אלפי ישראלים הפגינו אמש (ג') בבית שמש נגד תופעת הדרת הנשים שעלתה לאחרונה לכותרות. אך האם הביקורת נגד החרדים יצאה מפרופורציה? האם התקשורת מגזימה?
במשך שנים עשינו הכל כדי שזה יהיה "אנחנו" ו"הם". הנהנו בהסכמה מול המנטרה של שר השיכון אריאל אטיאס שאמר בכל הזדמנות כי "החרדים רוצים לגור בנפרד וגם החילונים רוצים שהחרדים יגורו בנפרד". גם ועדות התכנון הכי גבוהות אישרו בשנים האחרונות, במודע ומתוך אידיאולוגיה, הקמת יישובים חרדיים בחריש-קציר ובתל-ערד, שיצטרפו לערים החרדיות הפופולאריות כביתר עילית וקרית ספר.
ובאמת, בחשיבה לטווח בינוני-קצר, זה גם היה הכי נוח. "אנחנו", כלומר כל מי שהוא לא חרדי לובש שחורים, רצינו לובי מפואר, חדר לכל ילד ואי במטבח, ואילו "הם" רצו בעיקר מחיר נמוך ככל האפשר ופינת אוכל ענקית לשולחן הגדול של שבת. גם הסטנדרטים של השכונה היו אחרים . "אנחנו" דרשנו מתנ"ס ובריכה ו"הם" דרשו בית כנסת ומקווה. "אנחנו" רצינו מגדלים עם נוף ו"הם" היו מוכרחים לגור בבניינים נמוכים, משום שעדיין לא נמצאו מספיק רבנים אמיצים שיספקו פתרון הלכתי לבעיית המעלית בשבת. וכן, "אנחנו" רצינו פרסומות ושלטי חוצות עם בר רפאלי, ו"להם" הרי אסור להסתכל "אפילו באצבע הקטנה של אשה לשם הנאה.
ופתאום התעוררנו.
צפו בדרור מרמור, עורך הנדל"ן של "גלובס", בטור דעה נוקב שמספק זווית שונה: על האופן שבו החילונים הדירו את החרדים במשך שנים - ועכשיו מזדעקים על הדרת נשים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
