הסכם ממון - משענת קנה רצוץ

בסדרה המיתולוגית "רמזור" הוצגה דמות של רווק הולל ומובטל בשם חפר, אשר מבלה את עיקר זמנו בחיפוש אחר דרך בה יוכל לממן לעצמו רמת חיים גבוהה מבלי לעבוד כלל. כתוצאה, באחד הפרקים בסדרה, חפר החל להתרועע עם דליה מלקין, אלמנה עשירה המבוגרת ממנו בשנים רבות, בתקווה להיות מוכר כידוע בציבור שלה, ולהפוך אותה לאמצעי המימון שלו לכל ימי חייו, אך תוכניתו מסוכלת באיבה כאשר האלמנה דורשת ממנו לחתום על הסכם ממון.

מי שסבור שמדובר בסדרה סאטירית ודמיונית מוזמן לקרוא את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מן השבוע שעבר, המוכיחה כי המציאות עולה על כל דמיון. הצדדים בתיק זה הכירו לפני 15 שנה, כשהתובע היה גרוש טרי בן 50, מובטל ומצוי בחובות כבדים, והנתבעת הייתה אלמנה אמידה בת 62. לאלמנה שתי דירות בבעלותה, וכן הכנסה חודשית בגובה 27 אלף שקל בחודש מגמלאות שונות, אשר לטענת התובע אפשרו לה להכניס אותו לביתה ולממן את רמת חייו במשך 15 שנה.

לטענת התובע, האלמנה דאגה מראשית הקשר לכל צרכיו, לרבות כלכלה, ביגוד, מדור, טלפון נייד, שימוש חופשי ברכב שבבעלותה כמו גם מתן דמי כיס לצרכיו האישיים, ועתה, משחל משבר חמור ביחסי הצדדים, והיא מסרבת להמשיך להזרים לו כספים, התובע עותר לקבלת פסק דין אשר יחייב את האלמנה לשלם לו מזונות בסך 10,500 שקל לכל ימי חייו, וכן יאפשר לו מגורים בדירה הנוספת שבבעלות האלמנה לכל ימי חייו.

כמו בסדרה, גם בחיים, בראשית יחסיהם האלמנה דאגה שהצדדים יחתמו על הסכם ממון, אשר במסגרתו הצהירו שישמרו על הפרדה רכושית, ונכסיהם לא יתערבבו. מדוע אם כן מצאה עצמה האלמנה 15 שנה מאוחר יותר מצויה בבוץ כה כבד?

לא די בהסכם ממון

הסכם ממון המבטיח הפרדה של הרכוש הוא חשוב ביותר אך אין בו די, מאחר שהחיים המשותפים יכולים להקנות לידוע או לידועה בציבור זכויות נוספות. בשנים האחרונות בתי המשפט הרחיבו מאד את ההכרה בזכות למזונות גם כשלא מדובר בזוגות אשר נישאו כדת משה וישראל, באמצעות יצירת "מזונות אזרחיים" מכח תלות כלכלית של אחד מבני הזוג בבן הזוג השני. מזונות אלה נפסקים במקרים של בני זוג אשר נישאו בנישואין אזרחיים, ובני זוג ידועים בציבור לרבות זוגות חד-מיניים.

הבסיס הרעיוני למזונות אלו הוא עיקרון של "הסכם מכללא", כלומר תלות כלכלית של צד בבן זוגו לאורך שנים יוצרת אצלו ציפיות והסתמכות על המשך מצב זה, ולא ניתן לגדוע את הענף עליו התרגל לשבת בבת אחת, ומבלי שינתן לו מימון לתקופת ביניים שתאפשר לו למצוא מקור פרנסה ולעמוד עצמאית על שתי רגליו. על הסכם מכללא אפשר כמובן להתגבר באמצעות הסכם מפורש, אשר יגדיר מראש כמה זמן תמשך התמיכה הכלכלית לאחר הפרידה, ועל איזו סכום היא תעמוד. הגדרת סכום ופרק זמן קצובים מראש עדיפה מבחינה זאת על שלילה מוחלטת וגורפת של כל זכות עתידית, מאחר ששלילה כזאת עלולה להפסל על ידי בית המשפט כנוגדת את עקרון תום הלב.

בעיה נוספת אשר האלמנה עומדת בפניה היא סילוקו של בן הזוג מדירת המגורים. הסכם הממון אשר הבטיח הפרדה רכושית אמנם מבטיח שלבן הזוג לא יהיו זכויות בעלות בדירה, אך אין בכך כדי לשלול זכות מגורים. לפיכך על אף שהאלמנה נותרת הבעלים היחיד של הדירה, לאחר שבן הזוג כבר חי עימה בדירה מספר שנים, היא לא תוכל לפנות למשטרה לסילוקו בגדר פולש, והאמצעי היחיד היא הגשת תביעה לסילוק יד לבית המשפט, הליך יקר שימשך מספר שנים וסופו לא מובטח.

הסכם הממון, לפיכך, צריך לכלול התחייבות מפורשת של בן הזוג ליציאתו מהדירה במקרה של פרידה בתוך פרק זמן קצר וסביר שיאפשר לו מצד אחד למצוא מקום מגורים חלופי מבלי "להיזרק לרחוב" ומאידך יבטיח שבמקרה של סכסוך כה חמור בן הזוג לא "יתנחל" בדירה, ויהפוך אותה לבת ערובה ואמצעי לסחיטת כספים נוספים.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס"