אובדן השנה - איימי ויינהאוס
על אף שסיבת המוות הרשמית שנקבעה הייתה מנת יתר של וודקה, מותה הפתאומי של זוכת הגראמי בת ה-27 איימי וויינהאוס, הותיר לא מעט שאלות לא פתורות בענייני סמים, אלכוהול וגברים, אך גם לא מעט תלבושות פרובוקטיביות, פרועות ומסקרנות, מלוות בתסרוקות יצירתיות, המפרות את כוח המשיכה.
טראש או אוונגרד, מרושל או ספונטני, סקסי או סליזי - אי אפשר היה להתעלם מהופעתה החיצונית של וויינהאוס - השמלות הקצרצרות, הקעקועים הגדולים, הסיגריה הקבועה בזווית הפה, התסרוקות התפוחות, המחשופים הנדיבים, האודם האדום וכמובן האיי-ליינר השחור המוגזם - כל אלה היו מסימני ההיכר שלה, שהפכו את סגנונה לבלתי ניתן לחיקוי, גם אם לא תמיד נראה אסתטי במיוחד.
על אף שבחייה התעקשה הכוכבת הבריטית המוכשרת להתנער ככל האפשר מתדמית ה'אייקון אופנה' שדבקה בה בעל כורחה (דמותה מעולם לא עיטרה שערים של מגזיני אופנה נחשבים והיא לא כיכבה בקמפיינים של מותגי אופנה) - אי אפשר היה לטעות בהופעותיה האותנטיות והייחודיות שאפיינו אותה ואין ספק שהדואליות שעוררה הופעתה (שאפיינה גם את אישיותה ואת סגנון חייה) הייתה חלק בלתי נפרד מהקסם שלה. לא בכדי, סומנה ויינהאוס בחייה כיקירתם התורנית של מעצבי אופנה מובילים כמו קרל לגרפלד, רוברטו קוואלי וג'ורג'יו ארמאני. במותה, נזכר העולם בגאונות המוזיקלית שלה, בזינוק שלה לתהילה וכן, גם במורשת האופנתית שהותירה אחריה.
אייקון השנה - קייט מידלטון
קייט מידלטון זכתה לא רק בנסיך; מאז החתונה, היא גם הפכה לאייקון אופנה מהלך.
שלושים שנה אחרי שהנסיכה דיאנה צעדה בכנסיית ווסטמינסטר לבושה בשמלה תפוחה ששובל משי לבן באורך כשבעה מטרים וחצי משתרך מאחוריה, הצליחה מידלטון לרגש מיליוני פאשוניסטים בבחירת שמלת כלה בלתי נשכחת. שמלת התחרה, בעיצובה של שרה ברטון לבית האופנה אלכסנדר מקווין, הפכה את מידלטון לדוכסית קיימברידג' הרשמית, וחשוב לא פחות - ליורשת החדשה של הנסיכה האופנתית ביותר עד כה, דיאנה. בסוגריים נציין שעדיין אפשר לחוש בהשפעה העצומה שהייתה לשמלת הנסיכה על שוק שמלות הכלה, המהווה נתח לא מבוטל מתעשיית האופנה.
מאז החתונה, נראה שמידלטון עושה מאמץ להצדיק את מעמדה כאייקון אופנה ולא מפסיקה להפגיז בשמלות שהולמות את תפקידה החדש. היא מוגדרת כתופעה אופנתית מפתיעה, ומצליחה לשלב באופן מופתי בין המלכותי והקז'ואלי; יש לה סגנון אצילי - קלאסי ולא מתאמץ. בין היתר היא נאמנה ללבוש השמרני המקובל בבית המלוכה, לרבות הכובעים. עם זאת, היא דוגמה מוצלחת לעובדה שסטייל אמיתי לא קונים במיליוני פאונדים, וגדודי הפפראצי הבריטים נהנים לתפוס אותה בסיבובי שופינג בהיי-סטריט בלונדון.
השמלות הקלאסיות בגזרות הצנועות שהיא בוחרת מקבלות טוויסט בעזרת פלטת צבעים עזה ואקססוריז מקסימים, כשאת ההצגה גונבת תמיד טבעת האירוסין היפהפייה של דיאנה. ביולי האחרון הטיים מגזין הקדיש פרויקט לאבולוציה האופנתית של מידלטון והגדיר אותה כתופעה האופנתית המפתיעה של השנה.
הסדרה החשובה של השנה - צו האופנה
בזמנים שבהם קשה מתמיד להגדיר את מהותה של האופנה הישראלית, ודור שלם של מעצבים צעירים ומוכשרים מתוסכל לנוכח היצע חומרי גלם דל ויכולות ייצור מוגבלות, קשה להאמין שפעם נשבה כאן רוח אחרת. הייתה זו דווקא מחלקת התעודה של ערוץ 1 שנרתמה למשימה ליצור סדרה תיעודית, המתחקה אחר היווצרותה של האופנה הישראלית בשם "צו האופנה".
הפרק הראשון עסק בתרבות הלבוש שאפיינה את העליות הראשונות ובתהליך "ההתבוללות האופנתית" שהחל עם החשיפה לתרבות המקומית באותן שנים. שלושת הפרקים העוקבים סקרו את התפתחות האופנה בארץ תחת השפעת מדי הצבא, הלבוש הציבורי והחרדי והשפעות בינלאומיות.
אירוע השנה - שבוע האופנה בתל אביב
בחורף הנוכחי התמזל מזלנו לחוות את הבשורה האופנתית של המעצבים הישראלים הבולטים באופן בלתי אמצעי, הודות ל-18 תצוגות אופנה שהתקיימו במסגרת שבוע האופנה של תל אביב. 8 מיליון שקלים הושקעו באירוע המרשים, שנפתח בקול תרועה חגיגית בחתימת הסכם שיתוף פעולה בין ישראל לאיטליה, במטרה לנסות להחזיר עטרה ליושנה ולהקנות לאופנה המקומית הכרה בינלאומית, גאווה ואולי אפילו להביא קצת כסף. את יום התצוגות הראשון חתם אורח הכבוד רוברטו קוואלי, האיש והחברבורות, שעל-פי הדיווחים קיבל כחצי מיליון שקלים על מנת לפזר על המסלול אבק כוכבים וגלאם איטלקי בתצוגה סנסציונית, אקסטרווגנטית ומרשימה ביותר.
מלבד לסמן את המעצבים המובילים בזירה המקומית על המפה הגלובלית, סיפק לנו שבוע האופנה גם הצצה אל המגמות המובילות של העונה הבאה.
הקולקציות של קיץ 2012 התאפיינו ברובן בשקיפות ובהרבה (מדי) אלמנטים נוצצים. על אף שבד השיפון הדקיק, הקליל והאוורירי שלט ביד רמה בקולקציות, רק מעטים הצליחו ליצור ממנו אפקט מעניין וחדשני. בגזרת המעצבים הצעירים בלטה לטובה גם הקולקציה של תמר פרימק, המעצבת למותג שבבעלותה, אישתר, עם מיזוגים מרשימים בין אלמנטים מדבריים מזרח תיכוניים לבין סגנון נונשלנטי אירופי עדין; כמו גם הקולקציה הפיוטית, היפה והעדינה שהציגה דורין פרנקפורט, הכוהנת הגדולה של האופנה המקומית, בהשראה הצברית שהיא כל-כך מזוהה איתה.
שיתוף הפעולה של השנה - H&M עם ורסצ'ה
אף שקשה לנתק את אישיותה האקסטרווגנטית והסוחפת של יורשת האימפריה האיטלקית דונטלה ורסצ'ה מהבגדים שבחתימתה, אין ספק ששיתוף הפעולה בין הרשת המסחרית M&H לבין בית האופנה היוקרתי ורסצ'ה הוא המדובר והמשמעותי של השנה. אין זה שיתוף הפעולה הראשון של הרשת השבדית עם בית אופנה מהשורה הראשונה, ועדיין נראה כי איחוד הכוחות יצר תקדים בכך שהצליח לחבר כמעט בטבעיות בין תעשיית האופנה המסחרית והנגישה לאופנה הגבוהה והבלתי מושגת.
התורים שהשתרכו מחוץ לחנויות הרשת ברחבי העולם ב-17 בנובמבר דיברו בעד עצמם. שיתוף הפעולה הבא של הרשת מתוכנן עם בית האופנה האיטלקי מארני, הנודע בצלליות הרפויות, בהדפסי קולאז' ובגישה שובבה, ויושק במארס 2012. שיתופי פעולה מעניינים נוספים שהיו השנה: בספטמבר השיק בית האופנה האיטלקי מיסוני קולקציה משותפת עם ענקית האופנה האמריקאית טארגט, ונחל הצלחה מסחרית אדירה; בפברואר השיקה רשת יוניקלו היפנית את הקולקציה שעיצבה ג'יל סנדר עבורה, בקווים מינימליסטיים ומתוחכמים, לאחר שאיבדה את השליטה בלייבל היוקרתי הקרוי על-שמה.
פיטורי השנה - ג'ון גליאנו
בית המשפט הצרפתי הרשיע את מעצב האופנה ג'ון גליאנו בגין התנהגות אנטישמית, וגזר עליו מאסר על תנאי וקנס בסך כולל של 6,000 אירו בלבד (בניגוד לתחזיות שצפו שיישלח לכלא). אך בעוד גזר דינו המשפטי היה קל, אין ספק שגזר דינו הציבורי של המעצב נחרץ ברגע שהודיעו ראשי דיור על פיטוריו.
עתידו של גליאנו נותר כרגע מעורפל, ועדיין לא ברור מה יעלה בגורל הקו הנושא את שמו; קשה להאמין שבית אופנה גדול אחר ישכור את שירותיו, ועל חזרה לדיור אין בכלל על מה לדבר. עם זאת, את התצוגה האחרונה שלו בשבוע האופנה שהתקיים בפריז במארס, סיים המעצב עם כמה נקודות זכות, לאחר שהקולקציות האחרונות שעיצב לדיור זכו לביקורות אוהדות ביותר.
החנות של פוראבר 21 בקניון עזריאלי
כניסת רשתות בינלאומיות לישראל, בחנויות הנפרסות על-פני שטחים גדולים מאוד (בין 600 לאלפיים מטרים רבועים) נמשכה גם השנה. עד כדי כך שנדמה שבסוף 2011 קניון שאינו מתהדר באחת מהרשתות החדשות בישראל אינו קיים. אז מי עלה ארצה השנה? באיחור לא אופנתי בעליל, נחתה אצלנו באפריל באופן רשמי טופמן - המקבילה הגברית של רשת האופנה הבריטית טופשופ. מדובר ברשת מסחרית לכל דבר, שאמנם נמצאת ברף העליון של טווח המחירים הממוצע, אולם עדיין מציעה אופנה בת השגה. ההבדל העיקרי בין טופמן לרשתות אחרות הוא בנועזות ובחוסר הפשרות בכל הנוגע לגזרה ולאיכות. רשת נוספת שעשתה עלייה בשבוע שעבר היא פוראבר 21, שנפתחה בקול תרועה בקניון עזריאלי ומתוכננת להתרחב בחודשיים הקרובים גם מחוץ לתל אביב.
ולגבי שנת 2012? בסוף ינואר תנחת כאן הרשת האמריקאית אמריקן איגל, תפתח 11 חנויות ברחבי הארץ, ובכך תקבע את ספתח השנה. בנוסף, בורסת השמועות לגבי עליות נוספות בשיאה. בין היתר, נלחשו שמות כמו אורבן אאוטפיטרס, יוניקלו היפנית, אקספרס האמריקאית ו-COS. נחכה ונראה.
המצאת הגלגל של השנה - Shoe Wheel
אם פיתחתם חיבה מיוחדת לכל סוגי הנעליים שבעולם, וחיפשתם פתרון אחסון הולם עבורן (שאינו כולל את פיזורן ברחבי הבית), לדנילו טורו, ממציא ה-SHOE WHEEL, יש את המתקן האידיאלי עבורכם. מדובר בגלגל אחסון, המסוגל להכיל עד שלושים זוגות נעליים מסוגים שונים (סניקרס, מגפיים, סטילטו וכו') ובמידות שונות. את הגלגל ניתן לכוון לפי מספר הנעליים, והוא מגיע בשחור, בכסוף, בוורוד או בלבן. 350 שקלים, ניתן להשיג באתר: rakku.co.il
טלנובלת השנה - קלחת השמועות של דיור
האימפקט האדיר שהיה בחודש מארס לפיטוריו של גליאנו מבית דיור (ראו פרק פיטורי השנה), העיד מצד אחד על ההשפעה והאישיות יוצאת הדופן שבה מדובר; ומצד שני, שמציאת מחליף אינה עומדת להיות עניין של מה בכך. אבל איש לא שיער שחרושת השמועות בדבר זהותו של המחליף תימשך זמן רב כל-כך ותלווה בכזה היקף של ספקולציות ומהפכים.
השמועות על מינויו של ריקרדו טישי, מעצב הבית של ז'יבנשי בשש השנים האחרונות, היו הראשונות להגיע. אליו הצטרף תחת הרדאר האופנתי היידר אקרמן, המעצב ללייבל הקרוי על-שמו והמתוכנן, על-פי קרל לגרפלד, לרשת אותו בבוא היום כמנהל הקריאיטיב של שאנל. אולם, בחודשים האחרונים גברו והלכו השמועות בדבר מינויו של המעצב האמריקאי מארק ג'ייקובס, מנהל הקריאיטיב של לואי ויטון בעשור האחרון.
הפעם היה נדמה כי מדובר בעניין ממשי, שכן בפעם הראשונה התלוו לשמועה גם מספרים שגרסו כי ג'ייקובס ישתכר כ-10 מיליון דולרים בשנה; אולם נראה שהמשא ומתן איתו נכשל בשל הדרישות לשכר גבוה יותר. על-פי הדיווחים בשבועיים האחרונים, ראף סימונס, המעצב שעומד מאחורי בית האופנה ז'יל סנדר בשש השנים האחרונות, נמצא בשלבים אחרונים בתהליך חתימת חוזה. סימונס הבלגי, 43, נחשב לאחד הכוחות הבולטים בתעשיית האופנה, והוא ידוע בסגנון המינימליסטי והמוקפד שלו, שדווקא אינו עולה בקנה אחד עם העיצובים הפרועים יחסית של גליאנו לדיור. כך או כך, בית דיור מתפקד ללא מעצב רשמי מאז מארס האחרון, ואם לשפוט על-פי התצוגה האחרונה שלו, לקיץ 2012, רצוי שיימצא לגליאנו מחליף, ויפה שעה אחת קודם.
קאמבק השנה - הוט קוטור
אופנת הקוטור מעולם לא הייתה נחלת הכלל - מעצם הגדרתה היא ההפך הגמור מכך. מאז הוגדרו כללי הקוטור על-ידי הלשכה הפריזאית למסחר ב-1945 הפך הז'אנר לענף היוקרתי והנחשק בעולם האופנה, ז'אנר שעם לקוחותיו נמנות בנות אצולה ונשות האלפיון העליון בלבד.
בגדי הקוטור הם הדבר הקרוב ביותר ליצירת אמנות שביכולת עולם האופנה להציע: הם נתפרים על-פי מידותיה האישיות של הלקוחה בידי בעלי המלאכה המיומנים בעולם בעבודת יד סיזיפית המתפרסת לעתים על מאות שעות.
אף שיוקרתו של הקוטור ומלאכת העשייה שמאחוריו מעולם לא הוטלו בספק, בשנים האחרונות חלה ירידה במעמדו. בעקבות שינויים חברתיים הפכה במשך השנים האופנה לפונקציונלית הרבה יותר, ובגדי הקוטור הפכו ללא רלבנטיים, מנותקים מהמציאות, ואפילו לסרי טעם. אולם, אם להסתמך על שבוע אופנת הקוטור שהתקיים בפריז ביולי האחרון, הקוטור חוזר לימי הזוהר שלו. המסלולים הוכיחו שגם בלי רוח, צלצולים ופרובוקציות, אפשר להשאיר את הקהל פעור פה; התהיות על מידת הרלבנטיות של נישת האופנה האקסקלוסיבית - בקצב האופנה המהיר של ימינו - קיבלו סוף-סוף מענה מציאותי וחד-משמעי.
שדרוג השנה - אופנה כאמנות
שנת 2011 הייתה גדושה בתערוכות אופנה פנטסטיות, אבל היא תיזכר בעיקר כתקופה שבה זכתה האופנה להכרה ולעניין מצד עולם האמנות ומצד אוצרי המוזיאונים הגדולים. שורה של תערוכות אופנה יוצאות מן הכלל , הסוקרות לעומק את יצירתם של המעצבים הגדולים של העשורים האחרונים, נפתחה במהלך השנה, וההצלחה שזכו להן כמעט חסרת תקדים: מוזיאון המטרופולין בניו יורק הודיע על הארכתה של תצוגת הרטרוספקטיבה שהוקדשה לאלכסנדר מקווין, בשל מספר המבקרים העצום שנרשם מאז פתיחתה. גם התערוכות של יוז'י יממוטו במוזיאון ויקטוריה ואלברט הלונדוני זכו לתשבחות; התערוכה הסוקרת את פועלו של כריסטובל בלנסיאגה נדדה למוזיאונים נוספים אחרי סיום הצגתה במוזיאון דה יאנג בסן פרנסיסקו.
הפריק שואו של השנה - ניקי מינאז'
את התופעה של זמרות שההופעה המוחצנת שלהן חשובה לא פחות (ואולי יותר) מהקריירה המוזיקלית עצמה - מובילה ניקי מינאז', שהגיחה משום-מקום לזירת הפופ העולמית לפני כשנתיים. סימן ההיכר של אוניקה טניה מאראג', הידועה בכינויה הבימתי ניקי מינאז', הוא פאות זרחניות בצבעי ירוק, ורוד וכתום זוהר.
הראפרית הצעירה, המועמדת לפרס גראמי 2012 של אמן השנה החדש, משתדלת לפתח לעצמה פרסונה שתתעלה על אלה של קודומתיה ובינתיים עושה רושם שהיא עושה זאת מצוין. "צבעים הופכים אותי למאושרת ומרגשים אותי. אני אדם מאוד ויזואלי, וכשאני מסתכלת במראה ורואה ירוק או ורוד, זה עושה לי משהו. זה גורם לי להרגיש חיובית", אמרה בעבר כשנשאלה על כך. את דרכה בעולם ההיפ-הופ החלה מינאז' לפני כשנתיים, בסדרה של הופעות אורח בשירים של אמנים כמו מריה קארי, קניה ווסט וליל' וויין.
תחת חסותו של האחרון, היא הוציאה כמה מיקס-טייפים שיצרו את הבאז הנכון והופיעה בקליפים של אמנים נחשבים בתלבושות ביזאריות. היא משלבת באומץ רב את הטרנדים הכי חמים כפי שהיא רוצה ולא מפחדת ממה יגידו: הדפסי חיות עם עור, ורוד עם מנומר, נעלי עקב אימתניות, תחרות ומגפי לק, עיניים ושפתיים מודגשות, תכשיטים ענקיים וציפורניים מקושטות יהלומים. מוגזם? בטוח. אך בקהילת ההיפ-הופ יותר זה יותר ולא בכדי תוהים שם אם מדובר במלכה הבאה.
כתבות
ני"ע
