוחלט בסין על תקן טעינה אחיד ומה תהיה שיטת הטעינה העתידית של הרכב החשמלי. הנטייה היא לשלב טעינה ביתית וטעינה תעשייתית "מהירה" - כ-80% מקיבולת הסוללה של רכב חשמלי ב-10 דקות.

פיילוטים של "טעינה מהירה" צצים כיום בסין בשפע, אך הדבר יוצר צוואר בקבוק של דרישה לחשמל בשעות העומס ולחץ על כושר ייצור החשמל המוגבל ממילא - מה שפועל לטובת המודל של "בטר פלייס".

עוד צוואר בקבוק הם יצרני הרכב, שנדרשים להמר על השקעות עתק בפיתוח רכב חשמלי, מבלי שיש עדיין תשתית טעינה ראויה שיכולה לתרום להרחבת בסיס הלקוחות. בנוסף, ממשלת סין עובדת כיום על גיבוש תקני בטיחות וריסוק ספציפיים לרכב חשמלי ואלה יושלמו רק בתוך שנתיים. עד שלא יפורסמו, המעבר לייצור המוני יהיה מוגבל.

גם השותפה האסטרטגית של "בטר פלייס", CSG, יורה לכל כיוון ונראה שפתרון החלפת הסוללות הוא רק סוג אחד של תחמושת כדי לתת מענה ללחץ הממשלתי. עד כה הקימה החברה 14 תחנות לטעינה מהירה והציבה כ-2,900 עמודי טעינה. ב-CSG מכירים בעליונות הטכנולוגית של מנגנון החלפת הסוללות הרובוטי של "בטר פלייס", אולם טרם גובש מודל עסקי רווחי של המערכת שיתאים לתנאים של השוק הסיני.

כרגע, המודל העסקי הישראלי של רכישה של הסוללות במימון פרטי והחכרתן הוא בעייתי ליישום בסין, שם השחקניות המרכזיות הן חברות החשמל הממשלתיות.

שוק הרכב החשמלי בסין כאוטי למדי ונראה שהיא מנסה לייצר במקביל גם את "הביצה", תשתית הטעינה, וגם את "התרנגולת", הרכב החשמלי. בזירת המשחק הזו מחזיקה "בטר פלייס" קלפי מפתח טכנולוגיים עם פוטנציאל ענק, אך חוקי המשחק שלה טרם נקבעו.

ומה בישראל?

הישראלים לא מתעניינים במיוחד בנעשה בשוק הרכב החשמלי בסין, אך הסינים מאוד מתעניינים בנעשה בישראל. גם "בטר פלייס" משתמשת במודל הישראלי כדי להמחיש להם את הפוטנציאל המעשי של הטכנולוגיה שלה.

ע"פ דן כהן נמצאת "בטר פלייס" בעיצומו של ניסוי בן 6 חודשים לבחינת המערכת והמכוניות. ברבעון הראשון של 2012 יימסרו המכוניות ללקוחות נבחרים בציי רכב ובאפריל יסתיים השלב המרכזי בהקמת התשתית התפעולית של הטעינה, ההחלפה והבקרה. אליבא דכהן, החברה מתכוונת למכור בישראל בשנה הבאה 4,000-5,000 מכוניות רנו חשמליות ב-2012 ומספר דומה בדנמרק. ב-2012 יימכרו כ-15 אלף מכוניות בשני השווקים. עד 2016 ינועו על הכבישים בשני השווקים כ-100 אלף מכוניות חשמליות. כמה מהמכוניות הללו יגיעו מסין? את זה אנחנו עדיין לא יודעים.