יש רבנים סיקריקים

זה לא סוד שרשויות אכיפת החוק אצלנו מתייחסות לרבנים במידה רבה מאוד של סלחנות, אולי של יראה, שאינה בהכרח יראת כבוד. מעשים ואמירות שבדרך כלל נחשבים לעבירות על החוק, או לפחות לחשדות שיש לחקור - כל זה לא חל על רבנים.

איש אינו מטיל ספק כי יש רבנים המייצגים את הדת בצורתה הטובה, האנושית. על אלה כמעט ולא שומעים, כי הם עושים את עבודתם בשקט ובצנעה. אבל ישנם האחרים, והם לא מעטים, אולי רבים יותר מכפי שאנחנו יודעים. גם הם, ברובם, עושים את עבודתם בשקט, אבל את מקום הצנעה תופסת אצלם השנאה, אותה הם מעבירים לצאן מרעיתם.

מיעוט, אבל מורחב

מאז החלו מעשי האלימות החרדיים אנחנו שומעים מאותו כיוון שמדובר ב"מיעוט", חלקו קרוי סיקריקים. תמונות והקלטות מוכיחות שזה ממש לא רק הם, שיש בציבור החרדי האלים גם אחרים, "סתם" חרדים, שאולי הם קיצוניים, ואולי הם פשוט "מאמינים".

מכל מקום, הנקודה היא שאל הציבור האלים של הסיקריקים וכל השאר צריך לשייך גם את הרבנים. לא את כולם, כמובן. אבל בהחלט את אלה המסרבים להתבטא נגד התופעות האלימות.

לוחמי הקומנדו של הרבנים

חטאם של רבנים אלה גדול במיוחד, מכיוון שהם משמשים השראה לאלימות החרדית הכללית, ובראשם לחוליגנים החרדים. השראה זו ניתנת בתוך השכונות, וגם בישיבות ובשאר בתי אולפנא, בהם הופכים "תלמידי חכמים" ללוחמי קומנדו נגד חילוניות ונגד חילוניים. להשראה האקטיבית מצטרפת זו הפסיבית של השתיקה, המתקבלת כמתן הרשאה רבנית, כלומר מעין אלוהית, למעשים.

היום שוב היה מקרה בירושלים בו אדם חרדי, לא סיקריקי, אלא גבר בן 46, תקף מילולית אישה שסירבה לעבור לחלק האחורי באוטובוס. זה גם לא היה בשכונה חרדית, אלא באזור חילוני למהדרין (שדרות אשכול). האיש נעצר, ומפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם, קבל על שתיקת הרבנים.

הרב שותק, הרב מאשר

אבל הרבנים החרדים, רובם ככולם, מתמידים בשתיקתם, למרות שהם יודעים שיש בכוחם לעשות סוף להתפרעות החרדית והבלתי דתית. שום גינוי לא נשמע מצדם למעשי החוליגנים, וכאשר מדובר בחברה דתית קיצונית, שתיקה היא אמירה חזקה מאוד: הרב שותק, הרב מאשר. ואולי במפגשים הרחוקים מעינו ומאוזנו של הציבור, מבטאים רבנים כאלה במפורש את אישורם, ואולי אף משבחים את המתפרעים.

מכל מקום, רבנים מקבלים מהרשויות התחשבות מיוחדת מכוח היותם מורי דרך. יש רבנים שהדרך אותה הם מראים ומורים היא אלימה, פלילית לכאורה. למעשה הם מועלים בתפקידם הרבני. לכן צריך לנהוג בהם כבאחד האדם. אם, כמובן, הרשויות, כלומר הממשלה, מסוגלת להתנתק בעניין זה משיקולים פוליטיים.

וזה, כידוע, "אם" גדול ביותר. ולכן המטלה של ריסון האלימות החרדית תמשיך להיות מוטלת כולה על כתפי המשטרה. הפוליטיקאים, שהם האחראים האמיתיים, שמחים לראות את המשטרה חוטפת את מהלומות הביקורת שהיו צריכות להיות מכוונות נגדם.