מהרבה בחינות נראה ש-2011 הייתה שנת ההתפכחות של ענף הביטוח. עוד קודם לשנה הנוכחית, וגם בתחילתה, היה נראה שמבחינת ענף הביטוח והחיסכון לטווח ארוך, טראומת סוף 2008 ותחילת 2009 הייתה קיצונית, ובעיקר זמנית, בכל הנוגע להשפעתה על ענפי הביטוח והפנסיה. והנה, השנה חלפה, במיוחד מחצית השנה (השנייה), והגופים המוסדיים, שלא הבינו זאת בסיבוב הראשון, מבינים עכשיו שגם הלווים הגדולים והשמות הגדולים ביותר ברשימת אנשי העסקים המקומיים אינם מהווים ערובה בטוחה להחזר חוב מלא.
על אחת כמה וכמה כשגם המדינה בעצמה בחרה השנה שלא לעמוד מאחורי החובות של אגרקסקו שקרסה, ובכך גרמה לנו ולמוסדיים לחשוש אם גם בעתיד היא תתיר לחברה ממשלתית אחרת ליפול (בחברת החשמל כבר מדובר במיליארדי שקלים רבים הנמצאים בתיקי כל המוסדיים המרכזיים).
במקביל, הדיון הער על דמי הניהול שהמוסדיים גובים הפך סוער יותר, והוא עושה את דרכו לכנסת - והקריאות לשיפור אמות המידה לשירות והמחויבות שגופים אלה צריכים לספק ללקוחות הקצה, המשיכו להישמע ביתר שאת.
בכל אופן, בבואנו לסכם את 2011 בענף הביטוח והחיסכון לטווח ארוך, קיבלנו תוספת של סימן קריאה על הצורך ליצירת תרבות זיכרון ארגוני וענפי אגב מכת הסדרי החוב שחזרה לכותרות, ושצפויה להימשך גם ב-2012. עכשיו הציבור כבר מצפה ל"תוצאות" מהנושאים והנותנים מטעם הציבור (כלומר, ממנהלי ההשקעות בשוק החיסכון לטווח ארוך), תוצאות שיתבטאו לא רק בצמצום ככל הניתן של הפגיעה בכספי החוסכים, אלא גם ביצירת תמרורי אזהרה (לכל הפחות) לעתיד, לגבי אלו שלוו מהציבור, נקלעו לקשיים ולא עשו כל מה שיכלו כדי לצמצם את הפגיעה בציבור (גם אם לא נדרשו לכך מבחינה חוקית).
פופוליזם בכנסת
בכלל, 2011 החזירה את הפסימיות לגבי תוצאות החברות, ששבות להשמיע מנטרה, שפחות נשמעת בימי גאות, וקוראת לרווחיות חיתומית. מבחינה זו נראה לא רק ש-2011 הייתה שנה אבודה מבחינת המשקיעים בחברות הביטוח, כשהתוצאות היו חלשות במקרה הטוב, אלא שהענף כולו עלול להימצא בדרך הבטוחה לשנה אבודה נוספת. זאת משום שה"בור" בדמי הניהול המשתנים בפוליסות המשתתפות ברווחים - מקור משמעותי לרווחי החברות בשנים "רגילות" - שב לדוחות החברות, והעמיק כבר לרמה שרק גאות אדירה בשוקי ההון או סבלנות רבה יביאו לסגירתו.
ואולם, הירידות בשוקי ההון, מכת הסדרי החוב, הפסדי ההשקעה והירידה בהכנסות לא ממצים את קורות השנה החולפת בענף. כך, ענף הביטוח והחיסכון לטווח ארוך סיפק לנו עוד כמה זוויות הסתכלות על הפופוליזם שחוגג בכנסת. ב-2011 חגגה הכנסת את הצעד למניעת העלאת גיל הפרישה לנשים (צעד שלדעת כל גורמי המקצוע הנו בעייתי ושגוי) ואת הוזלת הביטוח חובה לאופנוענים על חשבון נהגי הרכבים ה"רגילים" (בגלל לחץ על הח"כים, שנזכרו לפעול ממניעים של נשיאת חן בעיני מפעיל הלחץ, גם כשזה בא על חשבון רוב הציבור). בינתיים, בכנסת מצחצחים חרבות לקראת הדיון על תוכנית האוצר לשנות את מגבלת דמי הניהול בשוקי הגמל וביטוחי המנהלים לרף נמוך מהקיים כיום, וח"כים כבר השמיעו כוונות לקביעת רף נמוך מדי - כזה שלא יאפשר קיום של שוק חיסכון לטווח ארוך שמספק שירות ראוי ללקוח לאורך זמן.
בשנה החולפת היו גם כמה התפתחויות נוספות, שעשויות להתבטא בעתיד בשינויים אדירים בשוק הביטוח המקומי. המלצות ועדת הריכוזיות, שטרם נוסחו סופית, שולחות לפי שעה למדף המכירה שתיים מקבוצות הביטוח והפיננסים הבולטות במשק: כלל ביטוח והפניקס (ששולטת באקסלנס). כעת, בצל אווירת נכאים בכלכלה העולמית, שעון העצר לקראת מכירת השליטה בחברות אלו מתחיל לרוץ (עדיין יש כמה שנים לעשות זאת), כשמעת לעת צפות שמועות על כך שעוד כמה חברות ביטוח מקומיות נמצאות על המדף.
על מדף המכירה
אפרופו כלל ביטוח ומכירה: השנה כלל כמעט נמכרה לקרן ההשקעות פרמירה (כמה פעמים כמעט), כשבסוף המגעים הארוכים בין הצדדים התפוצצו והחברה נותרה בשליטת אי.די.בי. אגב, לא רק גופים בינלאומיים שקלו ורצו לרכוש חברת ביטוח מקומית. בית ההשקעות פסגות, ומנהלו רונן טוב, הכריזו השנה כי יקנו חברת ביטוח עד 2012. נותרו רק ימים ספורים עד שנוכל לומר שגם זה לא קרה.
יחד עם זאת, פסגות כן התקדם השנה בדרך (הארוכה) להפוך לשחקן משמעותי בשוק החיסכון הפנסיוני, כשהחל לפעול ולגייס עמיתים בקרן הפנסיה החדשה המקיפה שלו, הגיש בקשה לקבלת רישיון מבטח, ככל הידוע ניהל מגעים מול איילון והכשרה ביטוח ובעיקר המשיך לרכוש סוכנויות - ובראשן 50% מסוכנות ניהול ההסדרים הפנסיוניים דוידוף.
העסקה האחרונה מהווה עוד שלב בשרשרת אקזיטים שהיו השנה לרוני דוידוף (מכר סוכנות אחרת גם להאודן ישראל), ובמקביל הסוכנויות הפרטיות-עצמאיות, שאינן קשורות בקשרי בעלות לגופים המוסדיים, ממשיכות להיעלם. בין היתר הפניקס רכשה באמצעות אגם את סוכנות בן צבי, ומגדל נכנסה לשותפות באורלן.
בשנה החולפת ראינו גם רעידת אדמה בשוק הביטוח הסיעודי - החל מהפסדים בביטוחים אלה ועד להתמקדות מצד האוצר בביטוחים הסיעודיים, במטרה לשנות אותם משמעותית, כולל טיוטת הוראות יוצאות דופן, שמשמעותן חיסול הביטוח הסיעודי הקבוצתי והפיכתו לביטוח פרט (שלא בביטוחי הסיעוד של קופות החולים). כמו כן, בשנה החולפת ראינו את החיסול הממוקד שביצע האוצר בניסיון הראשון להקים את המסלקה הפנסיונית, באמצעות גוף בבעלות משותפת של יצרנים ומפיצים ומשווקים פנסיוניים, והשקת המאמץ השני להקמתה - והפעם בהובלה ישירה של אגף שוק ההון, שרואה במסלקה מטרה ראשונה במעלה.
אגב הסדרי החוב והוראות חודק, בשוק האשראי החוץ-בנקאי ראינו בשנה החולפת המשך מעבר לעסקאות אשראי פרטיות לא סחירות אצל הגופים הגדולים, וגם חזינו בהמשך הריצה של קבוצות הביטוח הגדולות - הראל, מנורה, כלל, הפניקס וגם מגדל להמשיך ולרכוש נדל"ן מעבר לים, כשהפנסיה של כולנו המשיכה לקנות ארבעה קירות מניבים בארה"ב ובאירופה.
ואולם, הצעד המרכזי ביותר שנעשה השנה בהיבט התחרות בשוק עצמו היה מכרז הפנסיה של אנשי צבא הקבע, שבו זכתה הראל, שדחקה הצידה את איילון (שאליה חברה פסגות). במכרז הזה נקבע רף יוצא דופן של דמי ניהול אפסיים (0.0018% מהצבירה לשנה) עבור ניהול הגמל של אנשי הצבא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
